סמ"ר לוין רם

סמ"ר לוין רם

נפל ביום 18/10/1973 "החווה הסינית", גדוד 409.

רם, בן דבורה ויצחק, נולד ביום כ"ד בתשרי תשי"א (5.10.1950) בבידגושץ' שבפולין, ועלה ארצה עם הוריו בשנת 1957. הוא למד בבית-הספר היסודי-ממלכתי בנוף-ים וסיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר על-שם דוד רמז בבני ברק. אחרי-כן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-ספר תיכון עירוני בבני-ברק. לימים המשיך את לימודיו במחלקה לביולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, אולם הספיק להשלים שתי שנות לימוד בלבד. אהבת הטבע, החי והצומח מילאה את חייו של רמי. מאז ימי ילדותו ועד יומו האחרון, התמקדה התעניינותו בעולמם של בעלי החיים וצמחי השדה. בכל מוסדות החינוך, שלמד בהם, הצטיין בלימודי הביולוגיה וגם תחביביו היו קשורים לטבע. הוא היה חבר באגודת "צער-בעלי-חיים" וב"חברה להגנת הטבע", והתנדב לשרת בבית-ספר שדה בבר-גיורא, שם עסק בהדברת מזיקים לחקלאות. כשהיה תלמיד בבית-הספר התיכון, התעניין מאוד גם בתעופה ואף היה מדריך בחוג לבניית טיסנים של מועדון התעופה ב"בית-עמנואל" שברמת-גן. חלק מזמנו הפנוי הקדיש רמי לכתיבה. הוא כתב ספר שקרא לו "אני אוהב" ובו סיפר את סיפור אהבותיו לבני אדם ולבעלי חיים. אחד הקטעים המרגשים בספר, נסב על כלבו הראשון של רמי, רקס, כלב שהיה חלק מחייו במשך שלוש-עשרה שנה. "אחד הדברים שגרם לתפנית בחיי בגיל שמונה, ולמשבר עמוק בגיל עשרים ואחת, הדבר ששינה את חיי וכל עולמי סבב סביבו, היה רקס," כתב רמי. "חלוקת התפקידים בינינו, בשאלת מי הכלב ומי האדון, היתה ברורה. כאשר הוא רצה לאכול, הייתי נותן לו את האוכל שלי. כאשר רצה לטייל, אפילו אם הייתי קודח מחום, הייתי הולך אתו. כאשר טיילנו יחד והוא היה מתעייף, הייתי לוקח אותו 'שק קמח' עד שנשבר לו, ושוב היה יורד והולך לבדו.… כשנפל למשכב, כאבנו את כאבו. הרגשנו את הכאב גם כאשר היה כבר קבור תחת עץ הלימון.… כאשר שאלו קאנופיל (אוהב כלבים) אחד, אם אין הדבר נורא, שכלב נפרד מבעליו לאחר כ-15 שנה, ענה: 'טוב שהדבר קורה רק אחרי 15 שנה. הרבה יותר גרוע היה לו הדבר היה קורה אחרי מספר שנים רב יותר'.…" גם כעבור זמן, כאשר כבר היה רמי חייל בצבא, היו מכתביו נחלקים לשני נושאים: ענייני המשפחה וחוויות הטבע. באחד המכתבים, למשל, תיאר את התנאים השוררים במקום שירותו: "אם אתם חושבים שהמקום כאן מת מבחינת בעלי-חיים, אתם טועים. כשמתרגלים רואים שהמקום שורץ בעלי חיים. החל מאלה החיים עם האדם, כמו עכברים, כלבים, חתולים, כלבים ועופות,… וכלה בזוחלים, שעד עתה ראיתי רק מעטים מהם, ולא הצלחתי לתפוס."

