סגן כהן יוסף (יוסי)
נפל ביום 16/10/1973 "החווה הסינית", גדוד 407.
יוסף, בן לאה ושלמה, נולד ביום ח' באלול תש"ט (2.9.1949) בקיבוץ פרוד והיה התינוק הראשון שנולד בקיבוץ זה. לאחר שלמד בבית-הספר היסודי וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון בקיבוצו, המשיך את לימודיו במכינה להנדסת-ייצור בטכניון בחיפה. יוסף היה תלמיד חרוץ וצמא-דעת ולדברי מוריו, היה ראשון הבאים לכיתה, כדי לתפוס את המקום הקרוב אל שולחן המורה. הוא נשא נפשו למקצועות הריאליים והשיג בהם הישגים טובים ללא-מאמץ רב, בניגוד למקצועות ההומניים, שלא היו חביבים עליו. הוא הצטיין גם בלימוד הלשון האנגלית ושנה בלבד לאחר שהחל ללמוד כבר שימש מתורגמן לכיתה בטיול השנתי שלה. הוא אהב ספורט והצטיין בעיקר במשחק הכדורסל ובשחייה. מטבעו היה עליז, נלהב והחלטי בצורת דיבורו ובמסקנותיו. בנעוריו נהג להתפרץ, אך ברבות השנים למד לשלוט ברוחו. כלפי חוץ נראה מחוספס,אך בתוכו היה רגיש ורגשני מאוד ונוח לבריות. יוסף היה אדם חברותי ופעיל בכל חוג שאליו נקלע. ידיד ורע נאמן היה, וידע לקיים קשרי-חברות עם רבים. הוא היה חסון, יפה תואר, בעל שיער בהיר ועיניים חומות. נערות אהבוהו והכל כינוהו בכינויי חיבה "יוסי" או "ג'וס".
יוסף גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967 והוצב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות שריון ובקורס מפקדי-טנקים, עשה חיל בתפקידו ולפיכך, נשלח לקורס קצינים. אחרי-כן השתלם בקורס קציני שריון והוצב ליחידת שריון בתפקיד מפקד מחלקת טנקים ודרגתו סגן-משנה. עד מהרה הוכר ביחידתו כקצין יעיל, מסור, ישר, הגון ובעל יכולת, שהצטיין גם בהדרכה וגם בתפקידי פיקוד והוא הועלה לדרגת סגן. הוא היה גאה מאוד בחיל-השריון והיה קשור אליו.
גם לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר, היה שש להתייצב לשירות-מילואים ביחידתו. מפקדו כתב עליו: "קראנו לו ג'סי. שובבות, עליזות, חדוות-חיים ועם זה אחריות בביצוע משימות המוטלות עליו. עשיתי הכל כדי לקבלו לפלוגה, אף כי הגיע לחטיבה לאחר הקמתה והיה בתחילה קצין בעתודה. ואמנם משהצטרף לפלוגה לא הצטערתי על כך אף לרגע. הוא בלט ביחסי-החברה שלו, היה תמיד משרה אווירה טובה סביבו בתדריכים, בעבודות ובאימונים. חייליו אהבוהו, כי מעולם לא דרש מהם דבר שלא עשה בעצמו. לי, כמפקדו, הייתה הרגשה טובה תמיד, שיוסי הוא אחד המ"מים אצלי ויש על מי לסמוך. תכונתו ליצור רוח צוות ואווירה חיובית הייתה נכס יקר לפלוגה".
לאחר שסיים את שירותו הסדיר חזר לעבודתו במשק. הוא עשה בחריצות את מלאכתו כרכז ענף-המדגה,הקדיש לעבודתו הרבה מחשבה ותיכנון והיה חדור אמונה בעתידו של הענף.
במאמציו הרבים הצליח לשפר במידה ניכרת את מצבו של הענף. כה קשור היה לעבודתו עד כי באחד הימים, כאשר הורעלה הבריכה ודגים רבים מתו בה עמדו דמעות בעיניו. יוסי היה בן נאמן להוריו ומסור למשפחתו, לא-פעם בילה שעות ארוכות בחברת הוריו, החליף עם אביו אמרות-כנף באידיש, מתוך ידיעה כי הדבר גורם לו נחת. הוא היה בין היחידים מבני הדור הצעיר בקיבוץ, ששמרו בקביעות על קשר הדוק עם בני הדור הקודם. כזה היה יחסו גם לילדים, שרחש להם אהבה עמוקה, ביקש להיות בחברתם וזכה ליהנות מאהבתם.
ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) לחם יוסי בראש-מחלקתו במסגרת כוח-הפריצה שהבקיע לגדה המערבית של תעלת סואץ, לאחר עשרה ימים של קרבות בלימה קשים. בקרב המכריע פרץ הטנק של יוסי בראש הכוחות הקדמיים, פילס דרך לכוחות הצליחה ונכנס לקרב-לילה ארוך, אכזרי ונועז. בקרב זה נפגע הטנק של יוסי והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בקיבוץ פרוד. השאיר אחריו הורים ואחים.
על לחימתו כתב מפקדו: ,הוא הצטיין במילוי תפקידו ובידע מקצועי, במסירות ובאחריות, ובאומץ-לב עילאי". ובמכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב: "גיליתי כי זכות גדולה נפלה לידי, שיוסי היה מ"מ בפלוגתי"; אחד מחבריו כתב: "את יוסי הכרתי בשני אספקטים: האחד כמפקד, השני כחבר. בשניהם הוא היה אותו אדם".
הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים, מכרים ומפקדים על דמותו. חברו כתב: "בחור שקט וצנוע, אולם כבר מיפי-מבטו אתה עומד על אותה דינמיות, אותה פעלתנות פנימית, המניעה גלגליו. פיקחותו ויושרו האישי היו לשם דבר בקרב החברים. כוחו התבטא לאו דווקא בשריריו אלא ברצונו, רצון חזק, מוחלט ובלתי-ניתן לפשרות, שמעטים הדברים שעמדו בפניו".
יום כיפור, 50 שנה למלחמת יום הכיפורים מתקרב. אני מעלה כאן פוסט שפרסמתי כאן לפני כ 3 שנים בהשפעת הסדרה "שעת נעילה".
בקרוב, נראה גם את הסדרה "המזח" שכנראה תעורר בנו מחדש את מוראות המלחמה. ראיתי את הסרט וקראתי את הבלוג של רופא המזח נחום ורבין עליו מבוססת הסדרה והסרט והבנתי, שהיו פוליטיקאים ומפקדים בכירים שהעדיפו שחלק מאיתנו ימות מות גיבורים על פני נפילה בשבי או חשיפת האמת. הימים האלו כנראה חלפו מעולמנו ומתודעתנו וטוב שכך.
רפי גליק הינו חבר כיתה של סרן יוסי כהן ז"ל ואילו זיכרונותיו ממלחמת יום הכיפורים כולל החיפוש שלו אחר גורלו של יוסי בימים שהוגדר כנעדר.
הסדרה שעת נעילה הביאה אותי להיכנס לקופסת התמונות ממלחמת יום הכיפורים.
אני משתדל לא להסתכל בתמונות האלו יותר מדי, יש שם כמה תמונות קשות לצפייה, אבל הפעם נכנסתי בשביל לתת לקוראי דף הפיסבוק של כאן 11 משהו מטעמה של מלחמה ותצלומים שנלקחו ממש משדה המערכה וביניהם הטנק עם הצריח ההפוך של בן כיתתי סגן יוסי כהן ז"ל שנהרג בקרב הגבורה של חטיבה 600 בצומת לכסיקון -טרטור ב 16 לאוקטובר 1973.
עם הפסקת האש במלחמת יום הכיפורים שהיתי עם יחידות הצליחה באזור גשר הדוברות אותו הקמנו במהלך קרב הצליחה. יום או יומיים אחרי הפסקת האש התקשרתי בחשש רב למזכירות קיבוץ פרוד לברר מה נשמע ומרכז המשק אישש את חששותי ומסר לי כי בן כיתתי סגן יוסי כהן ז"ל נעדר וביקש ממני לברר פרטים מה עלה בגורלו. למחרת נסעתי למפקדת חטיבה 600 על ציר לכסיקון – טרטור ובשלישות החטיבה סירבו לת לי פרטים. אבל החבילות שנשלחו לחילים ושהתגוללו מסביב לאוהל השלישות הסבירו בצורה מוחשית את המספר הגדול של הנופלים והנפגעים .
לפתע נתקלו עיני בחבילה מוכרת , זו היתה אותה חבילה שוועדת החילים בקיבוץ פרוד נהגה לשלוח בעתות שלום ומלחמה . הפכתי את החבילה וראיתי שהנמען הוא סגן יוסי כהן ז"ל והשולחים הם הוריו שלמה וליצ'ו כהן ז"ל מקיבוץ פרוד. חזרתי לשלישות ואמרתי להם שמכיוון שהחבילה של סגן יוסי ז"ל לא נדרשה אז שיעשו בבקשה טובה למשפחתו ויתנו לי יותר מידע על נסיבות נפילתו.
