אין, לא היה ולא יהיה אדם רגיש כמו נדב. את אהבתו לעולם ביטא דרך שיריהם של החיפושיות שהעריץ וידע בעל פה. יחד התחלנו גיבוש בקורס טייס, יחד נפלנו לשריון, לגדוד 46 ולבסוף לחטיבה 600. האנושות הפסידה אדם יוצא דופן.
עופר עידן 18/09/2018

אשתי אביטל, הכירה היטב את נדב והוריו פאלי ומרתה חברים קרובים של הוריה והיו לה כמו דודים, ונדב כבן דוד.
פאלי היה שליח עליה בהונגריה לאחר השואה שם פגש את מרתה, בהמשך שימש בתפקיד בכיר במקורות ומרצה להנדסה בטכניון. מתרה הייתה דוברת בורסת היהלומים ובהמשך קונסולית בניו יורק. עולמם חרב כאשר בתום מלחמת יום כיפור לא שמעו מנדב, הוריו באו לקיבוץ העוגן לחפש מידע מחברו אבישי בלייר שגויס עמו.
זוכרת את הצער והיאוש והחיפוש הבלתי נלאה אחר כל פיסת מידע, לבסוף ידעו על גורלו רק כאשר מצאו את קברו הזמני בבארי. הידיעה הרשמית בשורת האיוב על מותו של נדב הגיעה רק לאחר מכן.
ההורים הקימו לזכרו של נדב קרן לסטודנטים במחלקה ללימודי ספרות אנגלית באוניברסיטת ת"א שם למד.
מהמשפחה נותרה אחותו מצד אביו, לשמר את זכרו.
יהי זכרו ברוך
דוד זינגר 20/10/2016

ערב יום הכיפורים ואני בתחושה שיש לי חוב לאחד מחללי גדוד 409 והוא נדב ורדי ז״ל. קשה לי הכתיבה מאחר ויש כאן סיפור אישי כואב עם אחת השעות הקשות של פלוגה ו׳.
אתחיל באישי: נדב היה בן יחיד לאימו מרתה (ניצולת שואה) ואביו יעקב (פאלי). למרות היותו בן יחיד הוא שובץ בשירות המילואים ליחידה קרבית. הכרתי את נדב כבר בטירונות במחנה חסה בשנת 1968 ונפגשתי עימו לאחר שירות החובה על הדשאים של האוניברסיטה בת״א, שם למד ספרות אנגלית עם חברתי דאז ואשתי מאז תום המלחמה.
לאחר מותו ליווינו את המשפחה בכאבה. זכורים לי דבריה של מרתה על תחושת סוף קיומה של משפחתה. כאמור, מרתה שרדה יחידה ממשפחתה וראתה בבנה נצר שיקיים את זכר קרוביה שנכחדו במלחמת העולם השנייה.
מספר שנים לאחר המלחמה התכנסנו בביתם של מרתה ופאלי מספר זוגות, שכולנו קראנו לאחד מבנינו בשם נדב.
נדב נהרג ב- 16.10.1973. באותו היום נפגעו בזה אחר זה שלושה טנקים. הטנק של סגן משה קנצוקר, אשר נפגע ברגלו. הטנק של סגן יונה שוהם (שטרסבורגר) התקדם לעמדה ונפגע אף הוא. יונה נפגע קשה ברגלו ופינויו מהטנק היה מעשה גבורה אמיתי של רפי בוק ושל שוקי. יונה, שפונה לציר עכביש, נותח על ידי הרופא החטיבתי ואיבד את רגלו בניתוח שדה.
הטנק השלישי, שעלה לעמדה למרות הפגיעות בשני הטנקים הקודמים, נפגע מיידית. המ״מ סגן אמיר לזרוביץ רון נפגע והועף מהטנק, אשר כעבור פרק זמן קצר התפוצץ וצריחו הוטל לצידו של הטנק. מותם של חיים שואף, יאיר פירסט ונדב ורדי היה מיידי.
בסופו של אותו היום אחד המט״קים נשען על כתפי כשהוא מושך באפו. האפילה הסתירה את דמעותיו כשאמר ״אלוהים לא היה איתנו היום, לא חיל אויר וגם לא התותחנים… היינו שם לבד…".
יוני נוקד 11/10/2016

כאן בתמונה, למעלה מימין, נראה ראשו הג'ינג'י של נדב ורדי. באמצע המשאית עומד מחייך לו טובי גולדנברג. שניהם נפלו במלחמה, מטובי חברינו בפלוגה ח' של עמוס אונגר בגדוד 46. הצילום נעשה במוצב כברית רגע לפני יציאה לחופשה כאשר בין נדב לטובי נראה ראשו של מאיר בלטר, מאחורי גבו של טובי מחייך אבי אדרי. משמאלו של טובי נראה חיים ורטהיימר ממושב שפיר, למטה עומדים מחוץ למשאית דב הירש ואברהם גורביץ. עבדכם הנאמן יושב על הספסל ומרים בקבוק לחיים. אם זכינו לחופשה פעם בחודשיים – זה היה כמו לזכות במפעל הפייס. כן יוני, הכרנו את נדב ורדי היטב, ידענו מצויין שהוא בן יחיד ומעולם לא הבנו איך הוא יושב בקווי האש עם כולנו. הוא לא היה פחדן, לא קיטר לרגע והיה אדם מקסים, חכם, בעל הומור וידע בעל פה את כל שירי החיפושיות. אדם שמח וטוב לב. אם יש בי כעס אני מפנה אותו להוריו שהרשו לו להיות קרבי. הם ידעו מה קורה במדינה. אביו היה בצמרת העניינים והכל היה בידיעה והבנה עמוקה. ציונים בלב ונפש. עצוב וכואב.
התמונה מאוסף אברהם גורביץ, לשעבר מקיבוץ נגבה.

נדב ורדי, טובי גולדנברג זכרונם לברכה

עופר עידן 12/10/2016

מרגש, עצוב וקשה להבין איך משפחה ניצולת שואה מאבדת בסופו של דבר את בנה -זכרון משפחתה על אף שצלחה את תלאות הנאצים.
שרה ליזרוביץ 12/10/2016

נדב ואני הכרנו בחצרים, בגיבוש לקורס טיס. בטחון המדינה קדם לכל במשפחתו והשיקול האישי הונח בצד. עצוב אבל עובדה.
עופר עידן 13/10/2016

נדב ורדי – אדם מקסים, חם, אנושי, סקרן, מתעניין בזולת, בעל ידע רב, חוש הומור משובח. הכרנו בבקום ביום הגיוס היינו יחד בטירונות ובהמשך בצמ"פ ובמלחמת ההתשה. נדב היה אהוב ומיוחד ויזכר בליבי לעד.
יוחנן צנגן 18/09/2016