סמל כחלון יוסף
נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.
יוסף (יוסי), בן ג'וליה ואהרון, נולד ביום כ"ד באלול תשי"ג (4.9.1953) בכפר יונה. הוא למד בבית-הספר היסודי "עוזיאל" אשקלון, ואחרי-כן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר הדתי המקיף ע"ש רוגוזין באשקלון, אולם לא הספיק לסיים את כל שנות הלימוד. למרות רצונו העז להמשיך בלימודים תיכוניים ובלימודים גבוהים, נאלץ יוסי לפרוש מבית-הספר ויצא לעבוד, כדי לעזור בפרנסת משפחתו מרובת הילדים. תקוותו היתה, שביום מן הימים יוכל להשלים את בחינות הבגרות ולהשתלם כמורה-דרך לתיירים. תקופה ארוכה היה חבר בתנועת "הנוער העובד והלומד", בתחילה כחניך ואחר-כך כמדריך.
יוסף גויס לצה"ל בתחילת מאי 1971 והוצב לחיל-השריון. לאחר שסיים את הכשרתו בבית-הספר לשריון הוסמך כתותחן טנק. למרות הבעיות המשפחתיות המרובות, שהטרידו אותו, אהב יוסי את תפקידו הצבאי ומילא אותו ללא דופי.
כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, היה יוסי בין חיילי השריון שהוחשו לחזית הדרום. על ימיו האחרונים סיפר לאחר זמן ידידו הקרוב, ישראל דוידוביץ: "שים פס, אנחנו ננצח!" אלה היו מילותיו האחרונות של לוחם עז, אשר אפילו ברגעיו האחרונים, כאשר גופו שתת דם, לא שכח את עמו ואת מולדתו. מילותיו האחרונות של גיבור. הוא לא שכח את משפחתו ולמענה השאיר את הצוואה האחרונה, שהיא התקוה והביטחון בניצחונו של עם ישראל. אולם הכל החל ארבעה ימים קודם לכן, בערב יום הכיפורים. את כולנו הזעיקו מהבית, ויוסי, שנשאר בבסיס, קיבל את פנינו. למחרת הלכנו לבית-הכנסת ויוסי רצה להיות חזן, כי ידע לסלסל בגרונו. אולם לא הספקנו להאזין לתפילה, כי צופר האזעקה בבסיס הוציא אותנו מבית-הכנסת. במשך כל הלילה היינו עסוקים בהכנת הטנקים ותוך כדי כך פנינו אל מפקד אחת הפלוגות בבקשה, שיצרף אותנו לאחד מצוותי הטנקים. אולם התקן היה מלא. העבודה וההכנות נמשכו עד שחר יום ראשון ואז פנינו למפקד החטיבה, בבקשה לתת לנו לרדת לסיני להילחם. רק אז קיבלנו טנקים ויצאנו לדרך." במהלך הקרב על "מכשיר", ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), נפגע יוסי וחולץ על ידי טנק אחר מהפלוגה. אולם משהגיע הטנק לתחנת פינוי הנפגעים, הסתבר שיוסי נפל ממנו בדרך. במשך זמן מה נחשב כנעדר ואחרי כן הוכרז כחלל שמקום קבורתו לא נודע, עד שנתגלתה גופתו בסיני. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשקלון. השאיר אחריו הורים, שני אחים וחמש אחיות. בן עשרים היה כשנפל. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.
מאז ומתמיד יום הזכרון הוא יום מאוד משמעותי עבורי ועבור המשפחה שלי.
יוסי, דוד שלי, הוא סיפור עצוב על חייל שנפל ונעדר תקופה ארוכה.
סבתא שלי,אמא שלי וכל המשפחה חוו תקופה קשה וטראומתית והכאב נגע גם בנו הנכדים ונשאר איתנו גם אחרי כל השנים.
כל שנה אני מקפיד להשתתף בטקס ולשיר את הכאב הפרטי שלי, שהשנה בצל הקורונה וללא הטקסים, החלטתי להנציח בשיר שלי.
שיר שכתבתי והלחנתי – ׳׳איש חלל׳׳
שיר ליוסף כחלון, חטיבה 600.
מילים ולחן: רון רווח
ובעזרתם של החברים המוכשרים שלי
הפקה מוזיקאלית והקלטות Elad Peretz
קליפ : Barak Kdoshim
איך הוא רץ בלי להביט לאחור לא חשב לסגור מעגל,
הוא נפל בלי להבין עם לעצמו מה ירצה להיות, הוא רק חלם.
איש חלל לא סתם ילד מבולבל, אסטרונאוט בלי מזל,
בחלל.
כל לילה חיפשתי אחרייך, הסתכלתי לשמיים חיפשתי בין העננים
כי אמא אמרה שעכשיו אתה חלל ואם מתאמצים אז מצליחים
לראות קצת אור של כוכבים
הקירות פינו מקום לכבודך, והחדר שלך הפך שממה,
ובלילות ,היא נושמת חולצות ממשיכה לחכות להודעה.
איש חלל, הילד שלה שגדל והשאיר אותה כאן, לבדה,בחלל.
כל לילה חיפשתי אחרייך, הסתכלתי לשמיים חיפשתי בין העננים,
כי אמא אמרה שעכשיו אתה חלל ואם מתאמצים אז מצליחים
לראות קצת אור של כוכבים.
וזה נכון , שום דבר לא יחזיר אותך עכשיו,
רק המילים שכתבת ישארו שלך,
ואל תכעס אם נמשיך גם בלעדייך,
כי כולנו אבודים בחלל.
רון רווח 28/04/2020
כתיבת ספר תורה היא המצווה האחרונה בתרי"ג המצוות.
לכן מספרה כאן הוא 613
גליון 4 ספטמבר 1998 אלול תשנ"ח
חמישים שנה לעצמאות ישראל