royter-itzhak

סמ"ר רויטר יצחק

נפל ביום 16/10/1973 "החווה הסינית", גדוד 407.

יצחק, בן חנה ז"ל וצבי, נולד ביום י"ח בניסן תש"י (5.4.1950) בבן-שמן. ימי ילדותו עברו עליו באווירה השקטה של הכפר. כאשר עקרה המשפחה לתל-אביב, הלך ללמוד בבית-הספר היסודי "הגנה" ביד-אליהו, אחרי-כן המשיך ללמוד בבית-הספר הממלכתי א' בבת-ים וסיים את חוק לימודיו בבית-הספר התיכון העירוני י"ב בבת-ים, במגמה הביולוגית. בתקופת לימודיו היה חבר בגדנ"ע ונטל חלק בפעולות ובאימונים. יצחק היה משענת נאמנה להוריו, שהיו ידועי חולי. אמו נפטרה ממחלה ממארת ואביו לקה בלבו ועבר ניתוח-לב פתוח. הוא השתדל לעזור להם ככל יכולתו ולהקל עליהם. כאשר הגיע זמנו להתייצב לשירות, היה באפשרותו להצטרף לעתודה האקדמית, אולם הוא סבר כי טובת המדינה קודמת לטובתו האישית והחליט למלא את חובתו למדינה ולהמשיך בלימודיו לאחר תום השירות הצבאי.

יצחק גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השלים קורס מ"כים חרמ"ש וקורס למפעילי תותח 20 מ"מ והוסמך כמש"ק חרמ"ש. את רוב ימי שירותו עשה יצחק בסיני. הוא התנדב לשרת בקו ואף הוענק לו "אות השירות המבצעי". ביחידתו היה נערץ על חבריו ועל פקודיו ומפקדיו העריכוהו כ "מ"כ מצטיין הממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר". עקב פטירת אמו ומחלת אביו נאלץ לבקש העברה לבסיס קרוב לבית.

באפריל 1971 סיים יצחק את השירות הסדיר ונרשם ללימודים במכון האוניברסיטאי לטכנולוגיה בחולון, במגמה של הנדסת ייצור. חבריו ומוריו סיפרו עליו כי היה איש ההיגיון והשכל הישר וכי גישתו ללימודים ולניתוח בעיות הצטיינה בכושר אנליטי ובשקט נפשי רב. לימים נשא אישה והשניים קבעו את מגוריהם לא הרחק ממגורי האב והאחות. שתי המשפחות עמדו בראש מעייניו של יצחק, שהיה בעל נאמן ואוהב כשם שהיה בן ואח מסור ודואג.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא יצחק ליחידתו ונשלח עימה לחזית סיני. הוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים ובהדיפת הכוחות המצריים. כאשר עבר צה"ל למתקפת נגד והחל בהכנות לצליחת התעלה, ניטש קרב עז ליד "החווה הסינית", מקום שם חסמו המצרים את מעבר גשר הגלילים לאתר הצליחה ליד דוור-סואר. כוחות הצנחנים, שיצאו לטהר את הנתיב, סבלו אבידות כבדות ויצחק עם אנשיו נקראו לסייע בידם. ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפל יצחק בקרב בסיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בחולון. השאיר אחריו אישה, אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתבו למשפחה השכולה ציין מפקדו של יצחק, כי "ביחידת השריון בה שירת, מילא תפקיד של מפקד כיתת חרמ"ש למן הקמת היחידה ועד נופלו. את תפקידו ביצע תוך תחושת אחריות ומסירות לתפקידו ואנשיו לחמו בגבורה… היחידה בה לחם פרצה את מערכי האויב ופלסה דרך לכוחותינו הבאים אחריה בקרב לילה נועז ואכזר."
בחוברת שהוציאה לאור חטיבת השריון לזכר נופליה במלחמה כלולים דברים לזכרו; חטיבת הצנחנים, שאנשיה לחמו ונפלו ליד "החווה הסינית", ציינה בחוברת, שהוציאה לזכר חלליה באחוות לוחמים למופת גם את חללי השריון, שבאו לעזרתם ונפלו יחד עימם.

איציק רוייטר היה מ"כ חרמש. בקורס מ"כים בו הייתי חניך, איציק היה שייך לסגל ההדרכה.
לימים עקב פטירתה של אימו, איציק נאלץ לעבור לתפקיד עורפי ולטפל באחותו. הוא התחתן עם אסתי והקים בית בישראל. עם פרוץ המלחמה הוא היה לוחם בפלוגת חרמ"ש בחטיבה. אנשי חטיבה הצנחנים חיפשו מפעיל תותח 20 מ"מ ואיציק התנדב להפעיל את התותח במסגרת חטיבת הצנחנים שלחמה בגזרתנו. בשיחה עם מי שהיה רופא גדוד המילואים של הצנחנים התברר כי לאחר שאיציק נפגע, הוא העמיס את איציק על הגב וניסה לחלץ אותו. לפתע חש חבטה חזקה ונפל קדימה כשאיציק עליו. הוא בדק את איציק והתברר לו כי את איציק ספג בגבו פגיעה חוזרת, קטלנית, והציל בגופו את הרופא הגדודי.

יוני נוקד 09/04/2016