raizner-yehuda

סמ"ר רייזנר יהודה

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

יהודה, בן יפה ויוסף, נולד ביום י"ח באב תש"י (1.8.1950) בגבת. בהיותו בן ארבע עברה משפחתו לחיות בקיבוץ יפעת ושם גדל והתחנך. הוא למד בבית-הספר היסודי בקיבוץ ואחר-כך המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי בקיבוץ מזרע. הוא היה ילד פשוט הליכות וחביב, אך לבו לא נמשך במיוחד אחר הלימודים. תיקו היה מלא תמיד מכוניות וטרקטורים במקום מחברות וספרים. מילדותו ניחן בחוש טכני מיוחד וב"ידי זהב", שהבדילו אותו משאר הילדים. תמיד היה מפרק ובונה, שובר ומתקן בתחילה צעצועים ואחר-כך מכשירי חשמל. מטבעו היה ילד שתקן ומסוגר אך בעל לב רחב ומוכן תמיד לחוש לעזרת זולתו. על אף שהיה נמוך קומה, הצטיין בכושר גופני טוב וניחן בזריזות רבה. הוא אהב מאוד מוסיקה והרבה להאזין בשעות הפנאי. כן היה חבר בחטיבת הנוער של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" ובחוג הקליעה של חטיבת הגדנ"ע, שם זכה בשתי מדליות כסף על הישגיו בקליעה.

יהודה גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות ולאחר שסיים קורס למקצועות הטנק וקורס מפקדי טנקים, הוצב ביחידה שעשתה את מרבית הזמן בקווים הקדמיים. הוא היה חייל טוב ואהוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה. תמיד הקפיד לשמור על קשר אמיץ עם הבית ואת חופשותיו העדיף לבלות בחיק משפחתו האהובה עליו.

בשנת 1971 השתחרר מהשירות הסדיר בצה"ל וחזר למשק. חיש-קל השתלב בעבודה בבית-החרושת למכונות חקלאיות ובמסגרת עבודתו נשלח לקורס השתלמות במדרשת-רופין. גם בחיי החברה השתלב יפה והפך להיות לאדם חברותי ופתוח, אוהב חיים, מארגן מסיבות ונוטל חלק פעיל בהן. למחרת יום-הכיפורים עמד להישלח על-ידי הקיבוץ לקפריסין, כמלווה תוצרת בית-החרושת.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס יהודה ונשלח לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה ובקרבות הפריצה לגדה המערבית של תעלת סואץ. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), כשלחם באזור "מיסורי" צפונית ל"חווה הסינית", נפגע הטנק שלו. הוא קפץ מהטנק וניסה לתפוס מחסה, אך בעשותו כן נפגע ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ יפעת. השאיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה, כתב מפקדו: "עד עכשיו דחקנו בכוח את הכאב אל פינות חבויות בלב והמשכנו בעיסוקינו הצבאיים, בשמירת הקווים ובכוננות מתמדת. ואילו עתה,כאשר השחרור נראה באופק, פורץ הכאב מחדש. המחשבה כי יהודה איננו אתנו, כי שוב לא נלחץ את ידו לפרידה, כי שוב לא נוכל לומר לו 'להתראות במילואים הבאים', המחשבה הזו קשה מנשוא."

קיבוצו הוציא לאור חוברת לזכרו, שמסופרים בה תולדות חייו ודבר לחימתו בקרב.

RaiznerYehuda2

"מנשרים קלו מאריות גברו…"
קיבוץ עינת הוציא לאור חוברת לזכרו, שמסופרים בה תולדות חייו ודבר לחימתו בקרב.

