לקט כתבים מפי חברים

"אני אלך בקו שלי עד הסוף.
זוהי מהותי ואלה הם חיי.
חשוב לי ביותר להגיע ליצירה, להוציא את המאגרים
שבתוכי. מה שברור הוא, כי מה שלא יקרה לי בחוץ,
תמיד יש לי העולם הפנימי שלי.
אלה הם החיים שלי."
מתוך רשימותיו

פגשתי אותו בלב המידבר..בשעות אחה"צ של יום 17 באוקטובר הגענו פליטי גדוד 407 למחנה טסה ושם במיבנה מגורים מאולתר פגשתי את זאב אורפז זכרנו האחד את השני מבית הספר לשריון ומיד הפכנו חברים יחד איתרנו את קו הטלפון ויצרנו קשר עם המשפחה יחד אכלנו ממנות הקרב דאגנו האחד לשני כמו שנים שנקלעו לאי בודד הכרתי בחור נפלא חכם ברמות ניתחנו יחד את מצבנו אבל אחרי יומיים כשחזרתי לחדר ראיתי שזאב נעדר הוא נשלח להשלים צוותי טנקים על ציר החת"ם וכמו שאמר לי בערב:אני יודע שמכאן לא נצא בחיים .הצטערתי צער עמוק כששמעתי על מותו בקרב אני זוכר אותך חבר חזרתי משם חי אבל חזרנו מצולקים בנפש אנחנו נושאים משא בלתי אפשרי כניראה עד יום מותנו.
דוד גרבורג 26/08/2020

זאב היה הטען קשר אצלנו בטנק בתקופת המילואים בכל פעם שניפגשנו הוא סיפר לי על משחק חדש שהמציא . להתווכח איתו היה חבל על הזמן
היה לו ראש מבריק . מאד הצטערתי לשמוע על נפילתו יהי זכרו ברוך.
צבי הוד 26/08/2020

זאביק היה חבר קרוב. ששנא , כן שנא מלחמות. אחרי שעזב הקבוץ גר בסמוך אל אשתי הטריה ואלי ביד אליהו ובא לבקרנו כמעט מדי ערב. שוחחנו על העולם והעתיד. סידרנו לא עבודה כמדריך גדנ"ע 0היום של"ח) לצידנו. הציג לי המשחק החברתי המדהים שהמציא . נפל בקרב אחרי שחילץ עצמו מטנקו שנפגע. בהלוויתו בקבוץ האדמה הסלעית הערימה קשיים בהליך קבורתו. אובדן עצום לאנושות, לדעתי
יורם דורי 26/08/2020

זאביק היה בן קיבוץ שמיר, הוא גדל ובגר בקבוצה חינוכית מאד מאפשרת. יהושוע סובול שהיה אז חבר קיבוץ היה מחנך הקבוצה. הכרתי כמה מהם ונראה שהוא נתן להם מרחב חשיבה ופתיחות ויכולת לראות מחוץ לקופסה. אמרו עליו ששנא את הקיבוץ. זאביק לא שנא. הוא רצה משהו אחר. והיו לו כל היכולות לכך. מוכשר וחכם ונדיב. למרות גופו הגרמי משהו, פנימיותו הייתה מעודנת. כחודש או חודשיים לפני המלחמה, ביקר אצלנו בדירה בתל אביב. גרתי אז עם שתי בנות קיבוץ שמיר מקבוצתו והוא היה בא אלינו. שוחחנו רק אני והוא. שאיפתו הייתה לכתוב, ללמוד ספרות ולכתוב. הוא היה מודע לתחושת התחרות שבאה מכיוון דודו הסופר יצחק אורפז, אם אני זוכרת נכון את שמו. אך לא פחד מזה היה לו ברור שלשם הוא הולך. דודו אהב אותו מאד מחד אך גם פחד מיציאתו אל עולם הספרות מאידך. ואנחנו, אנחנו הפסדנו איש יקר ואהוב שוודאי היה יכול להעשיר את העולם הזה באורו המיוחד. יהי זכרו ברוך.

