סמ"ר ברקאי אורי
נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.
אורי, בן אלטקה ואברהם, נולד ביום כ' בחשון תשי"א (13.10.1950), בקיבוץ נען, שם עבר את כל שלבי הגידול של בן משק: בית-התינוקות והפעוטון, דרך גן-הילדים ועד לבית-הספר היסודי ולבית-הספר התיכון. כבר מגיל צעיר התבלט ברוחו התוססת ובהומור המיוחד לו. משהתבגר יצא לאורי, או אורל'ה, כפי שנהגו לכנותו, שם של בעל דברי-בדיחות – מפתיעים תמיד, מקוריים תמיד ומיוחדים לאורי בלבד. אם כי היה כרוך מאוד אחר ספורט הכדורגל, לא התנזר מעיסוק בעניינים יותר אינטלקטואליים. הוא היה מבלה שעות רבות בחדר הקריאה של המשק, התעניין במיוחד בחיים המדיניים והיה מנהל ויכוחים רבים על משמעותם של מאורעות פוליטיים. כשהיה בן 15 הצטרף לעובדי המטע. הוא אהב את העבודה, וכחסיד גדול של הענף, טען תמיד שבעבודה אפשר לרכוש את כל חכמת החיים הדרושה לאדם; ואם בן-קיבוץ אוהב את מקום עבודתו, אין הוא זקוק ליותר מזה. כשהיה בן 18 נרתם אורי למפעל המסורתי של המחזור, ויחד עם חבריו נאבק בכל חום ליבו למען ביצוע מפעל השיקום של מגרש הכדורגל ובניית המסלול סביבו. כשיצא מנצח מן המאבק, השקיע את מיטב כוחותיו ומרצו בביצוע הדבר, הלכה למעשה.
אורי גויס לצה"ל בשלהי אוקטובר 1969, והוצב לחיל-השריון ולאחר הטירונות השלים קורס מש"ק-טנק, קורס תותחן-טנק וקורס מפקדי-טנק. מאחר שהעדיף את חיי השלווה בקיבוץ על פני המתח שבחיים הצבאיים, סירב להישלח לקורס קצינים, למרות הפצרותיהם שלמפקדיו.
לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר שב בשמחה לקיבוץ. בשובו עבר אורי תקופת לבטים קשה. הוא נקלע בין הצורך לצאת ל"שנת שירות שלישית" לבין תשוקתו לצאת לעולם הגדול. בינתיים שקע, במסירות האופיינית לו, בעבודה בענף הפרדס.
מלחמת יום-הכיפורים מצאה אותו בביתו בקיבוץ. בצעדו לעבר המכונית שבאה לגייסו, הספיק להפטיר: "חבר'ה, אל תדאגו. הטובים תמיד מנצחים". הוא צורף לחטיבת שריון שלחמה לבלימת מתקפת המצרים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), תוך כדי הסתערות על היעד, נכנסה פלוגתו לתוך מארב של האויב. הטנק של אורי נפגע ואורי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בנען. השאיר אחריו אב, אם ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.
במכתב תנחומים למשפחה כתב שר הביטחון: "אורי היה חייל מצוין וחבר למופת. אורי היה אהוב על הכל."
אדם יקר. הכרנו מקרוב ואהבתי את גישתו לשרות ולצבא. לעולם לא אשכחנו.
עופר עידן 14/10/2018
תמונה מהשרות הסדיר, התעוז נקרא בזמנו "מרפסת", גדוד 184 בגזרה המרכזית בתעלה.
אורלה הקטן והחייכן שכולם חיבבו, בתמונה קיצוני מימין.
דוד זינגר 12/10/2016
את הסיפור שלפניכם על אורל'ה ברקאי כבר סיפרתי בעבר. הזדמנות להעלותו שוב לזכרו, באהבה: כאשר אורי היה בקורס מט"קים נשלחתי עם הקורס לשבטה על תקן מש"ק הקשר של הקורס. זה היה חלק מהשגרה של מדריכים במדור קשר. באחד הערבים פגשתי את אורל'ה מסתובב עם עיניים נפוחות מבכי בין הפריקסטים בהם התגוררו החניכים. מה קרה" שאלתי. כובע הקשר שלי נגנב, ענה לי אורל'ה. אז מה? בשביל זה בוכים? אני מועמד להדחה, הוא הסביר. אבדן ציוד קשר זה כמו לאבד צל"מ. אמרתי לו: אותי לא ידיחו מהקורס. גם לא אותך. בוא למחסן הקשר. פתחתי את המחסן והצבעתי על הציוד: תבחר לך כובע חדש! אורל'ה הסתכל עלי בתמיהה: מי חותם? איך אני מחזיר? חייכתי ואמרתי לו שבסיום הסדרה תמיד יש לנו חוסרים "טבעיים". אני ממלא טופס אבדות ומזדכה על כל מה ש"סחבו" לי מהמחסן. אז בגלל כובע אחד דפוק יעיפו אותך מקורס מפקדים?… לי לא יקרה כלום, הסברתי לאורל'ה, ואתה לא מודח משום קורס! כשאני חושב מה היה קורה אילו הוא היה צריך להגיע לנען ולספר על הדחה בגלל שמישהו גנב לו את הכובע מעל המיטה, נשמתי פורחת. וכן, הוא סיים את הקורס עם כולם, השאר היסטוריה ואורל'ה איננו איתנו. ישי מיכאלי נוסע להיות עם משפחתו בימי הזכרון ומייצג בחשאי גם אותי.
עופר עידן 12/10/2016
את אורי אני מכיר מהסדיר אדם נפלא עם חוש הומור מדהים איזה לב ! אי אפשר לתאר כמה האדם הזה היה מיוחד יהיה זכרו ברוך למשפחה ולקיבוץ נען שלא ידעו צער !
אבי שניצר 13/10/2016
יצאנו למלחמה כטנק 1ב של פ"ל ל' אני הייתי המ"טק ואת אורי ז"ל קיבלתי כטען קשר היות והטען המקורי לא הגיע. הכרות קצרה עד יום ג' שבו החלפתי טנק עם יעקב קרמרסקי ז"ל ואז גם נפל אורי ז"ל,
בחור נפלא לוחם מצוין. אלו הזכרונות מהזמן הקצר ביחד .
יהי זכרו ברוך יחד עם כל חללי החטיבה.
שמואל כץ 11/10/2016
יהי זכרך ברוך אורי….
אתה, אחי ז"ל וחבריכם המתים והחיים הינם המאורות הגדולים של כולנו בארץ האהובה והכל כך תובענית הלזו…
כמי למפל-הללי, אחותו של סמל יגאל הללי, חטיבה 600 גדוד 410 שנפל ב"מיסורי" ב-21.10
כמי למפל 12/10/2016