סמ"ר זינגרמן דב – אליהו

סמ"ר זינגרמן דב – אליהו

נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.

דב-אליהו, בן בלה ומשה, נולד ביום כ"ט בתמוז תשי"ב (22.7.1952) באשקלון, כנצר אחרון למשפחת חזנים, אשר רוב בניה נספו במלחמת העולם השנייה. שלוש שנות חייו הראשונות עברו עליו באשקלון, ואחרי-כן עברה המשפחה להתגורר בהדר יוסף, שם נשלח דב לגן-הילדים הדתי המקומי. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר על שם אלשיך בהדר-יוסף, ואת לימודיו התיכוניים השלים במדרשת "נעם" בפרדס-חנה. כבר משנת הלימודים הראשונה הצטיין דב, או דב'לה, כפי שקראו לו חבריו, בכישרונותיו הרבים. ואמנם, מאז ועד סיום י"ב שנות הלימודים, היה תלמיד מצטיין. הוא היה חבר פעיל בתנועת "בני עקיבא", הדריך בקן המקומי ואף פירסם מאמרים ושירים בעלון של התנועה "זרעים". הוא נהג לקרוא הרבה ספרי מדע וספרות תורנית, ובשל אהבת הקריאה שלא ידעה גבול, נאלץ להרכיב משקפיים כבר בגיל צעיר. על כישרונותיו הרבים נוסף גם קולו הערב ודב נבחר להיות סולן במקהלת בית-ספרו. כאשר עלה לתורה בבר-מצווה קרא את הפרשה בהטעמה רבה כל כך, שמאז הוזמן לעתים קרובות להחליף את בעל-הקורא בבית-הכנסת בהדר-יוסף. גם בפנימייה בפרדס-חנה ניכר דב'לה בכישרונותיו ובחריצותו בלימודים, וכמעט בכל שבוע זכה בספר-תפילה או באחד מספרי התנ"ך כפרס על בקיאותו המצוינת בפרשת השבוע. משסיים את חוק לימודיו, עמד בבחינות הכניסה לאוניברסיטת בר-אילן בהצלחה והחל לעבוד בבית החרושת "אמקור", כדי לממן את לימודיו בעתיד.

דב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1970. הוצע לו לשרת כסמל דת, אך הוא בחר להצטרף ליחידה קרבית. הוא הוצב לחיל-השריון ושם סיים בציונים גבוהים קורס תותחן טנק וקורס מקצועות טנק. מלבד שירותו ביחידה כחייל לכל דבר, היה דב פעיל מאוד בחיי התרבות של היחידה, ערך ויכוחים והשתתף בהרצאות. דב היה אמור להשתחרר משירות החובה זמן קצר לפני שפרצה המלחמה. את תעודת השחרור לא הספיק לקבל, אך נרשמו בה הדברים הבאים: "חייל מעולה. ממלא את תפקידו באחריות. מסור ודייקן. בעל יוזמה וכושר ארגון."

במלחמת יום-הכיפורים השתתף דב כתותחן טנק בקרבות הבלימה הקשים נגד המצרים בחזית סיני. בקרב שהתחולל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), באזור שמצפון-מזרח לאגם המר הגדול, נפגע הטנק שלו ודב נפל. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקריית-שאול. השאיר אחריו אם ושתי אחיות. אביו נפטר משברון לב מיד לאחר המלחמה. לאחר נופלו הועלה דב לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "דב-אליהו היה חייל מסור וחבר נאמן. הוא היה אהוד על כל מי שהכירו."

zingermandovhmidrashia-jpg

   דברים שנכתבו לזכרו של דב ב"ניב המדרשייה" בה למד (עיתון המדרשיה) תשל"ד

ואני שקרויה על שמו ומרגישה, יחד עם אמא, אחראית להנציח, להזכיר…יהיה זכרו ברוך ?
אליה מסלם 22/07/2019


בס"ד

את דב הכרתי לראשונה במדרשיה. בה למדנו ביחד ,שובצנו יחד באותו חדר למשך שנתיים הקשר והחיבור החברי נוצר מיד.
החברות ביננו נשמרה גם לאחר שסיימנו את שנותינו היפות ומלאי  החוויות וההרפתקאות במדרשיה. גם בחופשות הרבינו להיפגש אחד בביתו של השני.
דב זכור לי כחבר אמיתי בכל רמ"ח אבריו שהמוטו שלו "שלי ושלך ,שלך". עזרה ונתינה לחבריו הם "נר לרגליו" והכל ביושר ובאמיתות דבריו ,פיו ולבו שווים.
תכונה נוספת שיחדה את דב היא הסקרנות ויסודיות. סקרנות חיובית של בחור שכל דבר שהגיע לידיו או כל חומר לימודי שהתעסקנו בו  הוא היה חייב לרדת לשורש הדברים על מנת להבינם מן היסוד.
בחופשה הראשונה שלי ממלחמת יום הכיפורים שמעתי שדב נעדר וכעבור מספר חודשים על שנהרג.
דב ניקבר בבית העלמין קרית שאול יחד עם חברו לצוות הטנק שמואל יעקוסי. שמואל היה חברה של שכנתי ועצם המקריות של שני חברים ממגזרים שונים שאת שניהם הכרתי שנקברים ביחד בקבר אחד, זה דבר שלא נתפס  בעיני כמציאותי והכה בי בעוצמה רבה ביותר.
בשבילי דב ישאר ויזכר כחבר ישר ,ענו וטוב לב שתמיד נתינתו הייתה ללא שעור , שמח וכל אשר עשה היה מתוך רצון טוב.

המשנה במסכת אבות פרק ד' משנה א' מאפיינת מאד את אופיו של דב
"ר' מאיר אומר: כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה: ולא עוד, אלא שכל העולם כולו כדי הוא לו.נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה
יראה,ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות: ונהנין ממנו עצה  ותושיה, בינה וגבורה……." ..והוי  צנוע, וארך רוח, ומוחל על עלבונו: ומגדלתוומרוממתו על כל המעשים.

זכרו של דב יהיה נצור בליבנו לעד.

רפי שקדי, חברו של דב לחדר במדרשיית נועם 12/2016