דבורה ברט גל 25/08/2020

זאביק היה אדם מיוחד במינו. יצירתי באופן יוצא דופן. חכם וציניקן. שונא מלחמות שנהרג מכדורי חי"ר מצרי כשקפץ מטנק שנפגע. במהלך השנתיים מהשחרור עד המלחמה המזורגגת נפגשנו לשיחות ארוכות כמעט מדי ערב- לילה.
יורם דורי 30/08/2019

צר לי עליך זאב היינו יחד כמה ימים והספקתי להכיר את אישיותך המקסימה ברגע מסויים נפרדו דרכנו שם על ציר החת"ם ב-20 לאוקטובר ורק אחרי המלחמה הגיעה הבשורה המרה על נפילתך בקרב יהי זכרך ברוך.
דוד גרבורג 29/08/2019

יהי זכרו של זאביק היקר, ברוך. קצרו חיייו מאד, מאד, אך מלאים היו בתכנים רבים ועשירים. מי שהכיר אותו וודאי לא ישכחהו.
דבורה ברת גל  26/08/2019

איש חכם ויקר, הפסדנו כולנו. יכול היה להיות המון דברים ותורם חשוב לחברה בריאה יותר. אבל נפל בקרב ובאכזריותו. דמעותינו לעד בזוכרנו אותו. יהי זכרו ברוך.
דבורה ברת גל  23/08/2018

בתקופת המילואים זאביק היה הטען קשר אצלינו בטנק, בחור חרוץ וממושמע עם עיניים כחולות בצבע ים, עם יכולת שכלית מעל הממוצע, ניסיתי פעם להתווכח איתו על פילוסופיה, והבנתי שאני לא מתקרב לרמה שלו, בשיחות שהיו לנו בטנק הבנתי ממנו שהוא מאד לא אוהב את ההתנהלות הצבאית, ואת היציאה למלחמות, טען תמיד שהיה מאד שמח אם היה אפשר לוותר על הכורח הזה , ביום כיפור איחר להגיע כי היה צריך להגיע לביר תמדא מקיבוץ שמיר שבצפון הארץ, ולכן צירפנו לטנק את אהוד הלוי במקומו, ולצערנו נאלצנו לצאת לדרך בלעדיו, יהי זכרו ברוך.

צבי הוד 06/10/2017

" מה הפסדנו?" קריירה שלא המריאה, תקוות שלא מומשו, עץ החיים שנגדע באיבו.

סיפורו של זאב אורפז:

מה היה קורה אילו זאביק היה קופץ לצידו השני של הטנק.
לעניות דעתי ובהסתמך על קשרינו האינטנסיבים מאז השחרור מהשירות הסדיר זאביק היה דמות ידועה בעולם ובארץ ( למורת רוחו). מין צוקרברג ישראלי. המשחק החברתי שהמציא היה הסנונית הראשונה בהמצאת הרשתות החברתיות. זאביק היה ממציא שילוב נכון בין חברות וירטואלית לאינטראקציה אישית. לא רק להקליד אלא גם לגעת. את כספי פרס נובל, בו היה זוכה בקלות, היה תורם לנזקקים ( וכנראה לא בא לחלוקת הפרס) ואני הייתי ממשיך את שיחותינו הליליות המרתקות שהתחילו ב1971 בדירה שבה התגוררנו רעייתי ואני ביד אליהו ליד דירתו והסתיימו באותו יום בו עת נורה ונהרג כשקפץ לצד "הלא נכון" במתחם מיסורי ב 1973.
עוד ספור חיים שנגדע. עוד פוטנציאל עצום שלא מומש.
יורם דורי 06/10/2017

במילואים היה טען קשר בטנק שלנו, ובגלל שנאלצנו לצאת במוצאי יום כיפור בבהילות, לא יכולנו לחכות שיגיע מקיבוץ שמיר לבאר שבע, וכך יצא שיצאנו לדרך בלעדיו, ובמקומו נכנס לטנק אהוד הלוי, במהלך המלחמה לצערי לא פגשתי אותו ואני מאד מצר על כך, מאד הערצתי אותו על כישוריו כממציא משחקים וכמי שידע להיתפלסף על נושאים שונים ברמה מאד גבוהה, יהי זכרו ברוך.
צבי הוד 31/08/2016

