sidrer-naftali

סמ"ר סידרר נפתלי

נפל ביום 15/10/1973 "החווה הסינית", גדוד 407.

נפתלי, בן חיה ודב, נולד ביום כ"ז באדר תש"ט (25.3.1949), בקיבוץ משמר-השרון. הוא למד בבית-הספר היסודי במשמר-השרון ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בגבעת-חיים איחוד. נפתלי, שהיה ידוע בכינויו תלי, היה תלמיד שקדן שהצטיין בעיקר במקצועות הריאליים. חבריו לכיתה מעידים עליו, שהיה הטוב ביניהם במקצועות המתמטיקה, הפיסיקה והכימיה. בכל פעם שנתקלו בבעיה, היה נפתלי מוצא את הדרך לפיתרון. בכיתה היה נפתלי נער שקט וצנוע, אך כשנדרש, היה אומר את דברו בקול שקט, וכל מלה ומלה שיצאה מפיו
הייתה מחושבת ושקולה. הוא ניחן בסבלנות רבה והקדיש זמן רב כדי לסייע לחבריו גם בבית-הספר וגם בפעילות חברתית.

נפתלי גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והחל את דרכו הצבאית בחיל-האוויר, בקורס טיס. הוא הספיק ליהנות מחווית הטיסה, אך לא סיים את הקורס והועבר לשרת בחיל-השריון. הוא הוכשר לשמש כאיש צוות טנק ואחרי תקופת שירות ביחידת טנקים בסיני, סיים בהצלחה קורס למדריכים והועבר לבית-הספר לשריון כמדריך בקורסים להכשרת שריונאים. כמדריך יכול היה נפתלי לנצל את כישוריו הטכניים. הוא היה איש מקצוע מעולה, הכיר את הטנק על בוריו והצליח להקנות מהידע הרב שלו לחניכיו. תלי היה מדריך קפדן שדרש ביצוע מושלם של פקודות הצבא, אך יחד עם זאת סלד מגינוני משמעת והיה ידיד טוב לפקודיו, הבין ללבם ועשה למענם ככל יכולתו.

במחצית נובמבר 1970 שוחרר מהשירות הסדיר והוצב ביחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו היה נקרא לתקופות של שירות מילואים ועמה גם לחם בקרבות מלחמת ההתשה. אחרי שסיים את שירותו בצה"ל ביקש נפתלי לצאת ללימודים אקדמיים. החלטתו הייתה נחושה והוא עמד על דעתו, עד שהקיבוץ החליט לאשר לו את היציאה ללימודים. הוא למד בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון בחיפה. בהיותו בבית בקיבוץ, עבד בחשמליה והצטיין במיומנות רבה, בכושר אלתור וביכולת המצאה. גם חדרו בקיבוץ היה מלא המצאות וחידושים, שעוררו את סקרנותם ואת התפעלותם של חבריו בקיבוץ. בכל מקום שנדרשו יכולת טכנית וזריזות-ידיים שם נמצא נפתלי, כשהוא שוקד על לימוד מבנהו של מכשיר פגום ומוצא את הדרך לתקנו ולשפרו. הוא היה פעיל בחיי החברה במשק, היה חבר בחטיבת הנוער של "איחוד הקבוצות והקיבוצים" והיה ספורטאי מצטיין, שנמנה עם סגל קבוצת הכדורסל של משמר-השרון. תלי היה בעל חוש הומור משובב וכישרון רב בכתיבת מערכונים ופיליטונים, שהעידו לא רק על חוש ההומור, אלא גם על יכולת למתוח ביקורת רצינית ברוח קלה ומבדרת. חבריו למשק מתארים אותו כאדם שקט ומסודר, איש המעשה, שהיה מעוגן היטב במציאות. רק מתי-מעט הכירו את נפתלי האחר, האדם בעל הנפש הרגישה והאוהבת. הוא וחברתו דורית בנו עולם שהיה מלא חום ואהבה, עולם של רגשות ומאוויים, שאך מעטים הצליחו לעמוד על טיבו. דמותו הרגישה והאוהבת מתגלית בין השיטין של מכתביו הרבים, ששלח לחברתו ולבני משפחתו. באחד מן המכתבים, שנשלח לחברתו בעצם ימי הלחימה בסיני, מופיע משפט המייחד את אופיו ואת גישתו של נפתלי: "החיים יותר מדי יפים בשביל שנבזבז אותם פה."

