יעקב, בן דינה ואליהו, נולד ביום כ"ט בשבט תש"י (16.2.1950) בירושלים. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר "בית הכרם", המשיך בבית-הספר "אגרון", וסיים בבית-הספר הממלכתי ג' בירושלים. אחרי-כן סיים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "ברנדיס", במגמה למכניקה עדינה. יעקב היה חניך בתנועת הנוער "השומר הצעיר", ולאחר שהחל בלימודים התיכוניים היה חניך בתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא השתתף בכל הטיולים שהתקיימו במסגרת תנועת הנוער. הטיולים היו הספורט האהוב עליו, והוא אהב גם את ההליכה ברגל וגם את השהייה באוויר החופשי והטיול בטבע. עוד מילדותו אהב יעקב את הטבע והתעניין בו, ובעיקר אהב את הקשר הנוצר עם הטבע תוך כדי טיולים וחיים בטבע. הוא אהב את הארץ ואת נופיה, ולגביו סימלה גם את יפי הנוף בהתגלמותו וגם את הקשר עם המולדת והמדינה. בכל טיול היה מתפעל מחדש מיפי הארץ. הוא אהב את המדינה והעריץ את דור מקימיה, ובראשם דוד בן-גוריון. הערצה זו הביאה אותו לפעילות במסגרת מפלגת "רפ"י". הוא התווכח ארוכות עם חבריו על המדינה ועל ערכיה, וחבריו הגדירוהו כ"בן של המדינה". במסגרת עיסוקיו הספורטיביים אהב יעקב בעיקר את משחקי הטניס והבאולינג, והקדיש שעות ארוכות לפיתוח המיומנות במשחקים אלה. היו לו שלושה אוספים גדולים, שהקדיש להם שעות רבות עוד מילדות: אוסף בולים, אוסף שטרות כסף ומטבעות ואוסף עתיקות שונות. הוא השקיע מאמצים רבים באיסוף פריטים, מיונם וסידורם, וטיפל בתשומת לב ובזהירות ברכוש הרב, שצבר בתחומים אלו.

יעקב גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות הטנק, ותקופה מסוימת שירת כנהג טנק וכתותחן טנק. אחרי-כן השלים קורס למפקדי טנקים ושירת כמש"ק טנק. את רוב תקופת שירותו בצבא עשה יעקב באזור תעלת-סואץ, לרבות תקופת מלחמת ההתשה. תקופה זו נחרתה עמוק בלבו ובנפשו והשפיעה עליו עמוקות. בחופשות שניתנו לו בתקופת שירותו נהג לעבוד בחברת שמירה, בתפקידי שמירה שונים.

עם תום שירותו הסדיר שוחרר והוצב ליחידת מילואים, שבמסגרתה היה נקרא לתקופות של שירות מילואים פעיל. לאחר השחרור החליט יעקב ללכת ללמוד לימודים אקדמיים. מאחר ולא היתה בידו תעודת בגרות, שכן למד לימודים מקצועיים, הלך למכינה ב"בית-ברל" ושם השלים את הלימודים לתעודת הבגרות. שנה למד במכינה בכפר-סבא וזכה בציונים טובים. בתקופה זו רכש ידידים וחברים רבים. הוא עצמו היה חבר טוב ונאמן תמיד, והאמין ביחסי-ידידות בין חברים. תמיד נהג לומר, שחבר טוב חשוב יותר מאח טוב. הוא קיים זאת הלכה למעשה בנכונותו לתת ולהעניק לחבריו ככל אשר יכול. הוא עודד את חבריו במכינה ללמוד ולהשקיע את כל מאודם בלימודים בלבד, והיה מוכן לסייע לכל מי שנזקק לעזרה בלימודים. שעות ארוכות היה יושב, לעתים עד אחרי חצות, ועוזר לידידיו להבין ולשנן את השיעורים. במסגרת עבודתו בחברת השמירה, עבד יעקב גם במעון לקליטת עולים, ושם הכיר קבלן שעלה מארצות הברית. כבר בימי שירותו בצבא נקשרו בין השניים יחסי ידידות ואמון, ולאחר שסיים את לימודיו ב"בית ברל" התקבל לעבודה אצל אותו קבלן. הוא עבר לגור בפתח-תקוה, שם השלים את לימודיו בקורס למנהלי עבודה בציונים גבוהים, ואף השלים הקמתם של ארבעה בניינים גדולים. יעקב היה אהוב על מעבידו, שנתן בו אמון מלא וטיפל בו כאילו היה בנו. אפילו בתקופה הקצרה שעבד כמנהל עבודה, הצטיין כעובד אחראי וזריז, והקבלן רצה לשלוח אותו לחופשה בחוץ לארץ. באותה תקופה נרשם ללימודים באוניברסיטת "בר אילן" בתחום הכלכלה, וההודעה על קבלתו ללימודים הגיעה לביתו ביולי של שנת 1974 .

במלחמת יום-הכיפורים השתתף יעקב בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בקרב שהתחולל באזור תעוז "טלויזיה", ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע הטנק שלו והוא נהרג. כעבור חודש נמסרה למשפחתו הודעה שהוא נעדר, ורק לאחר ארבעה חודשים של חששות, התרוצצויות ותקוות, נודע שנפל חלל. ביום ז' באדר תשל"ד, יום פטירתו של משה רבנו, הובא יעקב למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.