shimoni-avraham

סגן שמעוני אברהם (אבי)

נפל ביום 12/10/1973 "חמדיה", גדוד 410.

אברהם (אבי), בן שרה ופרנסואה, נולד בה' בשבט תשי"א (12.1.1951) בלוד. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם רמז בלוד, והמשיך בלימודיו בבית-הספר התיכון באזור רמלה-לוד. אחרי-כן למד באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הטבע, בחוג לביולוגיה. לאחר שנוכח לדעת שלא יוכל למצוא את פרנסתו בתחום זה, למד בפקולטה להנדסת מכונות באוניברסיטת תל-אביב. אברהם היה תלמיד מחונן ומבריק, והצטיין במקצועות הריאליים, במיוחד בפיסיקה. הוא היה אהוב על מוריו ועל חבריו וסייע הרבה לתלמידים חלשים. מורהו כתב עליו: "אברהם נמנה עם אותה קבוצה של תלמידים, המהווים את גרעינה של הכיתה, הגרעין הפרודוקטיבי שבה, אותו גרעין שמתוכו צומח השיעור, ושעימו מתברך המורה. אברהם היה נכס למורה ולבית-הספר."

הוא אהב לקרוא ספרות בתחומים שונים, אך עיקר עניינו היו ספרי פיסיקיה וכימיה. לעת מצוא גם כתב שירים, שיש בהם עצב רב ושירי אהבה נוגים. כמו כן אהב להאזין למוסיקה קלאסית וביחוד העריץ את יצירותיו של בטהובן. אברהם היה פעיל מאוד בחיי החברה, היה חבר במועדון "לזרוס" בלוד, בחוג לריקודי עם, וחבר במזכירות המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה בגבעתיים. הוא היה חבר טוב ומסור, אהוד על ידידיו, איש רעים, נעים שיחה, שנודע בקרב חבריו בהכנסת האורחים הנאה שלו. הוא קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, בדברי הומור ובדיחה משעשעת. מטבעו היה רגשן ומראות נוף עוררו בו התפעלות מרובה. עקשן היה וכל תפקיד שנטל על עצמו, עשה בשלמות ככל שיכול. ישר היה, דובר אמת, גלוי-לב ובעל-מצפון.

אברהם גויס לצה"ל בסוף ינואר 1969 והתנדב לשרת בחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס מפקדי טנקים. לאחר שמפקדיו עמדו על כישוריו, שלחוהו לקורס קצינים, שאחריו השתלם בקורס לקציני שריון. היה לו כוח סבל רב; בקורס מט"קים שבר את אחת מאצבעות ידו, אך הסתיר את הדבר כדי שלא ימנעו ממנו לסיים את הקורס עד תומו. מפקדיו ופקודיו ראו בו קצין אהוד, מוכשר, יעיל ומסור, ששימש דוגמה בהתנהגותו ובהישגיו.

לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר שימש מורה לפיסיקה בבית-הספר על-שם שמעון בן-צבי בגבעתיים. בימי חופשותיו היה איש ביטחון בנמל-התעופה בלוד. בשנת 1972 נשא את חברתו אביבה לאישה. הוא היה בן מסור להוריו, אח דואג ובעל אוהב.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. במהלך קרב בציר "חמדיה" פגע פגז בטנק שלו, והוא נכווה קשה. אחת מרגליו רוסקה ובבית-החולים נאלצו לקטוע אותה. על אף הכאבים הקשים והטיפולים המכאיבים, היה מצב רוחו טוב. האחות שטיפלה בו אמרה: "הערצתי את הכוח שניחן בו ואת אומץ לבו." אך כל מאמצי הרופאים להצילו עלו בתוהו וביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נפטר אברהם מפצעיו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה, הורים שני אחים ואחות.

אחת מתלמידותיו כתבה לזכרו: "כמעט שלא הכרנו אותך, אך עם המבט הראשון נכבשו הלבבות… כמעט שלא הכרנו אותך, אך רצינו, באלוהים שרצינו, וכשנודעה הבשורה האיומה ומוחותינו סירבו להאמין, ולבבותינו בכו, וגרונותינו זעקו בכאב וזעם, ידענו שכבר לא נכיר, אך חרוט על לוח לבנו תיוותר – לעד."

אבי שמעוני בבית ספר לשריון כמדריך
אבי שמעוני בסיום אימון הקמה

New Doc 11_1

"ממרום אצפה כשחף על אדוות גלי תבל
ממרחק אצפה…"

כמה כמה שהוא חסר. איזה געגועים לאחי הגדול, בהולכו השאיר לי ריק שלא מתמלא.

אבי שמעוני בסיום אימון הקמה

אבי שמעוני בסיום אימון הקמה

אבי שמעוני כמדריך במדור נט"ר

אבי שמעוני כמדריך במדור נט"ר

משה שמעוני 12/01/2018


אבי שמעוני למד איתי באותה השכבה בתיכון. רק עתה למדתי שהוא לחם בחטיבה 600 בה לחם ונפל בעלי היקר איתן אפרת ז"ל.
אבי היה נער יפה תואר, נבון ואהוד על חבריו. יהי זכרן ברוך
סוזי בהט 12/01/2018


את אבי ראיתי , לאחרונה, כאזרח, בשעת לילה מאורחת בנתב"ג. כבר בפוסט שכתבתי על אבישאול כמפקד תורן של האבטחה בנתב"ג ביום טיסתו לחו"ל ללימודים בבולוניה של חברי הקרוב, משה מילדינר המאבטח במקום היה אבי שמעוני. אחזור על תמצית ספור המעשה: ליויתי את מילדינר (מחטיבה 600) בטיסתו לאיטליה ובשדה (טרמינל 1) בשעת לילה מאוחרת בטרמינל כמעט ריק פגשתי את המאבטח התורן , אבי שמעוני (חטיבה 600) ואת המפקד התורן , שמוליק אבישאול (גם הוא במקור מחטיבה 600). שמעוני אפשר לי (כמלווה) לחתות את סרט הסימון ולהתקרב עם מילדינר לדלפקי הכירטוס. אבישאול ששוחח עם שלושתינו דקותיים קודם לכן נזף בשמעוני על ההיתר החריג שנתן לי. נורא ששלושת משתתפי הפגישה האקראית בנתב"ג -אבישאול, מילדינר ושמעוני- נפלו בקרבות מלחמת יום הכיפורים. יהי זכרם ברוך.

יורם דורי