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. אור ליום כ' בתשרי תשל"ד (15.10.1973) השתתף תלי בקרב הפריצה ל"חווה הסינית", שהיה קשה ומר וכוחותינו סבלו בו נפגעים רבים. בקרב זה נהרג גם תלי; ובאותו יום, במרחק קצר ממקום נפילתו, נפל גם אחיו אשר. בעיתון "ידיעות אחרונות" סופר על לחימתו של נפתלי: "באותן שעות ממש לחם אחיו, סגן אשר, בטנק שלו. הם לא ידעו כי קרובים הם איש אל אחיו. הם לא ידעו כי מעבר לדיונות אורב לשניהם המוות. נפתלי נהרג ב"חווה הסינית". שני אחים, אותו גורל. נפתלי הוכרז כנעדר. חוליות המחפשים, שיצאו אל מעבר לקווים אחרי המלחמה, מצאו את גופתו. רק באחרונה הוא זוהה." נפתלי ואשר הובאו למנוחת-עולמים בבית-העלמין במשמר-השרון. נפתלי השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

חבריו לקיבוץ הוציאו לאור לזכרו חוברת ובה מדברי חברים ללימודים, לעבודה ולנשק על דמותו.


איך אכתוב על תלי, לפני מה שאמור היה להיות יום הולדתו הששים ושבעה (67) והוא כבר איננו איתנו ארבעים ושתים (42) שנה? כאן אני מביאה קצת ממה שכתב בהזדמנויות שונות, תמונות ילדות, ותגובותי להן.

משלים יפנים" שחיבר נפתלי – תלי. מתוך ספרי "סיפור משפחתי" 2004 הוצאת ירון גולן.
להלן משל שחיבר תלי בהיותו בכיתה י"א והופיע בחוברת "עמיר" של חברת הילדים הבוגרת, משמר השרון, סוכות תשכ"ו עלון מספר 23 (1).
משל:
יום אחד החליט האריה, מלך החיות, שביער שלו אסור לאכול עשבים. כעבור יומיים ראו הזאב והשועל מקום בו נאכל העשב, הם חקרו ומצאו שהשפן עשה זאת, ובגלל שהאריה לא הרשה היכו הזאב והשועל את השפן שלושים מלקות ללא ידיעת האריה, ואחרי כן הלכו וגנבו תרנגולות, שחטו ואכלו אותן. אבל על זה האריה הרי לא קבע חוק ולכן מותר להם לעשות זאת והם לא נענשו. השפן חי מעתה בפחד ולא אכל יום ולא אכל יומיים אבל ביום השלישי הוא כבר היה רעב מאוד ואכל קצת מהעשב וכשנוכח שלא שמים לב המשיך לאכול עד ששכח להיזהר והזאב והשועל תפסוהו והיכוהו ארבעים מלקות. פנה השפן לאריה וביקש חנינה ושיפטור אותו מעונש, אבל האריה רצה להרהר בזאת ולא ענה לו מיד. הזאב והשועל המשיכו לטרוף אבל נגד זה לא היה חוק, והשפן כשאכל שוב, נענש שוב בחמישים מלקות ואז ברח השפן מהיער ליער אחר שבו מותר לאכול עשבים.

יונה (תגובתי בספר):
אני נהנית מהמשל הזה, מהאירוניה הדקה הטבוע בו, אפילו אם לא לגמרי ברור מהו מוסר-ההשכל. אני גם נהנית מהעובדה שתלי כתב משל זה וכתב משלים אחדים נוספים.

במכתב לדורית חברתו ב- 17.10.1972 כתב תלי:
קראתי עכשיו בספר על יפן כדי לכתוב ליונה מכתב (עוד לא כתבתי כלום, אני חושב שאני אגייס אותך לעזרה). בקריאה נתקלתי בסוגי היצירה הספרותית שלהם, ואני מתאר לי שתעניין אותך אגדת עם יפנית שכתבתי במיוחד לכבודך, עם קצת השראה מאגדה דומה שנמצאת כאן בספר.

אגדת גנג'י
באחד הערבים, כאשר היה גנג'י מהרהר כדרכו בגורלו המוזר אשר קושר ללא הרף, ובתוצאות כה הרות שואה, את מזלו אל זה של יתוש המלמלה, המזמזם באוזנה של הצפרדע, המקרקרת תחת עץ הדובדבן, תפס הוא, כי הציפור הנמלטת היא אשר תפסה את הארבה בסלע. אך מיד ראה שהכל נעלם, ואז לא ידע אם לא הבין כלום, או שכלום לא היה בכלל.
יונה: יפה, נכון?

20.7.1973 כתב אגדת עם – מדוע היתושים עוקצים. "סיפור משפחתי" עמודים 115-115.
אולי אעתיק אותה בפעם אחרת.
את המשל האחרון כאמור תלי כתב ביולי 73', כשלושה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים באוקטובר.

חזרה לעלון "עמיר" עלון מס. 6 (28) ניסן תשכ"ז, עלון חברת הילדים משמר-השרון
כותרת: ומה נפתלי חושב
החטיבה (חטיבת הנוער של התנועה הקיבוצית) מארגנת הרבה פעולות להסברה ולחינוך. פעולות אלו מתחלקות לשני סוגים: א. פעולות שטוב שמקיימים אותן. ב. פעולות שלא טוב שמקיימים אותן.
הפעולה הראשונית שצריך לעשות היא, כמובן, להסביר את עצמנו. החטיבה ערכה פעולות הסברה על בעיות הקליטה של עולים: נסענו ליומיים לקרית גת ולשבוע ימים למושב של מרוקאים, ראינו את צורת חייהם ולמדנו את בעיותיהם. אך מדוע לא חשבו לארגן פעולות הסברה גם על צורת חיינו שלנו; הרי הרבה יותר חשוב שנדע קודם את רעיונות הקיבוץ ובעיותיו. אבל את זה כמעט ולא הסבירו לנו.
החטיבה ערכה גם פעולות הסברה רבות על הדתיים: היו לנו הרבה הרצאות, נערך יום חטיבה מוקדש לנושא "הדת" ובו שמענו עליהם מהבוקר עם הערב. ביקרנו פעמיים בישיבה החקלאית בכפר הרוא"ה ולמדנו על ערכיהם והשקפותיהם של הדתיים ביסודיות יתר על המידה. אך מדוע לא חשבו להקדיש פעולות הסברה גם לערכיה של הקבוצה, הגורמים להקמתה וכו'? האם זה פחות חשוב? האם נוכל לחיות למען אידיאלים שאיננו יודעים מה הם?
לא נערך אף יום חטיבה אחד המוקדש לחטיבה עצמה ולא היו פעולות בנושאים הקרובים לנו (כשכבר היו בכלל). דודי חזר מחוג רעיוני וסיפר שלמד דברים רבים עד כדי כך, שהחוג היה דחוס מכדי שיוכל ללמוד את הכל, על החברה שלנו.
וכל אלו שלא היו בחוג, כיצד ידעו את כל זה? הרי יתכן שזהו הגורם העיקרי לעזיבות במשקים, שהחבר'ה לא יודעים מה טעם לחיים בקבוצה, איננו יודעים למה, למי ולמה אנו עמלים.

יונה, 19.3.2016
אנחנו רואים במשלים ובמאמר הקצר שני פנים של תלי החושב והכותב: החלק ההומוריסטי, האירוניה הדקה, ההתחברות לנושאי הטבע, והנמשלים על החברה האנושית שאינם מפורשים, אך המשלים יוצרים מוקד להערכה. האם התכוון למישהו או מי שהם מסוימים? לחברה בכללה?

המאמר הקצר בהיותו בתיכון מראה אדם ששוקל את הדרך, מתוודע לצורות חיים של חברות אחרות, תוהה על הביסוס הרעיוני של החיים בקבוצה ומצר על כך שבני כיתתו אינם מקבלים הדרכה והכוונה בנושא.
אני תוהה מה היה עושה לו היה בחיים, המשפחה שהיה מקים, איני יכולה לדמיין איך היה נראה היום. כואב.

אני מצרפת תמונות.
אחרונה ציירתי בצבעי שמן מקבץ של תמונות מימי ילדותנו. התמונות מראות: 1. למעלה במרכז את תלי, אשי ואותי שלושתנו יחד;
2. למטה מימין את אבינו דוב, תלי שרק מתחיל ללכת ואותי על הדשא ליד בית התינוקות. אותו בניין בן שתי קומות הפך במשך השנים למתפרה, וכשציירתי נזכרתי שבחלון עם התריס אימנו חיה ישב ותפרה, כך שהיא קצת מסתכלת עלינו, אחרי שנים.
3. בתמונה למטה במרכז אחינו הצעיר אשר – אשי – קצין שריון בסדיר בגדוד 79 שנהרג באותו לילה ובאותה גזרה שעות אחדות וקילומטרים ספורים מתלי, ב- 15 לאוקטובר, בניסיון לצליחת תעלת סואץ שלא צלח בקרבת "החווה הסינית".
4. בתמונה משמאל למטה הורינו חיה ודוב לפני בניין חדר האוכל.
5. מימין למעלה – יונה, כותבת שורות אלו, בשהות בארצות הברית.
6. תמונה משמאל למעלה: תלי מרחף מעל צמרת עץ, (אולי מזנק לבריכה), ומרחף מעל כולנו.

Sidrer Naftali Pict1

Sidrer Naftali Pict2

כותבת: יונה סידרר, אחות בכורה. 19.3.2016