רס"ל נודלמן עמיחי

רס"ל נודלמן עמיחי

נפל ביום 19/10/1973 "עכביש", גדוד 409.

עמיחי, בן לאה וראובן, נולד ביום י"ד באלול תש"ח (18.9.1948), בתל-אביב. שמו ניתן לו לציון תקומתה של מדינת ישראל ומאבקו של העם היהודי לעצמאות. הוא החל ללמוד בבית-הספר היסודי "איילון" בתל-אביב. כשהיה בן אחת-עשרה עברה משפחתו להתגורר באשקלון והוא סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "ארלוזורוב", בשכונת שמשון. אחרי-כן למד שנה אחת בבית-הספר התיכון-חקלאי בכפר סילבר וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" באשקלון, במגמה למסגרות. עמיחי היה נער עירני ומלא מרץ, שחיפש הרפתקאות וחידושים. הוא העדיף עבודת-כפיים על לימודים ולכן הצטרף לאביו אחרי שנת לימודים בכפר-סילבר, ויחד הקימו בית-מלאכה לעבודות מסגרות. בשעות הערב השלים את השכלתו בבית-ספר מקצועי.

הוא היה עובד חרוץ ומסור ותרם רבות להתפתחותו של בית-המלאכה ולשגשוגו. עמיחי, שנקרא בפי כל – עמי, הסתגל במהרה לכל חברה חדשה. עוד בהיות המשפחה בתל-אביב היה חבר בתנועת הנוער "הצופים" ולאחר שעבר להתגורר באשקלון, הצטרף לתנועת "הנוער העובד והלומד". הוא אהב לטייל ולתור אחר נופים חדשים. את המראות שראה, נהג לצלם במצלמה שנשא איתו בטיוליו. עמי היה ספורטאי מצטיין, ונמנה עם סגל קבוצת הכדוריד של "מכבי" אשקלון ואף אימן את קבוצת הנערים של האגודה.

עמיחי גויס לצה"ל בתחילת מאי 1966 והתנדב לחיל-השריון. לאחר הטירונות הוכשר כאיש צוות-טנק ונשלח לשרת בחטיבת השריון 7. יחד עם חבריו ליחידה, השתתף בקרבות לכיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים. בקרבות אלו נפצע עמיחי, אך פציעתו לא מנעה ממנו להמשיך ולהילחם עם היחידה והוא השתתף גם בקרבות לכיבוש רמת-הגולן. אחרי המלחמה השתתף בפעילות מבצעית באזור החרמון ובקרבות מלחמת ההתשה בסיני. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי טנקים ושב לחטיבה 7 כמט"ק. עקב פציעה לא הצליח להשתתף בפשיטת כראמה, אך הגיע ישירות מבית-החולים, כדי לתרום מדמו לחבריו הפצועים.

בתחילת מאי 1969 שוחרר עמי מהשירות הסדיר בצה"ל, אך כעבור שנה אחת, בסוף יוני 1970, התגייס לשנת שירות בצבע הקבע. הוא סיים בהצלחה קורס רבי-סמלים ושירת כנגד בבית-הספר לשריון. עמי היה איש מקצוע מעולה, בעל יזמה ויכולת ארגון, וידע לגבש רוח יחידה ולהנהיג את חייליו לביצוע המשימות שהוטלו עליהם. הוא הקפיד על הסדר והמשמעת ושמר על כל גינוני הטקס הצבאיים, ביודעו כי יש בכך לתרום לשיפור רמת הלחימה של היחידה. בסוף יוני 1971 שוחרר משירות הקבע והוצב ליחידת מילואים של חיל-השריון. ביחידה זו שימש כרב-סמל גדודי והיה נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר ששוחרר בשנית שב לעבוד יחד עם אביו. האב, שעד אותה עת עבד בחברת "נתיבי נפט" בסיני, חזר והקים את בית המלאכה, כשעמי מסייע לידו. עמיחי הכיר נערה בת אשקלון והחליט להקים יחד עמה את ביתו. ימים ספורים לפני שפרצה מלחמת יום-הכיפורים החליטו להינשא, ואף נרשמו לנישואין במשרדי הרבנות באשקלון.

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בקרבות אלה נתגלה עמי כמפקד היודע לדאוג לכל הדרוש לצורך הסיוע ללחימה ולגיבוש היחידה לכוח לחימה מעולה. ביום כ"ג בתשרי תשל"ד (19.10.1973) נפגע עמי בהפגזה על כוחותינו ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל בירושלים. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. בן אחותו, שנולד אחרי נפילתו, נושא את שמו. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, סמ"ר עמי ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא לקרב כרב-סמל גדודי. בנכם המנוח גילה אומץ-לב ומסירות במילוי תפקידו. דמותו של עמי תחרט בזכרוננו, חבריו הלוחמים."

