garneck-dov

סרן גרנק דב (דובל'ה)

נפל ביום 08/10/1973 "כישוף", גדוד 407.

דב (דב'לה), בן חנה ויוסף, נולד ביום כ"ד בחשון תש"ט (26.11.1948), בליון שבצרפת. כשהיה בן שלוש שנים עברה משפחתו להתגורר במונטיוידיאו שבאורוגוואי. שם התחנך בבית-הספר היסודי, ובשעות אחר-הצהרים למד לימודי קודש בקהילה היהודית. מגיל צעיר היה חבר בתנועת הנוער "בני עקיבא", שם הלכה ועמקה אהבתו לארץ ישראל, וכשהיה בן שתים-עשרה הבטיחו לו הוריו, שלאחר בר- המצווה שלו ישלחו אותו ללמוד בארץ. בשנת תשכ"ב, והוא בן שלוש- עשרה בלבד, עלה לבדו על אוניה ושלושה שבועות עשה דרכו לארץ. הוא התחיל ללמוד בישיבת "אור-עציון" שבנחל לכיש, והמשיך בישיבת "בני-עקיבא" שבחדרה. בחופשותיו נסע לקרובי-משפחה בבני-ברק, אשר ארחוהו כבן. בישיבת "בני עקיבא" היה פעיל מאוד וגם עזר להקים את סניף תנועת "בני עקיבא" בחדרה. משסיים את חוק לימודיו, החליט ללמוד תורה בישיבה גבוהה, הצטרף לישיבת "בית התלמוד" בירושלים ולמד בה שנה שלמה, עד שעלו הוריו לארץ.

דב גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1967 והוצב בחיל-השריון. במסגרת שירותו עבר קורס מש"קי-חרמ"ש,קורס מ"כים חרמ"ש וקורס קציני חי"ר, כל אלה בציונים מעולים. חוות-דעת מפקדיו עליו היתה: "קצין מעולה, בעל יכולת, מסור ואחראי ביותר. מבצע משימותיו למופת, לויאלי ובעל יוזמה." משסיים את קורס הקצינים נשלח לאזור תעלת סואץ בעיצומה של מלחמת ההתשה. מפקדיו, שהכירו בכשרונותיו, מינו אותו לסגן מפקד פלוגת חרמ"ש בגזרה המרכזית של התעלה. כעבור זמן מונה למפקד הפלוגה. הוא ניחן ברוח איתנה וביכולת לעמוד בפני לחצים בעת הקרבות וההפצצות, וגם ידע לעודד את פקודיו להחדיר בהם ביטחון ואמונה. במשך כל תקופת שירותו, דבק דב'לה במצוות והמשיך ללמוד תורה בעצמו.

במחצית נובמבר 1970, משסיים את שירות החובה, נשא לאישה את חברתו זהבה, ובמרוצת השנים נולדו להם שתי בנות: עדית וחגית. הוא עבד כעמיל-מכס בחברת סרטים בגבעתיים וזכה להערכת הממונים עליו. במסגרת שירות המילואים ניסו לשכנעו שיעבור קורס מ"פים, אך דב'לה העדיף להישאר במחיצת משפחתו. הוא היה אבא "משוגע" לבנותיו, כפי שספרו מיודעיו, ובעל אוהב לאשתו. לאחר הרבה שכנוע והפצרות נעתר דב'לה, עבר קורס מ"פים בציון גבוה וסיימו כשבוע לפני שפרצה המלחמה.

במלחמת יום הכיפורים שירת כקמב"ץ בחזית הדרום. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), באחד מקרבות הבלימה הקשים שהתחוללו בסיני, נפגע דב'לה ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אישה ושתי בנות, אב, אם, שתי אחיות ואח. במכתב תנחומים למשפחה כתב מפקדו: "דב'לה הצטיין במסירות ובאחריות. הוא מילא ביחידתו תפקיד מרכזי ואחראי, כקצין מבצעים. במשך כל שלבי הגיוס וההתארגנות של היחידה, מילא תפקיד מכריע בסיוע ועזר למפקדת היחידה, ועם הירידה לחזית התייצב על טנק בראשה"; במכתב שר-הביטחון למשפחה נאמר: "דב הוגדר כקצין מעולה, בעל יכולת, מסור, אחראי, בעל יוזמה ומצטיין בפעילות מבצעית."

טקסט חלופי

דב גרנק Google Drive

"אז נדברו יראי ה' אי את רעהו ויקשב ה' וישמע
ויכתוב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחשבי שמו"
מלאכי ג' ט"ז

דב (דובל'ה) גרנק לחם במלחמת ההתשה. הוא השתייך לגדוד חרמ"ש 195. עם סיום קורס הקצינים הוא שרת כמ"מ בפלוגת החרמ"ש שצורפה לגדוד 79 וכשהגדוד ירד לקו התעלה הוא היה מוצב במעוזי איסמעיליה. בחודש פברואר 1970 הוא התמנה לסמ"פ ובסיום מלחמת ההתשה מונה למ"פ. הוא היה קצין מעולה, אחראי ובעל יוזמה. אני מעלה תמונה שצולמה בגדוד 79 במחנה בביר תמדה בערך בחודש יוני 1969. דובל'ה נראה במרכז התמונה. יהי זכרו ברוך !!

DovGranec1

יהודה בריל


דבל'ה גרנק היה ההרוג הראשון של גדוד 407. הוא היה הקמב"ץ ועל כן עמד בטנק המג"ד בצידו, גבוה בצריח. הגדוד רק החל בתנועה למגע עם האויב, כשזה קרה וההפתעה הייתה ממש גדולה וקשה. אח"כ לצערנו כבר התרגלנו. אבל את הראשון לא שוכחים לעולם.

גבי בר גיורא 


 את דובל'ה הכרתי בשרות הסדיר בגדוד79 בסוף שנת 1969 ועד השחרור שלו. אמנם הוא היה מהחרמ"ש אולם החיבור היה מהיר מאד. דובל'ה היה איש שמח חייכן והיה נעים להיות איתו. במיוחד בסופי השבוע שנשארנו במחנה, והיו רבים כאלו.תכנון החופשות במידת האפשר היו מתואמות. שם גם הכרתי את אשתו לעתיד זהבל'ה בת זוג מקסימה וחברה טובה עד היום.

 רחל נרקיס


דב היה שכן שלי בבני ברק, היכרתי אותו רק ביום כיפור בעת שנדרשתי להפיץ את צווי הגיוס, ברגע שהגעתי אליו עם הצוו, הוא התנדב לעזור לי בהפצת הצווים, לא היה לי רכב ולכן אשתו הסיעה אותנו לחיילים שגרו במרחק מבתינו, ומשם לנקודת המפגש, אני זוכר את רגע הפרידה שלה מבעלה, מאד הצטערתי לשמוע שהוא נהרג, חומד של בחור, יהי זכרו ברוך.
צבי הוד