משה, בן ביה וזקן, נולד ביום כ"ח באייר תשי"ג (13.5.1950) באשקלון. ימי ילדותו הראשונים עברו עליו במושב ברכיה שליד אשקלון, שמה נדדו הוריו מירושלים, כדי להקים יישוב חדש בארץ. משה היה התינוק הראשון שנולד במשק, ובמשך שש שנות חייו הראשונות קיבל שם חינוך דתי בגן-הילדים. כשקבעה המשפחה את מושבה באשקלון, החל ללמוד בבית-הספר היסודי "רמב"ם", וסיים את לימודיו בציונים גבוהים. את לימודיו התיכוניים עשה בישיבת "בני עקיבא" – "אור עציון" בשפיר. בזכות החיים בפנימיה התפתחה וגדלה עצמאותו, וכפי שסיפר אחיו: "הוא החל להיות אדון לעצמו, במידה שאדם יכול להיות אדון לדרך חייו. משה תמיד ידע את אשר רצה ורצה את אשר עשה. הוא היה אדם מעוצב כבר משחר ילדותו." משה היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא" והצטיין בשטח הספורט. הוא הרבה לעסוק באתלטיקה קלה, השתתף במירוצי גוש-עציון, ואף זכה באליפות "אליצור" והגיע במקום השני בריצה למרחק 1500 מטר.

משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והוצב לחיל-השריון. כתלמיד ישיבה יכול היה לשמש כסמל דת, אך הוא החליט לתרום לצה"ל את כל יכולתו הפיסית והרוחנית, ולכן בחר להתנדב לשירות בחיל-השריון. במסגרת שירותו עבר קורס מקצועות טנק, קורס תותחני טנק, קורס מש"קי טנק וקורס מפקדי טנקים. לבסוף הוצב לשורותיה של פלוגה ל' המהוללת, אשר לחמה את מלחמת ההתשה מתחילתה ועד סופה. משה, שבלט כחייל וכמפקד מעולה, זכה בתעודת הצטיינות מנשיא המדינה דאז, זלמן שזר, ואף היה כלול בין מאה ותשעה-עשר החיילים המצטיינים בצה"ל לשנת 1971 .

בשלהי אוגוסט 1971 סיים משה את שירות החובה והחל ללמוד במכינה הקדם-אקדמית של האוניברסיטה העברית בירושלים. גם שם, כמו בבית-הספר ובצבא, נתגלו רצונו ויכולתו של משה להתקדם ולהצליח. ציוניו היו מהגבוהים ביותר, והוא הספיק גם לעבוד בעת לימודיו, כדי לממן את המשכם.

במלחמת יום-הכיפורים שימש משה כתותחן-טנק בחזית הדרום. יחד עם חבריו עבר את הקרבות הקשים והמרים ביותר של המלחמה, ולפי עדותם של אנשי היחידה: "משה לא ידע לירות שני פגזים על מטרה. כל טנק אויב שעלה לו על הכוונת, נפגע בפגז ראשון. משה היה גיבור מלחמה עד הרגע האחרון." ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), יצאה החטיבה להתקפה על הארמייה השנייה בשטח "מיסורי", מדרום-מזרח לאיסמעיליה ומצפון-מזרח לאגם המר הגדול. בהתקפה, שנהדפה על-ידי המצרים, נלכדה פלוגתו, פלוגת החוד, במארב טילים, וכל שריוני הפלוגה נפגעו זה אחר זה. משה הצליח להיחלץ מהטנק הפגוע ולעבור לטנק שני, וכשזה נפגע עבר לטנק שלישי, אך כאן בגד בו מזלו. בעומדו על הטנק, יורה ב"עוזי" על חיילי האויב, שהסתערו עליו ועל חבריו, נפגע באש האויב ונפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בהר-הזיתים שבירושלים. השאיר אחריו הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "משה היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוב על כל מי שהכירו."

לזכרו כתבה המשפחה ספר תורה שהושם בבית הכנסת "הרמב"ם" באשקלון ומשם הועבר לבית הכנסת "תורת משה", שנקרא על שמו של משה ז"ל, במקום מגוריהם החדש של הוריו בברנע – אשקלון.