flaisher-shmuel

סרן פליישר שמואל

נפל ביום 19/10/1973 צומת "עכביש" - "לכסיקון", גדוד 409.

שמואל (זליג), בן יפה ז"ל ויהושע, נולד בעיר שצ'צ'ין בפולין, ביום כ"ה בתמוז תש"ט (22.7.1949) ועלה ארצה בשנת תש"י. הוא למד בבית-הספר היסודי "איתמר" בנתניה, וכן למד שנתיים במסגרת על-יסודית בקיבוץ חפצי-בה. אחרי-כן השלים את לימודיו בפנימיית חיל- החימוש. בן בכור היה שמוליק להוריו, אח ללאה. שישה חדשים מלאו לו כשעלו הוריו ארצה מפולין. שמוליק היה ילד חביב, שקט וממושמע. בבית-הספר היסודי התגלה כתלמיד שקדן, והיה אהוד על מוריו ועל חבריו לספסל הלימודים. "ידענו שעל שמוליק אפשר לסמוך, אם בהכנת השיעורים ואם בפעילות כלשהי שארגנו החבר'ה," סיפרו חבריו. הוא היה חבר בתנועת "הצופים" בנתניה וכשלמד בבית-הספר התיכון, השתתף בפעולות שונות שנערכו מטעם הגדנ"ע. בשעות הפנאי היה נוהג לקרוא ספרים. על כך סיפר אביו: "שמוליק אהב מאוד שירה וקרא גם מאמרים בתחומי הביקורת הספרותית והפילוסופיה. במיוחד אהב מנערות את שיריו של יצחק כצנלסון. כשהוחזרו לנו חפציו האישיים לאחר נפילתו, מצאנו בארנקו דף נייר צהוב ועליו מודפסות מילות השיר 'על העם היהודי שנהרג' מפרי עטו של כצנלסון…" בן מסור להוריו היה שמוליק, אוהב ואחראי. שעות ארוכות שוחח עם אחותו לאה. "הוא אהב אותה והעריץ אותה; גם היה קשור אליה בקשרי רעות ואחווה," העיד אביו. שמוליק היה עלם גבה-קומה, טוב מראה, נבון מאוד וטוב לב.

שמואל גויס לצה"ל בשלהי אוגוסט 1967 והוצב לחיל החימוש. במסגרת לימודיו הקדם-צבאיים בפנימיית חיל-החימוש, למד חשמלאות, ולאחר תקופה של שירות נשלח לקורס קצינים. ביולי 1969 סיים בהצלחה את הקורס והוענקה לו דרגת סגן. הוא שירת כקצין חימוש בשארם-א-שייך. משחלתה אמו במחלה אנושה, ביקש העברה ליחידה במרכז הארץ, כדי שיוכל לבקר אצלה תכופות ולסייע לה ככל האפשר. סיפרו בני המשפחה: "שמוליק הגיש לאמו את מירב העזרה, וסבל יחד עימה. בימים הקשים הללו נתגלו תכונות נפשו המופלאות, עדינותו ותבונתו." כשנפטרה האם, מונה שמואל מפקד יחידת חימוש בצריפין ושירת כשנתיים במסגרת צבא הקבע. על חלקו בפעילות המבצעית הוענק לו "אות השירות המבצעי".

בפברואר 1972 השתחרר שמואל מהשירות הסדיר והחל לעבוד בעבודות ביצורים ובנייה בצאלים. באוגוסט אותה שנה נשא לאישה את חברתו מנעוריו, שרה לבית כהן. בני הזוג קבעו את ביתם בנתניה ושמואל עבד כטכנאי חשמל רמזורים. "בעל נפלא היה שמוליק. חושיו ותבונתו הדריכו אותו לעשות תמיד את הישר והיאה. הוא דאג לי, לאביו ולאחותו. קרובים היינו לליו והוא אל ליבותינו," אמרה שרה.

בעיצומה של תפילת הנעילה במוצאי יום-הכיפורים נקרא שמוליק אל יחידתו בחיל-החימוש. הוא נפרד מבני משפחתו והצטרף ליחידתו, שנשלחה לחזית בסיני. שם השתתף בקרבות הבלימה בתפקיד קצין חימוש. הוא הקפיד לשלוח מכתבי הרגעה ועידוד לבני משפחתו. "החזיקו לי אצבעות. דעו שהניצחון הגדול צפוי בקרוב," כתב. במכתבו האחרון לרעייתו אמר: "קחי הכל בקלות, אל תדאגי לי. אהיה בבית בקרוב. אוהב אוהב, שמואליק." חברים שלחמו לצידו סיפרו, שהצטיין בחריצותו ובמסירותו. "הוא עבד ללא הפוגה", סיפר אחד ממפקדיו. "ידעתי שכאשר הגיע כלי פגום לידיו של שמוליק, וגם אם במהלך קרב עז או ירי ארטילריה, יימצא הכלי בידיים נאמנות. שמוליק לא פסק לעבוד עד שהיה הכלי בדרך."

