matzpon-refael

רס"ן מצפון רפאל (רפי)

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

רפאל, בן הניה ודניאל, נולד ביום ב' בשבט תש"ו (4.1.1946) בכפר אביחיל. הוא סיים את לימודיו היסודיים באביחיל ואחר-כך עבר לבית-הספר הימי מכמורת, שם סיים שתי שנות לימוד. אחרי-כן למד בבית-הספר הימי "שדות-ים" ובסיום לימודיו יצא לשנת הפלגות בתפקיד קאדט. הוא היה נער מוכשר ותלמיד טוב, ששקד על לימודיו, ומאחר שמתמיד אהב את הים, עשה חיל גם בלימודי הימאות. הוא היה בן למשפחה של לוחמים במחתרות שלפני קום המדינה, ומילדותו ספג את משמעות המושג "ציונות" וידע מה נדרשו חלוצי היישוב להקריב למען העצמאות ולמען המדינה.

רפאל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1963 והוצב לחיל-הרגלים. לאחר הטירונות עבר קורסים שונים והיה ללוחם בצנחנים. אחר-כך יצא לקורס קצינים ובסיומו הצטרף לחטיבת צנחנים. במלחמת ששת הימים השתתף עם פלוגתו בקרבות רמת-הגולן והוא כבר סמ"פ. אחרי המלחמה הוטל עליו הפיקוד על קורס צלפים והוא מילא תפקידו זה בהצטיינות. אותו זמן נשא לאישה את חברתו והקים בית בישראל. רפי אהב את חיי הצבא ובמסגרת זו הצליח לשלב גם פעילות בתחביבים שלא אבה להזניח. הוא היה חובב אמנות ובעיתות הפנאי נהג לצייר ולפסל. כן אהב מאוד את ספורט הצלילה והשחייה התת-מימית. תחביב זה הניעו לבקש העברה לאילת. באילת שירת כמפקד פלוגת נח"ל, שביצעה לסירוגין תפקידים בהחזקת קו התעלה ותפקידים שונים בבסיס-האם באילת. כשסיים את תפקידו בהחזקת הקו וכל אנשיו חזרו שלמים ובריאים, לא היה גאה ומרוצה ממנו. במחצית 1969, במהלך מלחמת ההתשה, נפצע רפי בראשו מפגיעת כדור, בעת שניהל קרב מקלעים עם חיילים מצרים, והועבר לבית חולים. כשהחלים מפצעיו ביקש לעבור לחיל-השריון. לאחר שהשתלם בקורסים שונים היה למפקד פלוגת טנקים. כל שירותו עבר עליו בחזית הדרום. בינתיים נולדו לו שתי בנות וכשהשתרר שקט בקוי החזית, החליט לסיים את שירות הקבע שלו בצה"ל ולבנות את עתידו מחוץ לצבא. באוגוסט 1973 נולד בנו הראשון. הוא היה אב ובעל למופת, מסור ודואג למשפחתו ושמח בה.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים יצא מיד למחנה יחידתו והצטרף אל חבריו הלוחמים. הוא השתתף בקרבות הבלימה עד ה-14 באוקטובר, היום בו נפגע והועבר לבית-החולים "בילינסון". מיד כשקם על רגליו החל לשוטט בבית-החולים ולחפש את חבריו בין הפצועים, וכשמצא חיילים מגדודו היתה השמחה גדולה. רבים מהם הודו לו על שהציל את חייהם במהלך הלחימה והוא דאג שהאחיות ימלאו את כל בקשותיהם ולא יחסר להם דבר. כעבור זמן דרש מהרופאים שישחררו אותו, כדי שיוכל לחזור לחזית. משסירבו לו ברח מבית החולים, חזר לסיני והצטרף לחטיבת שריון בתפקיד מג"ד. ביום כ"ו בתשרי תשל"ד (21.10.1973), בעת שנלחם באזור "החווה הסינית", נפגע הטנק שלו והוא נטשו. המצרים התקדמו לעברו ורפי חשש פן יפול בשבי. הוא החליט לנסות ולהגיע אל כוחותינו, ובעת נסיגתו נפגע ונהרג. זמן רב היה בחזקת נעדר, ומשנמצאה גופתו, הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בשיך אבריק. השאיר אחריו אישה, שתי בנות ובן, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הוענקה לו דרגת רב-סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "רפי השתתף בקרב ההבקעה להקמת ראש הגשר בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. מעשיו וכושר התמדתו במלחמה ארוכה זו שימשו לנו, חבריו, מקור השראה לכוח. רפי היה אהוב ומקובל על פקודיו ומפקדיו. זכרו ודרך לחימתו הם חלק בדרך היסורים של מדינתנו לביטחון ולשלום."


לא כתבו עליו מעבר ל "הצטרף כמג"ד". למעשה הוא הגיע לגדוד 407 שהיה כבר מפורק ונטול מג"ד וסמג"ד. אספתי אותו מעכביש 55, עשינו לו תדרוך במפקדת הגדוד, והוא יצא בלילה בדרכו בכוונה להגיע לטנקים שלנו, אני זוכר שהורדנו אותו עם הנגמש והוא תפס טרמפ עם איזה טנק. אח"כ הסתבר כי הצטרף ל 410.
גבי בר גיורא 07/01/2018


