סרן רוגוז'ינסקי שלמה

סרן רוגוז'ינסקי שלמה

נפל ביום 15/10/1973 צומת "טרטור" - "לכסיקון", גדוד 407.

שלמה (שומיק), בן חולדה ואליעזר, נולד בט"ו בכסלו תש"ז (8.12.1946) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי על-שם משה הס ובבית-הספר התיכון "עמל" בפתח-תקוה, במגמה למכונאות. בכפר ילדותו, כפר מעש, ניטעה בו אהבה עזה לעבודות השדה ובמיוחד לעבודות בכלי החקלאות הכבדים, כגון הטרקטור. בשעות הפנאי עסק בהטסת טיסנים. שלמה היה כן ורגיש מאוד למעשי עוול. איש-אמת היה ועומד בדיבורו, נאה דורש ונאה מקיים, גלוי-לב, ישר ובעל מצפון. מעולם לא היסס לומר דברי ביקורת, אפילו היו קשים. הוא היה אדם נבון ומהיר תפיסה, וניחן במחשבה שקולה ומעמיקה. עקשן היה וידע לעמוד על דעתו, נמרץ מאוד, שופע חיוניות, בעל ביטחון עצמי, אך נעדר שחצנות. מטבעו לא היה בררן, אהב את הפשטות והיה שמח בחלקו. חבריו אהבוהו על נכונות ולעזור לזולת, על רוחב ידו ועל מאור פניו.

שלמה גויס לצה"ל בתחילת אוגוסט 1965 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות השתלם במקצועות הטנק "פאטון", בקורס מפקדי טנקים ובקורס קציני שריון. הוא היה קצין טוב ואהוד על כל פקודיו. מפקדיו כתבו עליו בחוות דעתם: "הוא קיבל עליו כל תפקיד ברצון וביצע היטב את כל המשימות שהוטלו עליו. הוא היה אמיץ-לב, בעל יוזמה ומשתדל הרבה, מוכשר מאוד, מסור, יעיל, מארגן טוב, שניתן לסמוך עליו בכל עניין." על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". תקופה מסוימת נמנה עם המשרתים בצבא הקבע. בשנת 1968 נשא את חברתו רינה לאישה. הוא היה בעל אוהב ובן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס שלמה ונשלח עם יחידתו לסיני. במהלך הקרב על פריצת ראש הגשר אל עבר הגדה המערבית, ביום כ' בתשרי תשל"ד (16.10.1973), נפגע הטנק שלו באש האויב. שלמה נחלץ מהטנק הבוער, וכשירד ממנו נפגע ונהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בפתח-תקוה. השאיר אחריו אישה, בן ובת, הורים ואחות.לאחר נופלו הועלה לדרגת סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "שלמה הצטיין במילוי תפקידו כסגן מפקד פלוגת טנקים, למן הקמת היחידה ועד נופלו. הוא בלט בכושרו המקצועי, באחריותו ובמסירות והרבה לתפקידו ולצוות הטנק כולו"; כתב עליו חותנו: "אני זוכר היטב, כשישבנו ודיברנו על שלום ומלחמה, על אלה השבים ועל הנופלים ואתה אמרת: 'לכל כדור יש כתובת ואין מקום לדאגה'. וכשבאת לומר לי שלום לפני צאתך למערכה, לחצתי את ידך וביקשתי שתשמור על עצמך, בחיוך רחב הזכרת לי, 'לכל כדור יש כתובת' ומיהרת לדרכך. כעבור ימים מספר, על שפת התעלה הגיע הכדור לכתובת יקרה."

