shmuel-avraham

סמל שמואל אברהם

נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.

אברהם (אברם, שמוליק), בן רחל ושמואל, נולד ביפו ביום ג' באב תשי"א (5.8.1951). הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם חיים וייצמן ואחרי-כן המשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון עירוני ז' ביפו. אברהם היה תלמיד טוב וממושמע, שקדן וקפדן ועמל הרבה על לימודיו ועל הכנת השיעורים. מוריו וחבריו אהבוהו מאוד על יושרו, על הגינותו ועל כנותו. הוא שנא עוול, משוא-פנים וצביעות ורחק מערמומיות ומהתחסדות. תמיד רדף צדק ללא פשרות, וידע לשכנע את המתווכחים עימו בשקט, ללא הרמת קול. בכל הליכותיו היה עדין ומנומס, אדיב ובעל סבר פנים יפות, מקדים שלום לכל ידיד ומכבד את הבריות. היתה בו פשטות וצניעות, מעודו לא התרברב ושמר בקנאות רבה על פרטיותו. לאברהם היו תחביבים רבים. הוא היה חובב ספורט נלהב מאוד למשחקי הכדורגל והכדורסל. הוא אהב לרכוב על אופניים, לבנות עפיפונים, ושקד בסבלנות אין-קץ, בגזירה ובהדבקה, על בניית טיסנים ומטוסים. כאשר ביקש להתפרק ממתח נפשי, כמו בימי בחינות, יצא לים לשחות, שכן היה שחיין מצטיין והשחייה היתה מרגיעה אותו. גם במוסיקה מצא פורקן. הוא אהב להאזין למוסיקה– לשירי החיפושיות, לשיריו של תום ג'ונס ושל בוב דילן, ולנגן בגיטרה שלו. בימי החופשות הירבה לטייל ברחבי הארץ ולצלם את נופיה ואת בעלי החיים שבה. בימי נעוריו היו לו תכניות להשתלם כצלם מקצועי. הוא אהב מאוד בעלי-חיים וגידל אצלו כלב. את שעות הפנאי הקדיש לאלבומי הבולים שלו, שבהם אסף וליקט בקפידה רבה בולים רבים מארצות העולם, ובהם בולים יקרי ערך.

אברהם גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1969. תחילה ביקש להתנדב לשרת בחיל-הצנחנים או בחיל-האוויר, אך לאחר שנבדק ונמצא פגם בראייתו, התנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון". את רוב ימי שירותו הסדיר עשה בסיני והשתתף במלחמת ההתשה. על כך הוענק לו "אות השירות המבצעי". בתעודה שניתנה לו כשהשתחרר מן השירות הצבאי נכתב: "התנהגותו טובה מאוד. הוא חייל טוב וממושמע ובעל יכולת מקצועית גבוהה." לאחר ששוחרר למד באוניברסיטת תל-אביב, בחוג למתמטיקה וללימודי המחשב.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף אברהם בקרבות הבלימה נגד המצרים בחזית סיני. בקרב בצומת "מכשיר", ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפל אברהם. טיל פגע בטנק שלו והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הוא היה חייל וחבר למופת, מסור ונאמן. דעו, הורים יקרים, כי כאבכם – כאבנו, ותמיד יישאר זכרו של שמואל ז"ל חקוק בלבנו. מי ייתן ויהיו מעשינו בעתיד ראויים לזכרו."