צר לי, אך התיאור מאחורי הקישור לא לגמרי מדוייק, בלשון זהירה. רפי יצא להתקפה על מיסורי כסגנו של מג"ד 410. במהלך הקרב הטנק של רפי נפגע וכנראה לא ניתן היה להמשיך בהסתערות עם הכלי הפגוע. מכל מקום, רפי פנה ליהודה גלר וביקש אישור, ספק דיווח, שהוא נאלץ להתפנות לאחור. יהודה הגיב מייד וענה לו בקשר כי נסיגה עלולה להיות קטלנית כי המצרים "ירימו ראש" בראותם כלי נסוג. רפי השיב כי אין לו ברירה מכיוון שעל סיפונו שוכבים לוחמים פצועים מטנקים אחרים. זו לא היתה ממש בחירה אלא אילוץ תחת אש. אני לא מאמין ולו לשניה שלרפי היו מחשבות על נפילה בשבי או כיצד להמנע ממנה. כנהג הטנק של גלר הייתי בקרב מתחילתו ועד סופו, מחובר לרשת הגדוד והכל היה חד וברור. אפשר [אולי צריך] לשוחח עם גלר ולעשות חסד של אמת עם רפי מצפון שלא חשב על עצמו אלא על חבורת הפצועים שעל סיפון הטנק. יהא זכרו ברוך.
עופר עידן 07/01/2018


עופר, הסרטון שבקישור (ראה מחיצת סרטים) הוא לפני פציעתו הראשונה שבעקבותיה פונה לבית החולים. אך הוא ברח מבית החולים וחזר לחזית והגיע בסופו של דבר לגדוד 410 כפי שכתב בתגובתו גבי בר-גיורא, ושובץ כסגנו יהודה גלר ושם נפגע ב- 21-10-73 לאחר שאסף על סיפונו לוחמים פצועים מפלוגת "כלוד" שכל הטנקים שלהם נפגעו ממארב נ"ט של המצרים.
דוד פישמן 07/01/2018


לא התייחסתי לפציעתו הראשונה כלל. 21 באוקטובר הוא היום הטראגי בו יצאנו עם 26 טנקים ושרדנו ארבעה. אין לנו אי הסכמות בשום דבר. תודה.
עופר עידן 07/01/2018


לא ידעתי שרפי נהרג, כואב לשמוע, היינו יחד בגדוד 46 בחור נהדר וקצין מצוין, יהי זיכרו ברוך.
דגמי יואל 27/05/2016


רפי היה מפקדי בנחל. מפקד אמיץ ומחנך .יהי זכרו ברוך !
מוטי שושני


אני זוכר את רפי כמ"פ פלוגה ל' בגדוד 195 חטיבה 401. שירתתי אז בגדוד כמ"מ בפלוגה אחרת. מדובר בשנים 1971-1972. רפי זכור לי כמ"פ דומיננטי בגדוד.פלוגה ל' היתה פלוגה מבצעית ולא קל היה לפקד על אנשיה שהיו ותיקים ומנוסים. רפי היה מקצוען, מנהיג, בעל נסיון רב, ונערץ ע"י רבים.היתה לו הופעה חיצונית מרשימה. אני השתחררתי משירות החובה בשנת 1972,במלחמה עצמה שירתתי ברמת הגולן, ולאחר המלחמה נודע לי על נפילתו. כשראיתי את תמונתו באתר זה – חזרו אלי בבת אחת כל הזכרונות, למרות השנים שחלפו. אני מקווה שהצלחנו לחנך את ילדינו על דמויות כאלה. יהי זכרו ברוך
מאיר בוימפלד


רפי הוא דודי. אינני זוכרת הרבה ממנו מכיוון שנפל שהייתי ילדה בת 6. התמונה שחקוקה בזכרוני הייתה שהגיע אלינו הביתה (מסתבר שזה היה כשברח מבית החולים בדרכו חזרה לחזית). חזרתי הביתה ואמא שלי א מרה "ששש.. צריך להיות בשקט, רפי ישן" הלכתי לחדר השינה שלה להציץ. אני זוכרת אותו ישן באלכסון עם המדים, נעליו הצבאיות על רגליו. חיכיתי שיתעורר… אמר שלום ומאז לא ראיתי אותו שוב.
שרי כהן


הייתה לי הזכות להיות הסגן שלו בפלוגת הצמ"פ בגדוד 79.
יהי זכרו ברוך!
מפקד פלוגת הצמ"פ המקבילה באותה עת היה רס"ן אהוד ברק.שניהם היו אחרי פרק ההסבה לטנקים.
אלי הררי 


רפי מצפון הגיע לגדוד 407 מיועד לתפקיד מפקד הגדוד, לאחר שהגדוד נותר ללא מגד בפועל ב 17 לאוקטובר. את ההודעה לבוא לקחת אותו קיבלתי בקשר בלילה (לא זוכר באיזה תאריך). קלטתי אותו בעכביש 55 שם עמדו הדרגים של הגדוד. ערכנו לו תדריך במקום ושלחנו אותו עם מחלקת הסיור הגדודית לחבירה עם הכוחות באיזור טרטור, שם עלה על טנק של גדוד 410 ולא הגיע לכוחות של 407.
בהמשך ארחנו את מיכה אחיו במצריים וסייענו לו בחיפושים.
גבי בר גיורא


רפי היה צוללן מקצועי. בנוסף לשירותינו המשותף בגדוד 46, עבדנו יחד באילת. רפי היה צוללן ועסק בעבודות ריתוך תת מימי. נפגשנו במהלך שנת 1973 באילת כששנינו עבדנו מטעם קבלנים בפרויקט של חיל הים.
רפי כאמור עסק בריתוך תת מימי.

דב הירש


RafiM1

תמונה

אמא עומדת לצידו של רפי. התמונה צולמה במלחמת ששת הימים. אמא שירתה אז בשירות בתי הסוהר. לאחר מותו של רפי, סיפרה לי אמא בהמון גאווה שהתמונה הזאת מאד יקרה לליבה מפני ששניהם לבשו מדים. גאווה לאומית שכזאת!

דליה פרידמן, אחותו של רפי