לזכר אחי, מרדכי אילן קיטאי,
במלאת 72 שנים להולדתו.…

אילן היה בן לניצולי שואה, אח בכור לרבקה, למרים ולי, קיבוצניק מנוה ים, סטודנט להנדסה בטכניון, נער צעיר, שגדל על ערכי הקיבוץ, שהעיקרי בעיניו היה שוויון ערך האדם.
איש מעשי, שאינו מנפנף בסיסמאות, עושה את הדברים שקיבל על עצמו הכי טוב שהוא יכול. ויש לו דרישות מעצמו, ויש לו רעיונות לשיפור, ועמדה אתית של מחויבות.
"אם אנחנו לא נעשה את זה – מי יעשה?" מצטט יורם דורי, חברו לטנק את דבריו במלחמה.
אילן לא שש אלי קרב, גבורה והקרבה לא דיברו אליו, רק הצורך לעשות מה שחשוב וחיוני בכל רגע נתון. במלחמה הוא מפקד על אחד הטנקים שנרתם לגשר הגלילים בניסיונות סיזיפיים להורידו לתעלה. הוא היה צעיר המפקדים, שנבחרו בקפידה למשימה מורכבת זו, והיחיד ביניהם שלא היה קצין.
בגלויות הדואר שכתב הביתה אפשר לחוש את הילד ההוא שלא רצה להדאיג את אבא והאחיות שלו, שניסה להשרות תחושה שהדברים בשליטה. גם בקריאה של היום את אותן גלויות, השמורות עימי מכל משמר, אפשר לחוש את טעמה של קופסת שימורים מתובלת באבק המדבר ואת הכמיהה לרגע שהכול ייגמר.
לאילן היתה חיבה לבישול שהתפתחה בתקופת הסדיר. הוא ידע להעריך טעמו של משקה משובח וליהנות מכוסית בצוותא עם אבא לצד תבשיל שהכין.
שנת הלימודים השלישית שלו בטכניון עמדה להיפתח לאחר החגים. את חופשת הקיץ האחרונה הוא הקדיש לעבודה ב"נון" ולפיתוח אותה רקמה עדינה של חיי חברה ותרבות בקיבוץ הקטן ושבע המחלוקות בו גדלנו.
הוא לא חיכה ליום ש"יהיה גדול". בעודו סטודנט לקח על עצמו תפקידים מרכזיים במשק ממקום של אכפתיות עמוקה לגורל הקיבוץ.
היה באילן שילוב בריא של רצינות ואחריות לצד רוח שטות וחיבה לספרי ריגול ומתח. הוא נהנה ממשחק כדורגל מיוזע לא פחות מאשר שיחת עומק על אידיאולוגיה קיבוצית ועתיד המשק. הוא ראה את חולשת הזולת וכאבו והתייצב באופן אמפתי לצידה של מרים אחותנו, שהיתה בעלת צרכים מיוחדים. עבורה הוא היה זולת-עצמי מיטיב ומושיע.
בחופשות השבת הוא סעד את אמנו בחולייה עד מותה בסמוך לאחר שחרורו. זכור לי החיוך שעלה על פניה כאשר שמעה את צעדיו הנמרצים.
רבקה שהיתה צעירה ממנו בשנתיים בלבד היתה לו אשת סוד וחברת נפש, אתה חלק את טעמה של אהבה ראשונה לרחל, שלמדה אתו בטכניון.
אני זכיתי לסיוע במתמטיקה, אבל בתקופת הבגרות , כשהייתי זקוקה לו יותר מתמיד, הוא כבר לא היה בין החיים.

החמצה זו מילה שאינה יכולה לתאר את העדרו של אילן מחיי.

(תמונות נוספות במגירת תמונות)

זוכרת אותו בחיוך ובגעגוע.
נער של ים, ודשא, כדורגל ואהבת אדם.

יונה קיטאי-כהן