רם התגייס לצה"ל בסוף אוקטובר 1968 והוצב לחיל-השריון. הוא עבר הכשרה בבית-הספר לשריון, בתחילה כטען-קשר, ואחרי-כן מונה מפקד-טנק. "הגדולה שאני מצאתי בו, היתה יכולתו להתעלות מעל כולם. להתייחס לדברים ברצינות," סיפר אחד מידידיו של רמי וחברו לנשק. "עוד כשהיה חייל מן השורה, התאמן ברצינות כשאחרים ניסו 'לסבן'. כמפקד טנק, אימן את צוותו במסירות. הוא ידע כיצד לקשור יחסי ידידות טובים עם פקודיו, כך שיכול היה להשיג מהם את המקסימום כמעט, ללא כל הורדת פקודות…." במהלך שירותו הסדיר השתתף במלחמת ההתשה ואף מילא בה תפקיד של מפקד מחלקה.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, קיבל רמי את הפיקוד על צוות הטנק שלו וירד עם כוח שריון לסיני. בקרבות הבלימה הקשים עסק ללא הרף בלחימה ובפינוי נפגעים. באחד הקרבות נפגע הטנק של מפקד היחידה ורמי חילץ אותו תחת אש. לדברי מפקדו, מילא רמי במלחמה תפקיד של מפקד מחלקת טנקים, אף על פי שהיה סמל, ועשה זאת "בצורה מופתית, תוך גילוי דוגמה אישית ומנהיגות למופת."

ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), תקפו מטוסי האויב את כוחותינו באזור "החווה הסינית". רמי מיהר לצריח הטנק והפעיל את מקלע הנ"מ. תוך כדי כך פגעה רקטה בצריח הטנק שלו ורמי נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הוענק לו "עיטור העוז", וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 10 באוקטובר 1973, באזור המעוז "מכשיר", יצא סמ"ר לוין ז"ל לאזור חשוף לאש האויב כדי להביא משקפת לאנשי-צוותו, בהעדר ציוד אופטי בטנק שלחם ממנו. באותו יום, במהלך ההתקפה על התעוז "מכשיר", נפגע טנק המ"מ. סמ"ר רמי לוין וחייל אחר יצאו תחת אש לחלץ את הטען-קשר שנפצע, והסיעו אותו לתאג"ד. לאחר-מכן חזר סמ"ר רמי לוין ז"ל לשטח ופינה שני פצועים נוספים אל התאג"ד. ב-16 באוקטובר 1973, באזור "החווה הסינית", התנדב סמ"ר רמי לוין ז"ל לצאת לחלץ נפגעים, תחת אש נ"ט. ב-18 באוקטובר 1973, במהלך הקרב על "החווה הסינית", נפגע מטיל טנק המ"מ. סמ"ר רמי לוין ז"ל ואנשי-צוותו כיבו את הדלקה. באותו יום הועבר סמ"ר רמי לוין ז"ל לטנק המג"ד. כשהחלה לפתע תקיפה של מטוסים מצריים, קפץ לצריח כדי לירות במטוסים. תוך-כדי פעולה נפגע ונהרג. במעשיו אלה גילה סמ"ר רמי לוין ז"ל אומץ-לב ותושייה, מופת ואחות-לוחמים ומנהיגות בקרב."

 

 

rami-levin-1-1

זה התחיל אני חושב בכתב ה' כשהייתי מאוהב ב- _ _ ואולי בכתה ג' כאשר אמרתי שאני אוהב…


RamLevinIturP

סמ"ר רמי לוין אהב צפרים יותר מאשר כדורים מעופפים ובעלי חיים יותר מאשר כלי מלחמה…

עתון "במחנה"  35-36 09/05/1975

דוד שלי היקר והגיבור רמי, יהי זכרך ברוך ! אתה בליבי לעד.
ישי יוסף ויסמן 07/10/2017


רמי לוין נולד היום לפני 67 שנים, שירת איתי בפלוגה בשירות הסדיר בתקופת מלחמת ההתשה, נפל במלחמת יום הכיפורים במסגרת חטיבה 600 גדוד 409.
עוטר ב"עיטור העוז" במלחמת יום הכיפורים.

את רם לוין הכרתי עוד מהשירות הסדיר. שם קראו לו רמי. אני זוכר אותו כפי שהוא נראה בתמונה שצירפתי בתגובה הראשונה.
תמיד היה עוזב בין האחרונים את שורת הטנקים לאחר הטיפול בהם. היה ממש מסור לטיפול בטנק שלו, לנקות, לחזק דברים, לשמן, לגרז ולפנות לחוליה הטכנית על כל בעיה קטנה כגדולה שנתקל בה. אבל תמיד, תמיד עם חיוך על הפנים. יהי זכרו ברוך…
דוד פישמן 05/10/2017


