peher-yehezkael

רס"ל פכר יחזקאל

נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.

יחזקאל (חזי), בן יעל ואורי, נולד ביום י"ח בסיון תש"י (3.6.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי "התומר" בעכו. את שתי שנות לימודיו האחרונות בבית-ספר זה עשה במגמה הקדם-מקצועית, במקצוע המתכת והעיבוד השבבי. הוא המשיך את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "בסמ"ת" שליד הטכניון, שם למד שנתיים. אחר-כך עבר ללמוד בבית-ספר אקסטרני כדי לקבל תעודת-בגרות. לאחר שעמד בשלוש בחינות נותרו לו להשלמה עוד שלוש. בבית-הספר היה תלמיד חרוץ והצטיין במקצועות הטכניים, לרבות שרטוט מכני וזכה במקום שלישי בתחרות ארצית ל "מכניקה עדינה" שנערכה ב"אורט" נתניה. חזי היה נער ביישן, מסוגר ומיושב בדעתו, שלא נטל חלק במעשי קונדס כמקובל על בני גילו. הוא היה עצמאי בדעותיו ובעל יזמה, ונהג ללחום בעקשנות כדי להשיג את מטרותיו ולא התפשר, גם אם נערמו קשיים על דרכו. מטבעו היה עלם רגיש ואכפתי ומתעניין במתרחש סביבו, בעל תודעה לאומית מפותחת ונכונות לעשות למען הכלל.

יחזקאל גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 . הוא שאף להיות טייס ועבר את מבדקי הטיס, אך נפסל בגלל ליקוי גופני קל. לפיכך התנדב לשרת בחיל-השריון והשתלם בקורס מפקדי טנקים. את רוב ימי שירותו הצבאי עשה כמפקד טנק על גדות תעלת סואץ, בתקופת מלחמת ההתשה. לאחר שהועלה בדרגה, שירת כסמל מחלקת טנקים. הוא היה בעל כושר מנהיגות,ידע ליצור קשרי חברות עם אנשים ופקודיו אהבוהו מאוד. בדוחות שכתבו עליו מפקדיו, ציינו תמיד שהוא ממלא את תפקידו כראוי, וכי הוא מפקד מסור ובעל ידע מקצועי רב.

ביולי 1970 השתחרר חזי מהשירות הסדיר בדרגת סמל-ראשון. לאחר תום שירותו הצבאי השלים עוד שתי בחינות בגרות, התחיל לעבוד ובמקביל למד כדי להשלים את הבחינה השלישית. הוא עמד לשאת אישה כשבועיים לאחר יום-הכיפורים.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא חזי לשירות מילואים פעיל ונשלח לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה ולחם באזור מוצב "מכשיר". בקרב שהתחולל ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973) נפגע הטנק שלו והוא נהרג. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין הצבאי בנהריה. השאיר אחריו הורים, אח וארוסה. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "יחזקאל ז"ל נפל במלחמה קשה ומרה, בה הופתענו כולנו. אילולא לחמו הבחורים כפי שלחמו יחזקאל וחבריו, לא היתה לנו תקומה. את היקר ביותר נתן יחזקאל ז"ל למען חיינו ומדינתנו."

השתתפתי בנשיאת ארונו של יחזקאל פכר ז"ל והבאתו לקבורה בבית העלמין הצבאי בנהריה.
יהי זכרו ברוך!

להלן סיפור קצר על מה שקרה לנו במהלך ליווי גופתו של החלל מבית החולים רמב"ם בחיפה לבית העלמין בנהריה…
באחת מחופשותי אחרי מלחמת יוה"כ, מאחר ואני מתגורר בצפון, התבקשתי להתייצב ליד הכניסה של בית חולים רמב"ם בחיפה בשעה 9:00 בבוקר עם מדים נקיים שנמסרו לי.
הגענו לשם 6 חיילים, נתבקשנו לעלות על קומנדקר נ"נ שהוביל את ארונו של יחזקאל פכר ז"ל לקבורה בבית העלמין בנהריה.
הארון היה מכוסה בדגל ישראל ועליו הונח שלט מתכת עם יתד מברזל זוית הנושא את שמו של החלל (כדי לתקוע אותו ליד הקבר הטרי) מתחת לשלט הונח נייר עיתון כדי שהשלט לא ילכלך את הדגל הנמצא מתחתיו.
בקדמת הרכב ישבו הנהג ואיש הרבנות הצבאית ואנחנו (ששת החיילים) ישבנו בספסלי הארגז האחורי לצידי ארונו של יחזקאל פכר ז"ל.
במהלך הנסיעה מחיפה לבית העלמין בנהריה באיזור מפרץ חיפה נסע אחרנו טנדר סוסיתא צבאי לבן ואותת באורות.
הקומנדקר עצר בצד הדרך ומן הטנדר הצבאי יצא קצין בדרגת סרן עם כיפה לראשו והלך לדבר עם איש הרבנות שישב בקידמת הקומנדקר.
לא הבננו מה הייתה הסיבה לכך שקצין דתי עוצר רכב המוביל גופת חייל לקבורה.
לאחר שיחת הקצין עם איש הרבנות, הם נגשו לחלקו האחורי של הקומנדקר והקצין טען שעצר אותנו כיוון שאנחנו קוראים עיתון במהלך ליווי הגופה לקבורה.
כמובן שהסברנו לו שהוא טועה, וזה גזיר עיתון ישן שהונח מתחת לשלט הברזל כדי שהדגל לא יתלכלך.

דוד פישמן יוני 2019