נשלחתי בסמוך לצומת טרטור -לכסיקון והסבירו לי שהטנק השרוף עם החופה ההפוכה הוא הטנק של יוסי. צילמתי את הטנק ולמחרת עדכנתי את מזכירות הקיבוץ ומסרתי את המידע שברשותי.
הבטחתי שבחופשה הראשונה כשאוכל אני אביא את התמונות למשפחה. ואכן כעבור כשבועיים הגעתי לקיבוץ פרוד ומסרתי את התמונות למשפחה .
באותו זמן טרם נמסרה למשפחה הידיעה הרשמית על נפילתו של סגן יוסי כהן ז"ל והוא היה עדיין בחזקת נעדר. האבל הכבד של ההורים , אי הודאות והצפיה האין סופית לחדשות על בנם הבכור יוסי
גרמו להורים יסורים קשים. בהמשך האב השתתף בהפגנות תנועת המחאה נגד משה דיין והממשלה והאם שקעה בעצבות עמוקה.
להלן כמה מילים על נפילתו בקרב של סגן יוסי כהן ז"ל מתוך אתר משרד הבטחון:
ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973) לחם יוסי בראש-מחלקתו במסגרת כוח-הפריצה שהבקיע לגדה המערבית של תעלת סואץ, לאחר עשרה ימים של קרבות בלימה קשים. בקרב המכריע פרץ הטנק של יוסי בראש הכוחות הקדמיים, פילס דרך לכוחות הצליחה ונכנס לקרב-לילה ארוך, אכזרי ונועז. בקרב זה נפגע הטנק של יוסי והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין האזרחי בקיבוץ פרוד. השאיר אחריו הורים ואחים.
על לחימתו כתב מפקדו: ,הוא הצטיין במילוי תפקידו ובידע מקצועי, במסירות ובאחריות, ובאומץ-לב עילאי". ובמכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב: "גיליתי כי זכות גדולה נפלה לידי, שיוסי היה מ"מ בפלוגתי;" אחד מחבריו כתב: "את יוסי הכרתי בשני אספקטים: האחד כמפקד, השני – כחבר. בשניהם הוא היה אותו אדם".
הוריו וקיבוצו הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדברי חברים, מכרים ומפקדים על דמותו. חברו כתב: "בחור שקט וצנוע, אולם כבר מיפי-מבטו אתה עומד על אותה דינמיות, אותה פעלתנות פנימית, המניעה גלגליו. פיקחותו ויושרו האישי היו לשם דבר בקרב החברים. כוחו התבטא לאו דווקא בשריריו אלא ברצונו, רצון חזק, מוחלט ובלתי-ניתן לפשרות, שמעטים הדברים שעמדו בפניו".
אני מודה לכאן 11 ולסדרה "שעת נעילה" שנתנו לי את ההזדמנות להעלות את זכרו של בן כיתתי סגן יוסי כהן ז"ל .
אנחנו דור לוחמי מלחמת יום הכיפורים ובני כיתתו של יוסי נשמור את זכרו לעד.
רפי גליק 02/09/2023
יוסי היה ממדריכי הקמ"ט שלי. בחור יפה תואר, נעים הליכות.
בני ארביט 01/09/2019
יוסי ואבנר פליכס היו חברים טובים מאוד אמיצים נלחמנו יחד במלחמת ההתשה, בתמונות שאתה רואה אחת בביקור חבר פצוע והשניה הייתה בתרגיל אש. עברנו מספר קורסים יחד. יהי זכרם ברוך ✡️ הם ממש חסרים לנו .
יואל דיגמי 03/08/2017
יוסי, מ"מ 1 בפלוגה א' "אהבה", נפל בטנק המ"פ בפיקודי. אור ליום הבלהות, ה-16.10.73. החלל היחיד בפלוגה א'. לפני כשלוש שנים נפטר אביו, שלמה. אימו, לאה, תבדל"א, חיה בקיבוצם פרוד. שני אחיו, בועז בשבדיה, אמן מחול ידוע ועמי בהולנד נשוי + 3 מגיעים ארצה מדי שנה. יש לי זכות להניח זר על קברו בקיבוץ פרוד בימי הזיכרון.
דמותו חקוקה בליבי עמוק.
יהא זכרו מבורך לעד.
אהוד גרוס 22/09/2016