לזכרו של אחי היקר והאהוב נודלמן עמיחי ז"ל

שוב חלפה עוד שנה ושוב אנו כאן, נפגשים, כואבים ומבכים מעלים זכרונות על הימים שבהם היית בין החיים ובלי שנרגיש חלפו כבר ארבעים ושש שנים שאינך עימנו ואת שאנו מרגישים אמורים אנו לכתוב אך מי כמונו יודע שניתן זאת רק לחוש.
עדיין אינני מאמינה למציאות לעתים חשה אני שאתה נמצא לידי, אלא שהאמת המרה, טופחת מיד על פני ומבינה אנוכי שאתה רק בליבי.
הגעגועים העזים למבטך , לחיוכך המלטף האומר את הכל, לשקט בקולך הסמכותי, נשמע כאילו רק אתמול. נותרנו מיותמים עם הזכרונות והתמונות, דמותך לנגד עיניינו תלוייה ובבת צחוקך אותנו מעודדת ולהעלות מילים לזכרך, לנו עוזרת.
כתבתי זאת לזכרו של עמיחי ז"ל לקראת יובל שנים למדינה.

עמיחי אח בכור ויקר לי היה
גדול ממני בשנה ומחצה
אשר נולד, סמוך מאוד, בגמר המלחמה
וחודשים ספורים לאחר הכרזת המדינה
אבא, גאה היה בבנו, בשובו מלחימה
ואמא שמחה, שבן נולד לה, ביחד עם קום המדינה
ועל כן, נקרא שמו בישראל, עמיחי – "עם ישראל חי"

בשמחה, צהלה, בתקווה גדולה ולתקומה חדשה, נולדת
באחווה, בשלווה ובשלום, לחיות נועדת
כך אמא סבורת והבטחה לך נותנת,
שלעולם בני, לא תהייה עוד, מלחמה במולדת.
ובתפילה חרישית לוחשת " עם ישראל חי"

יחד עם המדינה גדלת ובגרת
בכל שנה, יחד עם המדינה, יום הולדת חגגת
וביחד עם המדינה למצוות הגעת
את אדמתה לאהוב ולכבד ידעת
לחרוש ולטייל לאורכה ולרוחבה, לא הפסקת
ובהגיעך לח"י שנים, למענה לצבא התגייסת
ולשמור אמונים לזאת האדמה ותושביה נשבעת

כן, אמא לך הבטחה נותנת
שלא תהייה עוד מלחמה היא אומרת
אך לדאבונה בהבטחת אינה עומדת
כמה שבועות מעטים עברו מאז התגייסת
ובמלחמת ששת הימים כבר נלחמת
בתוך הטנק המשוריין על המדינה גוננת
כי עליה, לשמור מכל משמר התחייבת
ובליבך תפילה חרישית נאמרת "עם ישראל חי"

עשרים וחמש שנים עברו מאז נולדת
חצי יובל שנים עם המדינה חגגת
להינשא ולהקים משפחה בה תכננת
אך לצערנו, זאת לא הספקת
את ארוסתך ומשפחתך מאחור השארת
כי שוב למלחמה לפתע הוזעקת ומיד רצת
ללא היסוס, ללא חשש ובלי כל פחד
עם המון כוח אמונה וגבורה
יצאת להילחם על המדינה

במשך שבועיים למענה נלחמת
בכל כוחך ובגופך לחיילך כמפקד דאגת
אך לנצח הפעם לא הצלחת
ביום שישי, כ"ג בתשרי, 19 באוקטובר 1973
לקראת כניסת שבת, נפלת
רסיס של טיל קטלני את גופך פילח
ולא איפשר לך ביחד עם המדינה, לנצח
יחד עם המדינה נולדת ובה נפלת
למענה את נפשך מסרת
כי עליה לשמור, הבטחת
וזאת אכן קיימת
ובליבנו תפילה חרישית נאמרת "עם ישראל חי"

ארבעים ואחת שנים נוספות עברו ובאלו הימים
חוגגת המדינה שישים ושש שנים
ואתה אינך בין החוגגים
ואנו כאן אותך מבכים וכואבים
על שלא זכית להאריך ימים
אך אותך עמיחי ואת שאר חבריך הלוחמים
לעולם איננו שוכחים
כי בזכותכם אחיי הגיבורים
לחגוג ולשמוח יחד עם המדינה אנו יכולים
ובקול רם שרים "עם ישראל חי"

רב הכאב והמחיר אשר שילם צה"ל במלחמת יום הכיפורים
בהדפו את הסורים ובבלמו את המצרים , עמיחי אתה שנטלת חלק במלחמה , בגזרה המרכזית בסיני, ידעת כי המלחמה אינה רק על חולות המדבר, אלא גם על הדרך המובילה לאשקלון עירך.