דוד שלי, חזר מחו״ל במיוחד למלחמה. היה נהג טנק ונפגע כשניסה לחלץ לשטח כוחותינו יחד עם רפי מצפון. היה נעדר כמה חודשים. סבא היה מספר איך התרוצץ בין בתי חולים כדי למצוא שבריר של מידע. היום הוא היה צריך להיות סבא בעצמו.
יהודה רייזנר 02/08/2018


כשחזרתי מהשבי נודע לאבא של יהודה הי"ד, שהייתי יחד עם בנו והוא הגיע לביתי וניסה לברר איתי, מה קרה לבנו. הסיטואציה הייתה נוראית, כיוון שיהודה הוכרז כ"נעדר" ובתחקירים ביקשו מאיתנו לא למסור למשפחות את הידוע לנו, עד שנציגי צה"ל ימסרו הודעה רשמית. לנוכח התחנונים והיסורים של אביו השבור ומאחר ויהודה נפל לידי ולא היה לי ספק שהוא נפל בקרב, לא יכולתי לקיים את ההוראה במלואה ונתתי לאביו להבין שקרוב לוודאי שבנו נפל. בשל ריבוי הנפגעים בלוחמים ובכלים, הקמנו צוות חדש שכולם היו מט"קים. אני הייתי המפקד ויהודה היה נהג הטנק. לאחר הפגיעה בטנק וחילוצנו ע"י רפי מצפון הי"ד ולאחר הפגיעה השניה בטנק של רפי, עפנו למחפורת טבעית שהייתה במרחק קצר ממחפורת של חיילים מצריים. תוך כדי חילופי האש בין יגאל הללי למצרים, רפי ויהודה ניסו להתחמק מהמחפורת, אך זוהו ע"י המצרים שפגעו בהם. את יהודה הכרתי עוד משירותנו המשותף בקמ"ט ובהמשך במילואים ובמלחמה. "גור אריה יהודה", אי אפשר לשכוח את בחור החמד בעל העיניים הכחולות היפות, שכולו טוב לב ובעל חוש טכני מעולה. אך כואב ודואב הלב גם היום ובכל פעם שאני נזכר ביהודה, מה גדולה האבידה וכמה חבל שהוא איננו איתנו. יהי זכרו ברוך !
שמוליק קלוש 15/08/2017


גם אם סיפרתי, את הסיפור על יהודה ומסירותו לטנק אני חייב לספר שוב. בימים ההם הדואר היה מאיץ את הדואר לחיילים. בפרט חבילות מהבית. כמעט כל החיילים קיבלו חבילה לקראת סוף השבוע מהמשפחה ואילו הקיבוצניקים קיבלו שתיים. בקיבוצים היתה ועדת קשר לחיילים וזו היתה מארגנת חבילה לכל חייל בלי קשר לחבילה ששלחו ההורים. גם יהודה היה מקבל חבילות שכאלה. כשהגיעה אליו חבילה, יהודה פתח אותה על מיטתו שבאוהל באטרף. הוא זרק הצידה את הממתקים והעוגות, לבנים רזרביים וכל הזוטות. פתאום היה מזדקף עם חיוך רחב וצועק: יש! כולם הביטו אליו בעיניים שואלות: מה יש? סמרטוטים לטיפולים בנשק ובטנק… היינו המומים…. כזה היה יהודה. הממתקים לא היו חשובים בעיניו. זה לא סוד שהיו חיילים שאצלם החבילה נפתחה בצנעה, ואת הביסקוויטים היו מרטיבים בחשיכה, כדי שאיש לא יבקש להשתתף. יהודה חלק הכל עם חבריו, עם חיוך ובשמחה. לכתו מאתנו זו אבדה גדולה של אדם משכמו ומעלה. לזכרו ולכבודו.
עופר עידן 15/08/2017


דוד שלי יהודה רייזנר ז"ל.
לצערי לא הספקתי להכיר את הבן אדם המדהים הזה אבל מרגיש לי כאילו מכל הסיפורים אני מכירה אותו ממש טוב.
סיפור אחד שמעתי עליו שממש נתפס לי בזיכרון היה כשיהודה היה מקבל חבילות מסבא שלי אבא שלו, חבילות מלאות בממתקים ושוקולדים ועוגות מהקיבוץ אבל ביקש שבתוך החבילות סבא שלי ישים לו גם בדים מיוחדים לניקוי של הטנקים. וכשהיה מקבל את החבילה היה נותן לחבר'ה את הממתקים והולך לנקות את הטנק…
לילי גייר 05/08/2016


סמ"ר יהודה רייזנר ז"ל לחם במלחמת ההתשה במסגרת גדוד 79. יהודה הגיע עם חבריו למחזור נובמבר 1968 לגדוד בחודש מאי 1969 לפלוגה ג' ועבר שם צמ"פ. הוא מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר והיה אהוד על מפקדיו וחבריו. לאחר הצמ"פ ירד הגדוד לתעלה לאזור איסמעיליה. גש שם תפקד יהודה על הצד הטוב ביותר. לאחר 3 חודשים של לחימה עלה הגדוד למחנה בביר גפגפה. יהודה יצא עם רוב חבריו לפלוגה לקמ"ט. בסיום הקמ"ט בחודש מרץ 1970 חזר יהודה לגדוד 79 ושרת כמט"ק בפלוגה א' עד לשיחרורו מהשרות הסדיר.
אני מעלה תמונה שצולמה בסוף מלחמת ההתשה בסיור מפקדים של פלוגה א' באזור קו התעלה בשנת 1970. יהודה נראה מקדימה משמאל.
יהי זכרו ברוך !!

YehudaRizner Pic1

יהודה בריל 04/08/2016


בשל האבידות בין הצוותים והפגיעות בטנקים, איישנו טנקים גם בצוותים לא אורגניים.
כזה היה גם הטנק שלנו, שכלל ארבעה מט"קים, יהודה היה הנהג.
ב- 21.10.73 במסגרת פלוגה כ׳ של גדוד 410 יצאנו להתקפה המפורסמת מהחווה הסינית למתחם מיסורי.
כבר בדקות הראשונות של ההסתערות נפגעו מרבית הטנקים, כך גם הטנק שלנו, שנפגע בזחלים, נעצר ולא היה יכול לזוז. נטשנו את הטנק בריאים ובדיוק באותו רגע הגיח הטנק של רפי מצפון ואסף אותנו.
בשל הכמות הרבה של ״הפליטים״ היה מקום רק על הצריח ועל הסיפון וכך הוא המשיך לאסוף עוד צוותים וכולנו הצטופפנו על גבי הטנק.
כעבור מספר דקות חטפנו פגיעת RPG בצריח, שממנה נהרג משה כהן מאשקלון הי״ד. כעבור עוד כמה דקות חטפנו פגיעה רצינית בתמסורות ומההדף והחום כולנו עפנו מהטנק ונכנסנו לשוחה שלרוע המזל היתה מול ממחפורת של חיילים מצרים. גם בשלב הזה, הפציעות לא היו חמורות ויהודה לא היה פצוע.
רפי מצפון פנה אל יהודה והחליט שהם ינסו לצאת מהשוחהת תוך זמן קצר, משעה שהם יצאו בריצה מהשוחה, נשמעו מספר צרורות ירי לכיוונם והם נהרגו מייד.
את יהודה הכרתי עוד משירותי הסדיר. היינו באותה פלוגה בקמ״ט. היותו נהג טנק לפני הצטרפותו לקורס הלם את כישוריו הטכניים וזאת היתה בחירה טבעית לאדם עם לב זהב שיש לו גישה וידע טכני לטיפול במכונת הפלדה הגדולה.
גם היום ממרחק של זמן, איני יכול לשכוח את אותו בחור בלונדיני תכול עיניים, קיבוצניק שקט וחמוד מיפעת.
יהודה היה מקובל על כולנו בשל תכונותיו הטובות והצטיינותו בנועם הליכותיו, בחור שקט וחביב על כולם וכך נזכור בגעגוע את החיים הצעירים והקצרים, שאבדו בחולות סיני, בהגנת המולדת.
יהי זכרו ברוך !
שמוליק קלוש 03/08/2016