holander-menahem

סמ"ר הולנדר מנחם

נפל ביום 09/10/1973 "טלוויזיה", גדוד 409.

מנחם, בן חנה ז"ל ומשה, נולד ביום י"ח בחשון תשי"א (29.10.1950) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי בכפר-חסידים, מקום מגורי המשפחה. בשנת 1961 נלווה אל הוריו, שיצאו בשליחות הסוכנות היהודית לוינה שבאוסטריה, ולמד בבית-הספר היסודי האמריקני בוינה. כשחזר ארצה המשיך בלימודים על-יסודיים בבית-הספר התיכון-הדתי בקרית-אתא. בקיץ תשכ"ז עמד בהצלחה בבחינות הבגרות. שנות הילדות בכפר-חסידים היו שנים מאושרות בחייו של מנחם. אהבת הוריו וחיבת חבריו וחברותיו האירו את דרכו. מנחם היה ילד שובב, פעלתן ועליז. בכפר נתגלו לו קסמי הטבע וחיי השלווה הרחוקים משאונה של עיר. כשחפץ בשאון הכרך, עלה על רכסי הכרמל וסייר בעיר חיפה. מנחם היה תלמיד חרוץ וזכה לדברי שבח מפי מוריו, ולהערכת חבריו לספסל הלימודים. קשור היה בכל נימי נפשו אל אמו, אל אביו ואל אחותו, אסתר. פטירתה הפתאומית של האם, כשעשתה המשפחה בוינה, חוללה תמורה רבה בעולמו של הנער. מנחם החברותי והעליז הפך נער מופנם ומסוגר בד' אמותיו. שעות ארוכות התבודד בפינה שקטה, קרא ספרים והאזין למוסיקה. כששב ארצה, והוא בן ארבע-עשרה, היה נער בוגר ורציני בגישתו אל החיים. חובב ספורט היה, שיחק בטניס שולחן והיה אוהד של "מכבי" חיפה.

מנחם גויס לצה"ל בראשית נובמבר 1968 והוצב לחיל-השריון לאחר הטירונות. השתלם בקורס מקצועות טנק ובקורס מפקדי טנק, שירת כמש"ק טנק בדרגת סמל. ימי שרותו הסדיר בצה"ל היו ימי מלחמת ההתשה בחזית הדרום, ומנחם, שעשה אז בגזרה המרכזית של התעלה, למד באורח בלתי אמצעי את טעם הקרב ואימיו. דווקא באותן שעות קשות נתגלות כונותיו המופלאות. אחראי היה ודבק במסירות במשימותיו. במזגו הטוב הישרה אווירה נינוחה על חבריו, וכשנדרש לפעול בקרב, הצטיין כתותחן מסור ומעולה. ערב שחרורו מצה"ל נתבקש מנחם להמשיך בשירותו. מפקדיו הציעו לו להשתלם במסגרת קורס קצינים, אך הוא סירב: רצונו העז להמשיך בלימודים הכתיב את דרכו.

בראשית נובמבר 1971 סיים מנחם את תקופת שירות החובה שלו והחל מיד בלימודים בחוג לסוציולוגיה ובחוג למדע המדינה באוניברסיטת חיפה. בתקופת הלימודים הכיר את רבקה, ובראש חודש אדר תשל"ג נישאו השניים ובנו את ביתם בחיפה. ידידים ומכרים, שהכירו את אופיו המצוין של מנחם, שיבחו את בחירתו המוצלחת וניבאו לזוג הצעיר אושר והצלחה. רבקה מספרת, כי לאחר הנישואין הגביר מנחם את פעילותו החברתית ורכש לו ידידים רבים. סטודנטים יהודים וערבים ביקשו את חברתו של מנחם, והוא סייע לכולם בעצה ובמעשה. מספרת עליו רעייתו רבקה: "מנחם היה שקט ובעל חוש הומור ציני. מופנם היה, אבל לעתים התווכח בשצף-קצף. הוא לא התבלט בחברה, והעדיף ערב שקט בבית על פני בילוי סוער."

