avishaul-shmuel

רס"ן אבישאול שמואל

נפל ביום 12/10/1973 רמת הגולן, גדוד 407.

שמואל, בן פרומה ושלום, נולד ביום ג' בכסלו תש"ח (16.11.1947), ברמת-יצחק. כשהיה בן 10 עברה משפחתו להתגורר ברמת-השרון. הוא למד בבית-הספר היסודי "אוסישקין" ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון "השרון" במגמה הספרותית.

שמואל גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1965. הוא התנדב לחיל-הים ונשלח לקורס חובלים. בקורס זה עשה שנה ומחצה ובמסגרתו עבר קורס קצינים בבית-הספר לקצינים של צה"ל והוענקה לו דרגת סגן-משנה. בסוף יולי 1967 עזב את הקורס ועבר לשרת בחיל-השריון, תחילה כלוחם חרמ"ש ואחרי-כן כמפקד מחלקה וסגן מפקד פלוגת טנקים, בחטיבת טנקים בסיני. בתפקידו זה הועלה לדרגת סגן. במחצית נובמבר 1968 שוחרר שמואל מהשירות הסדיר, אולם לאחר חצי שנה שב והתגייס לשירות קבע. הוא סיים בהצלחה קורס מפקדי פלוגות שריון והוצב לשרת בחטיבת טנקים בסיני בתקופת מלחמת ההתשה. הוא שימש כמפקד פלוגה והועלה לדרגת סרן. הוא צויין כמפקד שריון מעולה, שביצע בדייקנות ובשלמות את המשימות שהוטלו עליו ועל יחידתו, והצליח להביא את היחידה שבפיקודו לרמה מקצועית גבוהה, הן באימונים והן בפעילות מבצעית.

בתחילת אפריל 1971 השתחרר שמואל משירות הקבע והוצב ליחידת מילואים של חיל-השריון. לאחר השחרור עבד כקצין ביטחון ב"אל-על", ואחרי-כן התחיל ללמוד פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב והספיק להשלים שתי שנות לימודים. באוגוסט 1972 נשא לאישה את חברתו דפנה ויחד עימה הקים את ביתו בראשון-לציון. הוא יצא עם רעייתו לטיול, שהחל בסוף ספטמבר 1973, אולם הופסק עקב מלחמת יום-הכיפורים.

כשפרצה המלחמה, מיהר להגיע ממקום חופשתו בהולנד. הוא הגיע ארצה ב-8 באוקטובר וכיוון שהיחידה שלו כבר נמצאה בעיצומם של קרבות הבלימה בסיני, צורף לכוח שריון מיוחד שנשלח לרמת-הגולן. בהגיעו לחזית קיבל תחת פיקודו פלוגת טנקים ולחם עימה בקרבות הבלימה נגד התקפות הסורים. ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973) נתקל הכוח שלו במארב טנקים סוריים ליד כפר נסג'. הטנק של שמואל נפגע פגיעה ישירה והוא נהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה, אם, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סרן.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "רב-סרן שמואל אבי שאול שירת ביחידת שריון כמפקד פלוגת טנקים. הוא היה מפקד פלוגה אמיץ, תכליתי ובעל יזמה. נפגשנו על נגמ"ש הפיקוד בלילה שלפני הפריצה וראיתי עד כמה הוא רצה לתרום לעם ישראל במלחמה נוראה זו."

שמוליק היה טיפוס מיוחד במינו. אומץ לב נדיר, נחישות ודבקות במטרה שאין דומים להם, מנהיגות וכריזמה בעלי השפעה דרמטית על הסביבה ומקצועיות טנקאית. כן, לפעמים גם היה לו חיוך כובש.
יורם דורי 16/11/2017


היה לי הכבוד להיות בצוות שלו.
שלמה קופרברג 16/11/2017


יש לי הרבה חברים בפייסבוק אבל חלקכם לא יודע ולא הכיר את אחי שמואל שהיה מבוגר מימני בארבע שנים ונהרג במלחמת יום כיפור.
אחי ואני היינו הפכים גמורים וגם לא היינו חברים. סתם אחים. היו לנו רגעים קשים ביחד וגם אז לא התחברנו. אבל הזמן הורג. זה נעשה קשה משנה לשנה. מחשבות על מה היה קורה אילו היה חוזר מהמלחמה, איך היתה המשפחה, דימיונות.
אולי כן היינו מצליחים להתחבר? הוא הלך ומאד כעסתי עליו. לא בגלל שהלך אלא בגלל הדברים הבלתי פתורים ביננו. לקח לי שנים להרפא מיזה והרבה בעזרתם של חבריו שמלוים אותי ואת אחותי מאז אותה מלחמה. חברים שהם היום חלק ממשפחתי ועל כך אני מברך.
אני מצרף את דף הזכרון שלו מאתר חטיבה 600 שאליה היה שייך במסגרת שרות המילואים שלו. לא מעט פרטים חשובים חסרים בו, אבל זו התמצית. אין לי ספק שאם היה חוזר מהמלחמה היה נשאר בצבא ומגיע לצמרת. כזה הוא היה.