לאחר שהבראתי מהפציעה של מלחמת ששת הימים חתמתי קבע וקבלתי מנוי של מפקד פלוגה ה בגדוד 46.
הסגן שלי היה סגן רוגוזינסקי שלמה או בקיצור ובשם חיבה רוגו. ההורים גרו במושב ליד פתח תקווה בכפר מעש. רוגו היה איש מעשי שהכיר את הטנק על בוריו הודות לעיסוקו כטרקטוריסט במושב. הוא היה חבר אמיתי שניתן היה לסמוך עליו. לשלושה קצינים שלי היו חברות בגדוד, ביניהם גם לרוגו. שלושתם התחתנו לאחר סיום השירות בצבא. בתקריות האש שהיו לנו, היו לא מעט נפגעים ואז הוחלט למגן את המוצבים. לתוך המוצבים הוכנסו טרקטורים שהרימו סוללות עפר והתחילו לבנות בונקרים. רוגו היה המומחה שלנו לכל הפעילות של המיגון. בתוקף הנסיבות נהיינו חברים טובים. אבא של רוגו התנדב לשרת בצה"ל לחיל הספקה, והוא היה מביא לנו את המזון למוצבים.
שנינו השתחררנו. אני התחלתי ללמוד בטכניון ורוגו עבד בניהול עבודות עפר לכביש למפעל המנועים החדש בבית שמש. בחופש הגדול חיפשתי עבודה ורוגו הציע לי להיות מפקח על העבודות. קבלתי את הצעתו בשמחה.
דרכנו הצטלבו פעם נוספת במלחמת יום הכיפורים. אני התגייסתי כמ"פ בגדוד 19 וביום הראשון של המלחמה מוניתי כסמג"ד 407 בחטיבה 600. רוגו היה סגן מפקד פלוגה בבפיקוד סרן גדעון גלעדי.. בקרב הצליחה בו שימשתי כממלא מקום מג"ד,אני ופלוגה ב היינו אמורים לפתוח את ציר טרטור. אני נפצעתי בכניסה לציר, ופוניתי כמה שעות אחר כך. פלוגנ ב שנכנסה לציר ספגה אבדות קשות. הנסיונות לפתוח את הציר עוד באותו לילה נכשלו.
בתוקף הנסיבות של חילופי מפקדים תוך כדי המלחמה, נודע לי על נפילתו של רוגו רק אחרי המלחמה.
יהיה זכרום של גדעון גלעדי, שלמה רוגוזינסקי והלוחמים האחרים מהגדוד שהקריבו נפשם בקרב לפתיחת ציר טרטור ברוך.
שעיה בייטל 09/12/2018

תמר גלעדי – היה קשר מיוחד בין אחי גדעון גלעדי לרוגו. לפני המלחמה עבד גדעון בחברה לעבודות עפר של רוגו. הם היו חברים טובים. 2 טנקים של גדעון ורוגו נכנסו לציר טרטור באותו לילה של קרבות קשים. 2 הטנקים נפגעו ושניהם נהרגו..בחייהם ובמותם לא נפרדו. כמה עצוב.

שעיה בייטל – התפקיד הראשון שלי כמ"פ ה בגדוד 46 היה להסב 17 קצינים מחילות האויר הים וחיל רגלים לשריון. מאין השלמה חילית לקצונה של חיל השריון. ביניהם היה גם אחיך גדעון. אחרי ההסבה הם קבלו פיקוד על מחלקה בחטיבה.


רוגו ז"ל היה סמ"פ נמרץ וחביב בגדוד 46. נדמה לי שישעיהו בייטל הגיע לפלוגה אחרי שלום אנג'ל שפרש. לא אשכח את הנסיעה איתו הבייתה בג'יפ הפלוגתי באמצע הלילה מהתעלה (ממוצב "זהבה"). הוא נהג במרחבי סיני וחתך את הכבישים המתעקלים כאילו אין לו אלוהים. אבל אז הגענו בשלום… יהי זיכרו ברוך.
צבי רז 09/12/2018


את גדעון ושלמה הכרתי לראשונה כאשר זימנתי אותם לאימון ההקמה של הפלוגה. התיאום בין השנים היה מושלם והם תקתקו את ההתארגנות של הפלוגה במהירות ויעילות שיא. אז ספרו לי כי השנים חברים ושותפים לעסק. הם יצאו ביחד למלחמה ונהרגו באותו הקרב באותו לילה קשה, ליל הצליחה. תמיד, כשאני חושב על השנים, עולה בזיכרוני המשפט הבא "הנאהבים והנעימים בחייהם ובמותם לא נפרדו".

יהי זכרם של שני החברים ברוך.
יוני נוקד 11/12/2017


היה ס' של שלום אנגל ז"ל ב- 46 בתעלה. ג'ינג'י חברמן. זכור לטובה. יהי זכרו ברוך.
צבי רז 09/12/2017


רוגו, זה היה הכינוי שלו בגדוד 46 , יהי זכרו ברוך.
יוסי עוזר  08/12/2017


היה סמ"פ ב וגם באזרחות גדעון אבי ושומיק עבדו יחד.
יהי זכרו ברוך.
גדעון גלעדי 07/08/2017