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים עמד מנחם בראשיתה של שנת הלימודים השלישית, לקראת תואר "בוגר". בעיצומה של התענית נקרא אל יחידתו ונשלח לחזית הדרום. הוא השתתף בקרבות הבלימה הקשים והגורליים בגזרה המרכזית של התעלה, מול מוצב "טלויזיה", ולחם באומץ-לב ובמסירות מופתית. ביום י"ד בתשרי תשל"ד (9.10.1973) נפגע הטנק שלו מטיל נ"ט. מנחם וחבריו ניסו לחלץ את הטנק ואחר-כך נצטוו לנטוש אותו ולעבור לטנק אחר. תוך כדי תנועה בטנק השני, נפגע מנחם מטיל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בכפר-חסידים. השאיר אחריו אישה, אב ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד היחידה: "בנכם, סמל מנחם ז"ל, שירת ביחידת שריון ויצא כתותחן טנק לקרב. בנכם גילה אומץ לב, תושייה וקור-רוח בקרב על הבלימה בגזרה המרכזית בסיני."

בני משפחתו של מנחם הנציחו את זכרו בקביעת לוח שיש בבית-כנסת בהדר-הכרמל בחיפה, ובנטיעת חורשה הנושאת את שמו של סמל-ראשון מנחם הולנדר ז"ל.

יהי זכרו ברוך.
ה"סאגר" שפגע בטנק בו נסע מנחם הולנדר – ושבו היו למעשה שני צוותים – וגרם למותו, גרם גם למותם של מוטי זילבר, דוד ישי, אמנון אריאל ואליהו גולדהכט (גולדי). עוד בטנק היו רפי בוק (ברקן) ולוחם נוסף ששמו לא ידוע לי.
בוק, הלוחם הנוסף, וגולדהכט שהיה פצוע קשה מאד מפגיעת הטיל ובין היתר היה עם בטן קרועה, הצליחו לצאת מהטנק, ושלושתם ניסו להגיע ברגל לגדר של תעוז "טלוויזיה" הסמוכה למקום בו נפגע הטנק. ליד הגדר קרס גולדי ומעיו נשפכו מגופו. בוק והלוחם הנוסף הצליחו לטפס על גדר התעוז ולהסתתר בו ולמיטב ידיעתי בלילה יצאו מהתעוז וחברו לכוחותינו.
בהזדמנות זו ועל רקע אירועי הימים והשבועות האחרונים אני מוצא לנכון לציין, שקרב הגבורה של גדוד 409 ליד תעוז טלוויזיה בצהרי 9.10.1973, בו נקלע הגדוד למארב נ"ט קטלני, לא נילמד ונחקר די הצורך למיטב ידיעתי, ובוודאי שאיננו מוכר לציבור הרחב. כך למשל אין עליו שום הרצאה, שום כתבה באינטרנט, שום איזכור ראוי לשמו באיזשהו ספר על מלחמת יוה"כ שאני מכיר. לדעתי, את השלכותיה של עובדה זו ניתן לראות בימינו אלה ליד בית הדין הצבאי ביפו (בו מתנהל משפט אלאור עזריה) שם מפגינים עזי מצח ובורים צעקו לעבר העיתונאי אמנון אברמוביץ' – שנפצע קשה באותו קרב – "איפה היית בצבא" (אני לא מדבר על המפגין שגירש בצרחות את אברמוביץ' אלא על אחרים).
לקרב הנ"ל יש חשיבות היסטורית רבה – ראשית הוא מיקרוקוסמוס של לחימת צה"ל בסיני בימי המלחמה הראשונים: טנקים ישראליים מסתערים על מיתחם חי"ר מיצרי, ככל הנראה ללא מודיעין מספק, ונפגעים ממארב נ"ט צידי/ מוסווה שמונחה ע"י צופים (קציני ארטילריה) מיצריים מגבעות שולטות; שנית ולא פחות חשוב – קרב זה היווה לדעתי את אחת הסיבות המרכזיות למסקנה שאליה הגיע בסוף אותו יום – 9.10.1973 – הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר ולפיה אלוף הפיקוד גורודיש לא שולט על המתרחש (שכן ההוראה היתה שלא ליזום התקפות באותו יום בסיני) והביאה להחלפתו-בפועל אמצעות מינויו של רא"ל חיים בר-לב כמפקד החזית.