אין היום מילות תנחומים אשר ידברו אל הלב, אלא אימרות תקווה לשלום
בארצנו אשר סבלה ממלחמות שנים כה רבות ובניו לימודי מלחמה.

ובקשה לי אלייך ולאלוהים שלמעלה, תנו לי כוח, לחיות את השכול
בכבוד, באהבה ובתבונה

כי זאת הייתה דרכך עמיחי ולי זאת צוואתך

אלמד ממעשיך, מדרכייך, מאופייך ,אשמור את רוחך עימדי תמיד ובליבי מקום לזכור ולנצור את הזיכרון היקר .

ושמך לא ישכח, לעד עמיחי, כל עוד "עם ישראל בארצו חי"

יהי זכרך ברוך לנצח נצחים ותנוח על משכבך בשלום

דליה כחלון 14/10/2019


דליה, מיום שהכרתי אותך, בשנת 1960, הכרתי גם את עמי, פחות או יותר. באותה שכונה צמחנו וממנה יצאנו לצבא. להפתעתי, כשהדרכתי בבית הספר לשריון, עמי הגיע למדור בו שירתתי ובמשך תקופה היינו יחד, עד לשחרורי בקיץ 1971. הדברים שכתבת כאן לא היו ידועים לי קודם ואני מסיר את הכובע הדמיוני בפנייך. לעולם נזכור את עמי זקוף וצעיר ומלא חיים, כפי שצריך. חיבוק ענק.

עופר עידן 14/10/2019


חבר טוב יהי זכרו ברוך הוא תמיד חסר✡️?
יואל דגמי 23/09/2019


את עמיחי פגשתי לראשונה כמדריך בקורס רבי סמלים בבה"ד 11 והוא הגיע לשם כנגד שיריון היישר מסיני. כבוגר גדוד שיריון בסיני היתה לנו שפה משותפת.
עם הקמת גדוד 409 הופתעתי לראותו כאיש מילואים ושנינו חזרנו לשרת באותה המסגרת.
במלחמת יום הכיפורים עמי נקע את רגלו והתפנה לתאג"ד.
לאחר שפיניתי ברכב של הצוות הפסיכולוגי שלושה פצועים לתאג"ד, אספנו את עמי וחזרנו מערבה לכיוון איזור הלחימה.
בדרך חסמה משאית את הציר, מאחר והנהג ברח עקב הפגזת הציר. הכביש נחסם ממש ליד שתי משאיות תחמושת, שהיו יעד התותחים המצריים.
גם אנו ירדנו מהציר ומצאנו "מחסה" בחולות ליד הכביש.
עקב הנקע ברגלו לא יכול היה עמיחי לדלג לחולות ולהסתתר ונשאר לעמוד על הכביש. פגיעת פגז מדוייקת בכביש התיזה רסיסים לכל עבר ועמיחי נפגע. לאחר כשעתיים העלינו את גופתו על המשאית שחסמה את הציר ושלחנו את המשאית מזרחה לעבר התאג"ד.
יהי זכרו ברןך!
יוני נוקד 03/10/2016


ה-19 אוקטובר היה היום הארור בחיי. לאחר שחזרנו מתאג"ד נהרג עמיחי כתוצאה מירי על שתי משאיות תחמושת. בנס הצלחנו לברוח לכיוון צומת עכביש לכסיקון, ואז ראינו שאש התותחים פגעה במשאיות, שהחלו להתפוצץ לכל עבר. הקט"ק המצרי העתיק את האש לעבר חפ"ק 600 ואז שמוליק ומזור נהרגו (מטרים ספורים מהמקום בו תפסתי מחסה). זכרם של כל אחד מהשלושה חקוק עמוק בליבי.
יוני נוקד 03/10/2016


לפי התאריך המיקום והגדוד נראה לי שהוא נהרג עם שמואל פליישר…. יהי זכרו ברוך.
שרה ליזרוביץ 27/09/2016


אני מצטער לשמוע שסמ״ר נודלמן עמיחי נפל הוא היה אתי בקורס רבי סמלים, הוא היה בחור נהדר ואהב את צה״ל מאוד, יהי זכרו ברוך.
בתמונה עמיחי מסומן בריבוע אדום.

בית ספר למנהלה צבאית - קורס רבי סמלים , נובמבר 70

בית ספר למנהלה צבאית – קורס רבי סמלים , נובמבר 70

יואל דגמי 25/09/2016