kor-david

סמ"ר קור דוד

נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.

דוד, בן סלימה ועובדיה, נולד בשנת תש"ט (09.1949) בבגדד שבעירק, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת תשי"א. הוא למד בבית-הספר היסודי ברמת-השרון, ובשנת לימודיו השמינית עבר לקיבוץ רגבים והמשיך ללמוד שם במסגרת המוסד במשק. הוריו קראו את בנם דוד, על-שם המנהיג הציוני דוד בן-גוריון ז"ל. כשעלתה המשפחה ארצה ודוד אז כבן שנה, בנו ההורים את ביתם ברמת-השרון. דוד היה ילד שובב ועירני ועשה חיל בלימודיו. ברם, בעקבות מחלתה של האם וקשיים במשק-הבית, הוחלט לדבר על ליבו שימשיך בלימודיו במסגרת קיבוצית. דוד השתלב יפה בחברת הנערים במשק והשיג הישגים נאים בלימודים. כשבא הביתה לחופשה התעניין בכל דבר, שאל וחקר את הוריו ואת אחיו בעניינים שהיו קרובים אל ליבו, וגם סייע בעבודות הבית השונות.

דוד נודע בקיבוץ כנער אחראי: "אפשר היה לסמוך עליו. כל משימה ועבודה שהוטלה עליו ביצע בלא דופי," סיפר מחנכו, יצחק. "בקיבוץ גילה דוד את הטרקטור והתאהב בו," נזכר אחיו יוסף. דוד אהב לבצע כל עבודה שהיתה כרוכה בהפעלת הרכב הכבד, ובתקופת מלחמת ששת הימים עבד יחד עם חבריו בענפי הפלחה, הרפת והלול והתנדב לבצע משימות מיוחדות בעזרת הטרקטור. הוא היה עלם גבה-קומה ויפה מראה, בן נאמן להוריו ואח אוהב ליעקב וליוסף, לבתיה ולתקוה. כל מי שהכירו אהב אותו.

דוד גויס לצה"ל בראשית מאי 1968. חלומו היה להצטרף לחיל-האוויר, אך משנדחתה בקשתו התנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק ושלוש שנים שירת כנהג טנק במרחבי סיני. סיפרו חבריו ליחידה: "השירות בקו המדברי לא היה קל. חברים נפגעו ונהרגו, תנאי המדבר חייבו יכולת גופנית, אבל דוד הסתגל לכל וחש שמלאכתו חשובה וכי אחריות רבה הוא נושא על כתפיו." רק פעם אחת התמוטט; כאשר נודע לו על מות חברו הטוב, יניב. דוד ביקר בבית הוריו כפעם בפעם, ולא הרבה לספר על קשייו ועל מצוקותיו. תמיד היה חיוך על שפתיו ומילות עידוד נמצאו לו תמיד.

באביב 1971, כשהשתחרר מהשירות הסדיר, התלבט זמן-מה בעניין עתידו. סיפר אחיו: "היתה לו שאיפה להתקדם בחיים ולהגיע להישגים. היו בו עקשנות, כוח רצון וכוח התמדה." דוד החל לעבוד עם אחיו, יעקב, ולמד טפסנות בניין. הוא עבד קשה והשתכר מעט, אך עד מהרה רכש ידע ונסיון ונודע כבעל מקצוע מעולה ומסור. בעקבות פרשת אהבים נכזבת התכנס בתוך עצמו, החל לקרוא שירה וגם כתב שירים. ארבעה שירים נותרו, ובהם השיר "שערך המתגלגל": "הרכנת עינייך באנחה ושערך המתגלגל / על כתפיך הערומות / ידייך נעשו כלילות אביב / פרחו כלא נודע…". השירים מבטאים געגועי אהבה חזקים ורגש אכזבה שבדיעבד. בשלהי מאי 1973 התוודע דוד אל עמליה, בת רמת-השרון, ונשא אותה לאישה במחצית ספטמבר 1973. הזוג הצעיר בילה את ירח הדבש שלו בבית-הבראה ובתחילת חייהם המשותפים נקרא דוד אל החזית.

דוד התייצב ביחידתו במוצאי יום-הכיפורים ונשלח לחזית הדרום, שם לחם כנהג טנק והשתתף בקרבות הבלימה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נהרג דוד במהלך התקפה עקובה מדם על יד "מכשיר". חבריו לקרב מספרים, שכאשר ניסו דוד וצוותו להיחלץ מן הטנק הפגוע, נורו למוות על-ידי חיילים מצריים מן הארמיה השנייה. דוד הוכרז כנעדר ורק לאחר חמישה חודשים נמצאה גופתו, והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים, שני אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד יחידתו: "אילולא לחמו הבחורים כפי שנלחם דוד ז"ל, לא היתה לנו תקומה. את היקר ביותר נתן דוד ז"ל למען חיינו ומולדתנו."

בני משפחת קור תרמו לזכרו של דוד ספר תורה לבית-כנסת.

Kor David pic1

שולמית קור כותבת על הדוד שלה – דוד קור ז"ל 1949-1973
וגם על העבודה על הסרט
מתוך אתר משפחות עורכות זיכרון

Kor David pic2

קטע מתוך הסרט שהופק על ידי שולמית קור לזכר דודה דוד קור ז"ל במסגרת פרויקט "משפחות עורכות זיכרון" שהתקיים במרכז לתקשורת קהילתית ברשת מגוונים בשיתוף סניף יד לבנים רמת השרון.

כמה דברים לזכרו של סמ"ר דוד קור.
דוד גויס בחודש מאי 1968 והוצב לחיל השריון. לאחר טירונות ולימודים בבית ספר לשריון הגיע בחודש אוקטובר 1968 לגדוד 79 ושרת כנהג טנק בפלוגה ג'. הכרתי אותו אישית. דוד היה בחור מאוד צנוע, חייכן ומקובל על כל חבריו ומפקדיו לפלוגה, נהג טנק מעולה ומילא את המשימות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר. הוא עבר שני קווי- אש רצופים במסגרת הגדוד ובחודש אוקטובר 1969 עבר עם חבריו למחזור לגדוד שריון 195 שלחם בגזרה הצפונית. דוד לחם לכל אורך מלחמת ההתשה.
יהי זכרו ברוך!

 

גדוד שריון 195 בגזרה הצפונית של התעלה נראה דוד ראשון משמאל עם חבריו לפלוגה.

גדוד שריון 195 בגזרה הצפונית של התעלה נראה דוד ראשון משמאל עם חבריו לפלוגה.

יהודה בריל 01/09/2018


התגיסנו יחד במחזור מאי 1968 שרתנו יחד בגדוד 79 בסיני בפלוגה ג. דוד היה בחור נעים הליכות צנוע וחבר. אהב תמיד לחייך ולעזור. נפרדנו לאחר העליה מהתעלה ונפגשנו שוב 3 חודשים לפני השחרו ר יחד עם עוד חברים ממחזור מאי 1968 כששרתנו ברפיח שבזמנו הייתה שם מחלקת טנקים. שם התחברנו מחדש והיינו חברים טובים. אני בזמנו הייתי מט"ק והייתי גם אחראי על החופשות. אני זוכר שדוד רצה מאוד לצאת לחופשות והיה פונה אלי ומספר לי כל מיני סיפורים למה הוא צריך לצאת, הוא היה עושה את זה בחן, במבטו המבויש ובדיבורו הנעים, שהייתי מאשר לו לצאת.למדתי להכיר אותו ולכבד אותו. איבדתי חבר יקר. יהי זכרו ברוך.
יהודה בריל גדוד 79