אפי אבישאול  07/05/2016


ולך אפי יקר מאד,
תודה על הפתיחות והאומץ, אני מניח שזו עוד מדרגה ענקית בדרך לריפוי של הפצע שנותר בתוכך.

ומכיון שזכיתי לשרת תחת פיקודו של שמוליק בסדיר ובמילואים, רק רציתי שתדע שללא ספק היה שמוליק אחיך, אחד מהמפקדים המצטיינים, הקשוחים והנועזים של השריון, מקצוען אמיתי.
ויחד עם זאת גיליתי בו אדם עם רגישות גדולה ורכות נעימה שהסתתרה מאחורי החזות הקשוחה.
יהי זכרו ברוך!

חיבוק ממני, אלי
אלי הררי  07/05/2016


צילום מהחתונה של שמוליק אבישאול, זמן לא רב לפני המלחמה.

Avishaul Shmuel Pic2

מימין לשמאל: שמוליק אבישאול ז"ל, אשתו דפנה, מנחם ברק (בלומברג), זהבה אשתו, חברתו של מרט בארי שנפל גם הוא ומרט בארי.

כנראה במילואים, מספר חודשים לפני המלחמה.

Avishaul Shmuel Pic1

מימין לשמאל: אבישאול, אבי סימון, אילן קיטאי ז"ל (גם הוא מחללי החטיבה), ו… מנחם ברק!…

התמונות באדיבותו של מנחם ברק (בלומברג) 07/05/2016


 

ספורון קצרצר המלמד משהו על דמותו:

את שמוליק אבישאול לא הכרתי זמן רב. אי שם ב 1971 בהיותי עדיין חייל בשרות סדיר הוצבתי ליחידת מילואים חדשה (חטיבה 600). בהיותי מדריך תותחנות טנקים שנחשב גם כצלף ביקשני המ"פ החדש-אבישאול- לשמש כתותחן בטנק שלו. הטען היה שלמה קופרברג והנהג, יוסי אגוזי. אני הייתי בין אלו שהעבירו את ההסבה לטנקי M60 ובהם שלל מערכות ראיית לילה חדשות (שהתמחיתי בהן) לנהג, לתותחן ולמפקד. אבישאול, היה תלמיד שקדן ולמד את רזי הטנק החדש בלי שום פוזה של מפקד פלוגה ובלי שום התפרפרות לכאורה בשם העיסוק הפיקודי.
באחד הימים (לא ימי מילואים) ליוותי את חברי הקרוב, משה מילדינר שנפל במסגרת החטיבה במלחמת יום הכיפורים) לשדה התעופה לוד לנסיעתו ללמוד רפואה בבולוניה, איטליה. הגענו לשדה שהיה תחת הפניקה של מסע הרצח של קוזו אוקמוטו וחבריו לפשע. המפקד התורן של השדה באותה שעת לילה היה אבישאול. קצין מילואימניק אחר מהחטיבה, אבי שמעוני (גם הוא נפל בקרבות יום הכיפורים) שימש כמאבטח של דלפקי הרישום (הצ'ק אין) שהיו מופרדים על ידי סרט כחול מאזור הקהל שלא הורשה לחצות אותו. משהגענו מילדינר ואנוכי לשדה פגשנו באבישאול שבלבביות רבה שוחח עמנו בכניסה ומשם התקרבנו לכיוון הדלפקים. אבי שמעוני ראה אותנו והצטרף אל מילדינר ואלי. כך חצינו יחד, שלושתנו, את הסרט הכחול. לפתע הרעים קולו של אבישאול שצעק אל שמעוני: "למה אתה מחפף בעבודה ואינך עירני לנעשה סביבך?" . שמעוני הסתובב סביב עצמו ושאל: "מה הבעייה?". "אינך רואה שיש אזרחים באזור הסטרילי?" שאל, צעק אבישאול. שמעוני שוב לא הבין במה מדובר ואבישאול המשיך "אתה לא רואה את דורי מעבר לסרט ממש על ידך?". שמעוני הנבוך ענה "אבל אתה ואני מכירים אותו?". אבישאול לא ויתר ואמר בקולו הסמכותי: "כאשר אנחנו במשימת אבטחה אין לנו חברים". אז זה עיצבן אותי. היום ברור לי שהוא צדק.

יורם דורי