בערב שבת, כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נהרג שמוליק בהפגזה עזה בציר "עכביש" שבגזרה המרכזית של התעלה. חבריו סיפרו, כי שעה קלה לפני מותו דאג לחלות וליין לקדש בהם את השבת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנתניה. השאיר אחריו אישה, אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה ציין המפקד את פועלו של שמואל, וכתב בין יתר דבריו: "בנכם המנוח גילה אומץ-לב ומסירות במילוי תפקידו."


FShmuelLP4

סדרת צילומים ששלחה שרה ליזרוביץ אלמנתו של שמוליק ז"ל


FShmuelL3

מכתבים שכתב שמוליק פליישר בימי המלחמה!


FShmuelKazלאחר נפילתו של שמוליק, כשהוחזרו חפציו האישיים, נמצא בארנקו דף נייר צהוב ועליו מודפסות מילות השיר "על העם היהודי שנהרג" מפרי עטו של יצחק קצנלסון…

"שירה, שירה נא עוד זאת הפעם האחרונה על אדמות,
הפשל ראשך לאחור, גלגל עיניים 
בדבקות ובעיים,
ופעם אחרונה תשירה לו, 
את נבלך תעיר בקול-ענות:
כי תמו יהודים ואינם עוד, נהרגו, נכרתו, ואינם!"


FShmuelMagad

מכתבו של עוזי בן יצחק – מפקד הגדוד לשרה אלמנתו של שמוליק ז"ל

שמוליק היה בן יחיד להורים ניצולי שואה שנולד בפולין שלאחר המלחמה. הוא היה בן נפלא להוריו דאג לאמו וסעד אותה בשעותיה האחרונות.
אחותו היתה תמיד בראש מעיניו. היה בעל נפלא, אוהב אדם, נהרג צעירמידי מלא מחשבות חלומות ורעיונות לעתיד שנגדעו בטרם עת. יהי זכרו ברוך!
שרה ליזרוביץ 22/07/2017


שמוליק היה מ"מ החט"ג בגדוד 409. ימים ולילות כשחיוך נצחי על פניו הוא ומוטי הקח"ש הגדודי עבדו כדי להשמיש את הטנקים שנפגעו. הם הפעילו את חוליות החימוש של הפלוגות, רצו לטסה להביא חלפים, נכנסו בלילה לשטחי הלחימה כדי למצוא טנקים מהם ניתן לפרק חלפים שלא היו במלאי ואילתרו פתרונות שאיפשרו לטנקים לחזור ללחימה. היינו ביחד, כתף אל כתף בימים ובלילות ולמדנו להכיר את שמוליק כאדם וכאיש מקצוע מעולה.
ה-19 לחודש אוקטובר היה עוד יום ארור במלחמה. אש תותחים שנורתה מטווח רחוק פגעה בחפ"ק של גדוד 409 פגיעות מדוייקות. שמוליק איש חיל החימוש ושלמה מהתאג"ד נהרגו. הרופא הגדודי נפצע ורס"ל תאג"ד, ארל'ה, נפגע קשה ועוד חיילים אחרים. לאחרונה עברתי לנתניה וביקרתי באתר חללי חיל החימוש. בקיר המתכת העצום מופיע שמו של שמוליק בין חללי מלחמת יום הכיפורים. הוא חרוט גם בליבי. יהי זכרו ברוך.
יוני נוקד 28/07/2016


אני זוכר את ההתפעלות מהחברה שתקנו ושפצו טנקים. יהיה זכרם ברוך.
חיים דוברת 28/07/2106


לא הכרתי את המנוח. הכרתי אותו מספוריה של אחותו לאה שרתנו יחד ברפיח והיא לא הפסיקה לדבר עליו. הוא היה כל עולמה. לא אשכח את אותו רגע כאשר נודע לה על נפילתו. קראתי עליו כמה הוא העריץ ואהב את אחותו לאה. אני כותבת כאן כדי לאמר שכמה היא אהבה והעריצה אותו. יהי זכרו ברוך. אמן!!!

רחל יחזקאל