זאביק היה יחיד ומיוחד. שנא מסגרות וידע להסתגל אליהן. תיעב קבלת פקודות ונשמע להן. סלד ממלחמות ולחם בגבורה בהן. היה בו שילוב יוצא דופן של יצירתיות מתפרצת, ציניות בזוית הפה, והומור מיוחד במינו. הפכנו לחברים קרובים רק בתום השרות ,על אף ששירתנו זמן רב יחדיו. זאביק עזב את הקבוץ ועבר להתגורר ביד אליהו שבתל אביב. סמוך לבית בו התגוררנו, רעייתי הטריה ואנוכי. הפעלנו קשרינו וסידרנו לו עבודה, כמונו, כמדריך גדנ"ע ( היום של"ח). מדי ערב היה בא לבקרנו וישבנו עד השעות הקטנות של הלילה לשיחות נפש. על עתידנו, על ילדותנו, על הקבוץ , על המשחק שהמציא ועל המצאות עתידיות. יחד נקראנו למלחמה. יחד לחמנו ועברנו מסלול די דומה בגדודי החטיבה במהלך המלחמה. אובדנו הוא אובדן עצום ,לא רק למשפחה, לא רק לחברים, לא רק לקיבוץ אלא ( לא כהגזמה) לאנושות כולה. מתקן עולם יכל להיות זאביק אילו היה שורד את המלחמה המחורבנת ההיא.
יורם דורי  25/08/2016

בימי המילואים הוא היה טען קשר בטנק שלנו, ובגלל שגר בקיבוץ שמיר בצפון לא הספיק להגיע בזמן ולהיכלל בצוות הטנק, כך יצא שנאלצנו לצאת לקרבות בלעדיו, אני זוכר אותו כבחור בעל מוח חריף, חייל למופת צייתן, שידע גם להיתפלסף על נושאים שונים, ברמה של גאון, הוא נהג לספר לי על המצאת המשחקים שהמציא וקיווה להוציאם לשוק הצעצועים, המלחמה קטעה את חלומו לצערי איבדנו בחור למופת, הוא לא ישכח מלבי לנצח.
צבי הוד

זאביק היה יחיד ומיוחד. שרתנו יחד בג'וליס במדור תותחנות לשם הגיע מהקו במלחמת ההתשה. זאביק הדריך מקלעים ואט אט נוצר קשר חברי בינינו(זאביק לא היה, מרצונו, אחד שמ"מתערבב" בין החברה). לאחר השירור החליט לעזוב את הקבוץ ועבר לתל אביב. בתיה (זוגתי ששרתה עמנו בג'וליס) ואנוכי סייענו לו במציאת דירה בשכירות בשכנות אלינו בשכונת יד אליהו בתל אביב כמו גם תעסוקה כמדריך גדנ"ע- של"ח היום- בבית ספר תיכון. כמעט מדי ערב היה אורפז מגיע אלינו הביתה וקיימתי עימו אין ספור שיחות על חייו בקבוץ (לא היה מאוהב בצורך בקונפרמיות בחברה הקבוצית), על המצאותיו (עדכן בכל שלב של המשחק החברתי שיצר והציג בפנינו את האבטיפוס שלו) על שנאת המלחמה ועל כמיהתו לשלום. כך ברציפות עד ה-6 באוקטובר 1973. בתום המלחמה נודע לי שהוא נעדר ולאחר זמן נמצאה גופתו והתברר שזאביק שונא המלחמה נהרג באופן שמעיד אולי יותר מכל את זוועותיה- קפץ מטנק שנפגע ונורה על הקרקע. בהלוויה בקבוץ ששמיר נראה כי גם אדמת שמיר סרבה לקבל בחור צעיר כל כך ומוכשר כל כך לקרבה טרם זמנו בגיל כה צעיר. מסע ההלוויה התעכב משום שהדחפור הענק שהובא כדי לחצוב את קברו באדמה הסלעית של הגליל העליון התקשה להתמודד עם הקרקע הסרבנית. אחת התמונות שעולה בזכרוני מאותו גאון, נון קונפרמיסט בעל המבט המזלזל קמעה בסביבתו היא זו שכאשר נשאל על ידי מפקדנו מדוע עולה תמיד חיוך קל בזוית פיו כאשר הוא ננזף. זאביק ענה ללא הסוס- זה לא זלזול זה פשוט מהגזים שעולים אצלי למעלה וגורמים לי לחייך.
יורם דורי

אורפז. איזה איש. אתנו לעולמים.
עופר עידן