כל כך מרגש לקרוא על האירועים ולקבל הרחבות..והסברים על מה שהיה שם, דברים שלא ידעתי ואולי הודחקו במהלך השנים ורק עכשיו ניתן לגעת בטיפטופי המידע שמגיע. יהי זכרו ברוך
שרה ליזרוביץ 05/10/2016


יהי זכרו ברוך
נאמר לי שרמי ז"ל יחד עם בן אהרון ז"ל עזרו בחילוץ שלנו כאשר הטנק שלנו נפגע
שמו נצור עמוק בליבי!!
דוד אפלבאום 04/10/2016


סיפור מותם וזיהויים של רמי לוין ואלי בן-אהרון היה אחד מהמורכבים ביותר שצהל התמודד עימם.
במהלך הקרבות, הטנק של אחד ממפקדי הגדוד נתקע והמפקד עבר לטנק של השניים. רמי ואלי עברו לטנק התקוע וחיכו לחילוץ. מטוס מצרי תקף את הטנק אשר נפגע והתפוצץ. היו שתי גופות, אך אף אחד לא יכול היה לשייך את הגופות לשמות החללים. רק בהתערבותו של אבא של אלי בן-אהרון, שהיה שוטר (למיטב זיכרוני – פקד), הופעל מז"פ (משטרתי) והזיהוי בוצע על פי טביעת אצבעו של אלי על מצלמתו. רק לאחר הזיהוי הובאו השניים לקבר ישראל.
יהי זכרם ברוך.
יוני נוקד 04/10/2016


גוייסנו לצה"ל באותו יום (22 באוקטובר 1968), מצאנו עצמנו בשריון בטנקי מגח. לחמנו כתף לצד כתף במלחמת יום הכיפורים. רמי היה מגיבוריה המובהקים של מלחמה זו שהייתה "מלחמת החיילים". בשריון היו אלו נהגי טנקים, טענים קשרים, תותחנים ומפקדים זוטרים שהצילו את מדינת ישראל.
יורם דורי 04/10/2016


את רם לוין הכרתי עוד מהשירות הסדיר. שם קראו לו רמי. אני זוכר אותו כפי שהוא נראה בתמונה המצורפת לדברים לזכרו באתר העמותה.
תמיד היה עוזב בין האחרונים את שורת הטנקים לאחר הטיפול בהם. היה ממש מסור לטיפול בטנק שלו, לנקות, לחזק דברים, לשמן, לגרז ולפנות לחוליה הטכנית על כל בעיה קטנה כגדולה שנתקל בה. אבל תמיד, תמיד עם חיוך על הפנים. יהי זכרו ברוך…
דוד פישמן 04/10/2016


מאז שאני זוכר את עצמי, כל שנה אני הולך לטקס יום הזיכרון הממלכתי, בבית העלמין הצבאי בקריית שאול.
היום בבוקר, ניגש אליי ואל משפחתי אדם בגילאי ה-60 עם שיער שיבה
וחיוך טוב ואמר לי: "שתדע שהיה לך דוד מיוחד מאוד, שירתתי איתו את כל השירות הסדיר. איש מגנט כולם אהבו אותו, עם הומור מיוחד. היה לנו המון חוויות כיפיות ביחד. אהבתי אותו מאוד".
העיניים שלי נרטבות כשאני כותב את זה. כל כך הרבה שנים אני הולך לשם ביום הזיכרון שהפך לחודש אבל משפחתי אצלי ב-1973, הרבה שנים לפני שנולדתי.
אבל אף פעם לא פגשתי מישהו שהיה איתו במלחמה.
לא זכיתי להכיר את דוד שלי רמי לוין ז"ל. הוא היה גיבור ואמיץ, לחם בחווה הסינית באוגדה של אריק שרון במלחמת יום כיפור, בזמן שחבריו צלחו את התעלה, רמי וחיילים נוספים חיפו עליהם. על מעשי הגבורה שלו הוא זכה לעיטור עוז.
רמי נמצא בתוכי, כל יום, במודע או שלא במודע. הוא חלק ממני מעצב את חיי, ומנחה אותי. למרות שלא זכיתי להכיר אותו לנצח הוא נשאר בן 23. וזה כואב כל כך.

Ram Levin Pic1

רמי לוין

ישי ויסמן 11/05/2016