על כן ומכל הסיבות הנ"ל, לדעתי – מי שמעוניין ויכול לפרסם דברים, אפילו סיפורים אישיים, מאותו קרב, יבורך.
אופיר צוייג  29/10/2016


סיפור מרגש ועצוב מאוד והוא מסמל את אופי המלחמה בימים הראשונים שטנקים נשלחו לכיוון התעלה ללא מודיעין בזמן אמת ונקלעו למארבים של סאגרים מצריים. את רפי ברקן (בוק) אני מכיר אישית. בחור צנוע מאוד ואמיץ לב. על פעולותיו במלחמה הוענק לו – עיטור המופת.
יהודה בריל  29/10/2016


תחילה אני מברך את אופיר שמעלה את סיפור הקרב על מתחם טלוויזיה ב-9.10.1973. בסופו של אותו היום נעדרו/נהרגו 30 אנשי צוות ומפקדים ממצבת גדוד 409. יודגש כי הדברים הקצרים הבאים אינו הסיפור המלא והמפורט של הקרב, אלא עיקרי הסיפור. נהדפה התקפת שריון מצרית כשטנק בודד אפילו הגיע לפסגת חמדיה ולפני שהושמד הצליח לירות ולפגוע בטנק של שוקה בר-און מ"פ ח'. לאחר שהמצרים נסוגו, נתנה פקודה מג'קי אבן, סגנו של אריק, ששהה עם הגדוד על חמדיה לדלוק אחר האוייב ולזנב בנסוגים. פקודה זו היתה בניגוד מפורש להוראת אלןף הפיקוד ואחת משש הסיבות שנימקו את הצורך בהדחתו של אריק. הגדוד החל לגלוש מחמדיה אל המרחב שבין הרכס למתחם טלוויזיה. רק החלו הטנקים בתנועה מערבה ועשרות רבות של סאגרים (ולא תותחים) עשו דרכם ממכשיר לעבר הטנקים. הטנק של עוזי בן יצחק היה אחד הראשונים להיפגע. יש להזכיר את מנהיגותו של הסמג"ד, אז סרן עמוס אונגר, שניהל בכישרון רב את החזרה של הגדוד לרכס חמדיה (ועל משפט זה אני עשוי לחטוף ממנו נזיפה חמורה…). למעשה, ואסור לשכוח כי הפקודה של סגן מפקד אוגדה 143 היתה הפרה ברורה של הוראת אלוף הפיקוד, אשר הוציא פקודה זאת בעקבות מארב סאגרים בציר הצפוני בסיני (וזאת למיטב ידיעתי). התוצאה של הפרת הפקודה היתה נפילה למארב מתוכנן של טילים אנטי-טנקיים (והרבה טילים). יחד עם רפי בוק היו עוד שני חיילים ולא אחד. הם תפסו מחסה במתחם טלוויזיה וחולצו למחרת היום על ידי גדוד 184. אחד החיילים שחזר פונה למכון וינגייט, שם טיפלו בהלומי קרב והשני הצטרף לסיוע אנשי החימוש בסדנה הסמוכה לטסה. ועוד הערה אחת לגבי היחס לאמנון. אני לא מצפה שצעירים בני זמננו ידעו להעריך את תרומתם והקרבתם של הלוחמים במלחמת יום הכיפורים, שממש הגנו על הבית. ולכן, גם אם יפרסמו מידע בנושא, קשה להאמין שהצועקים בחצר בית המשפט יהיו אלה אשר יקראו את ההיסטוריה. הבעייה המרכזית שלנו היא שאף אחד מהנהגת המדינה לא קם להשתיק את אותה כנופיה נלוזה. ראש הממשלה עסוק בענייני הקמת/אי הקמת התאגיד, שר הביטחון וגם הרמטכ"ל לא פצו פה. כולם יודעים היטב מי אמנון וכולם לדעתי צריכים להתבייש על חוסר תגובתם וטיפול ממלכתי בנושא. השאלה המרכזית שמעסיקה את הפוליטיקאים הינה כמה קופונים יגזרו/יפסידו ממהלך של תמיכה בבעל עיטור המופת….
יוני נוקד 29/10/2016


יוני נוקד, כל הכבוד +++ על הפוסט שלך. כתבת דברים נכוחים ואמיצים.
אני רמזתי בתגובה קודם, שהקרב על "טלוויזיה" נעשה, לדעתי, בניגוד לפקודות פיקוד דרום מאותו יום לאוגדות שלא לנקוט יוזמה התקפית, אבל לא רציתי לכתוב את זה מפורשות כמו שאתה כתבת.
הסיבה לפקודות אלו – שלא לנקוט יוזמה התקפית – איננה מארב סאגרים בציר הצפוני (אתה וודאי מתכוון לציר בלוזה-מילאנו) אלא הוראה נחרצת של המטה כללי, ישירות מפי הרמטכ"ל, לאלוף הפיקוד גורודיש שלא לנקוט יוזמה התקפית בסיני, בעקבות כישלון התקפת הנגד מיום האתמול (8.10.1973) ובעקבות החלטת המטה הכללי מלפנות בוקר (ליל 8-9/10/73) בדבר הפניית המאמץ המלחמתי באותו יום, כולל חיל האוויר, צפונה לעבר סוריה על מנת להוציאה מן המלחמה.
גם מעבר לזה אני מסכים כמעט עם כל הדברים, אבל לא מסכים שהכל יודעים את סיפורו של אמנון אברמוביץ. אפילו תיאור נסיבות הצל"ש באתר הגבורה הוא לדעתי ולטעמי תיאור די סתמי, לא מספיק ברור ולא מספיק מרשים. שלא לדבר על הקרב עצמו, שכמעט ואיננו מוכר. אני חוקר חובב של היסטוריה צבאית (מעבר לזה שיש לי עניין אישי בקרב – אליהו גולדהכט זכרו לברכה הוא בן משפחתי) והאמן לי – לא מצאתי כמעט כלום על הקרב הזה. כך שראוי לחקרו עם או בלי קשר לאנשים הבזויים שצרחו על אמנון אברמוביץ מחוץ לבית הדין הצבאי.
אגב, אני מעריך בזהירות כי אפשר שאחת הסיבות לכך שהקרב נותר עלום היא עצם זה שנעשה ככל הידוע בניגוד לפקודות המטכ"ל ופיקוד דרום. סיבות אפשריות אחרות הן הבוקה-והמבולקה שהשתררו בעקבות היפגעות הטנקים בזה אחר זה מטילי הסאגר והעובדה שצה"ל – למרות גבורתם העילאית של לוחמי הגדוד – נאלץ לסגת בסיום הקרב מהמתחם.
ומילה לגבי היעדר התגובות לאירועים החמורים מחוץ לבית הדין – אין זה מתפקידו של הרמטכ"ל להתייחס או להתערב בסכסוכים בין אזרחים. לעומת זאת, אכן ראש הממשלה היה צריך ואף חייב להתייחס ברורות ונחרצות, ולא עשה כן למרבה הבושה והחרפה. ומבלי להיכנס לפוליטיקה אציין רק – שלא במפתיע לא עשה כן.
שוב – כל הכבוד לך ותודה לך על הדברים מאירי העיניים. אם אתה יודע, אשמח לדעת את שמות שני החיילים שהצליחו לדבריך להיכנס לתוך תעוז טלוויזיה יחד עם רפי בוק. אני ידעתי רק על אחד, שאף שמו לא ידוע לי.
אופיר צוייג 29/10/2016


במקביל להתקפה על "טלוויזיה" ע"י גדוד 409, התבצעה התקפה של גדוד 410 על "מכשיר" עם תוצאות דומות. עיקר הנזק נגרם ע"י ה RPG שנורה ע"י חיילי חי"ר מחופרים בשוחות אישיות.
אהרון נרקיס 29/10/2016