יהושע, בן רבקה ויעקב, נולד ביום ט"ו באב תשי"א (17.8.1951) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "גורדון" בבת-ים. כשהיה בן שמונה מת עליו אביו, ועול קיום המשפחה נפל על האם, שגידלה לבד את ארבעת ילדיה. כשהגיעה שעתו של יהושע ללמוד בבית-הספר התיכון, לא המשיך בכך יותר משנה אחת בלבד. מראה אמו וסבלותיה בעבודתה הקשה נגעו ללבו, ואף-כי האם הפצירה בו שימשיך את לימודיו, החליט לצאת לעבודה כדי לסייע לה בכלכלת הבית. הוא החל לעבוד בענף היהלומים, ובזמנו החופשי השתתף בפעילות הספורט של המועדון המקומי, והתאמן במיוחד בענפי הכדורגל והקרטה שהיו אהובים עליו במיוחד, והוא הצטיין בענפים שונים. על יהושע כתב מחנכו מבית-הספר היסודי: "תמיד אזכור את פניו המחייכים. עליצותו שבתה את לב כולם, יושרו וטוב לבו הקנו לו ידידים רבים. בבית-ספרנו אנחנו משתדלים לחנך ולהקנות לחניכינו את אותן תכונות שיהושע ניחן בהן." ואכן, היה יהושע, או שוקי, כפי שקראו לו, נער עליז ומלא חיים. הוא אהב מאוד את משפחתו, ובמיוחד הקדיש תשומת לב לילדי אחותו, אסתר, קנה להם מתנות ממעט המעות שהשאיר לעצמו, ועשה ככל שיכול לשמח את לבם.

יהושע גויס לצה"ל במחצית מאי 1969 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות עבר קורס תותחני טנקים וקורס מקצועות הטנק. אחרי-כן הוצב ביחידת-שדה של חיל-השריון והשתתף במלחמת ההתשה בחזית הדרום. במחצית מאי 1972 סיים יהושע את שירות החובה ושב לעבודתו בענף היהלומים.

במלחמת יום-הכיפורים שירת יהושע כטען-קשר בחזית סיני והשתתף בקרבות הקשים שנערכו באזור "החווה הסינית". בקרב שנערך ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973), נפגע הטנק שלו מטיל נ"ט ויהושע נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בחלקה הצבאית של בית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אם, שתי אחיות ואח. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "יהושע גילה אומץ-לב ומסירות בעת הקרבות כנגד טנקי האויב באזור "החווה הסינית"; כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "יהושע היה חייל מסור וחבר מצוין. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו."