gordon-hagai

סמ"ר גורדון חגי

נפל ביום 22/10/1973 ציר "לכסיקון", גדוד 410.

חגי, בן מרים ובנימין, נולד בעפולה ביום כ"ז בניסן תש"י (14.4.1950) והוא אחיו הבכור של תאומו אהוד. בילדותם גדלו התאומים בשדמות-דבורה, ובשנת 1955 עברה המשפחה דרומה, לכפר מרדכי. יחד עם אחיו אהוד למד חגי בבית-הספר היסודי "גדרות". משסיים את לימודיו היסודיים, לא רצה להמשיך ללמוד. לעומת אהוד, אוהב-הספר, היה חגי איש המעשה, ומגיל צעיר התפתחה בו אהבה לגידול דבורים. הוא התמסר לחלוטין לענף המכוורת. אביו קנה לו משק בכפר, סמוך למשק ההורים, ושם בילה את זמנו מבוקר עד לילה. מעולם לא חש בחסרון הלימודים העיוניים. עבודתו מילאה את כל מאווייו. סיפר עליו חברו דוד: "את חגי פגשתי לראשונה בחנות לציוד מכוורת בתל-אביב. הוא היה, כרגיל, בבגדי עבודה. גבוה, ידיים גדולות ומחוספסות וכל כולו אומר 'עבודה'. נסעתי אתו ועם אביו עד גדרה והשיחה התגלגלה, כמובן, על ענייני דבורים. חגי גילה בקיאות ברזי המקצוע, מן הדברים הפשוטים ועד לדברים היותר מסובכים, כמו גידול מלכות-דבורים. העבודה והמשק היו בראש מחשבותיו. היו לו תוכניות להגדיל את המכוורת ולהגיע לענף רציני בממדיו. היתה לי תמיד ההרגשה, שהאתגר המקצועי והכמותי היה מטרתו, ולאו דווקא הרווח הכספי. הוא שאף לעשות הכל לבדו. כל פריט במכוורת היה מצוחצח ומבריק. הניקיון והסדר, שהם כה חשובים לגידול דבורים, היו טבועים בדמו. כאשר קנה לו אביו משק, אמרנו לו: נו, אם יש משק, צריך גם אישה. תשובתו היתה: עד שאין 300 כוורות– אין על מה לדבר." וסיפר ישראל ויס: "לפני כשבע שנים בא אלי בחור צעיר ושקט, והביע את רצונו לעבוד אתי במכוורת, כדי להשתלם בענף. בתחילה הסתייגתי מההצעה, שמא הנער יהיה עלי רק לטורח. אבל לבסוף נעתרתי להפצרותיו, והחלטתי זאת היתה נבונה באמת. מצאתי אצל חגי עזרה חשובה בעבודתי. חגי היה אחד מאותם מעטים ומיוחדים, שענף המכוורת היה אהוב עליהם כבר מגיל צעיר. אלה מגיעים בדרך כלל להישגים בגידול דבורים. במשך הזמן חשתי לעתים, שאני לומד ממנו. היו לו עצות חדשניות בקשר לשיטות עבודה, שבהן אני משתמש עד היום."

חגי גויס לצה"ל במחצית מאי 1968 והוצב לחיל-השריון. חצי שנה אחרי-כן גויס תאומו אהוד. אהוד, בעל האינטליגנציה הגבוהה, לא ניחן בחוסן-גוף כדרוש לשירות ביחידה קרבית, אך בשביל חגי היה זה תפקיד אידיאלי. במהלך שירותו השתלם בקורס נהגי טנק ובקורס למקצועות טנק, והשתתף במלחמת ההתשה, באזורי הקרבות המסוכנים ביותר. סיפר עליו חברו ליחידה, דוד: "היכרתי את חגי לראשונה בפלוגה 'ל' המהוללה. בתוך הפלוגה הפראית הזאת )אם כי מצטיינת(, הצטנע חגי בשקט שלו, טיפוס של 'אנטי-ברדקיסט'. לשביעות רצוני הגדולה צורף חגי לצוות שלי וההיכרות ביננו, בתנאי השדה הקשים, העמיקה מאוד. בתחילה היה שקט מאוד ולא הירבה לפצות את פיו. לאחר כחודש נכנס להילוך גבוה והתחיל להרביץ בדיחות וסיפורים ועלה לדרגת בדחן פלוגתי. כששאלתיו הכיצד? היהפוך כושי עורו? סיפר לי על תלאותיו הקודמות אצל צוותים, שרמתם החברתית דיכאה בו כל חלקה שמחה. הוא היה מדבר בגעגועים על הדבורים ועל המשק שלו, והיו לו בדיחות "דבורים", כפי שקראנו להן, מיוחדות במינן. את אהוד כינה 'האינטליגנט של המשפחה', היה מביא לנו דבש מהכוורת ועוזר בתיקון מכוניות. חגי היה מומחה למכוניות. היה עושה נפלאות מגרוטאות ישנות והופך אותן למכוניות נהדרות. אנחנו קראנו להן 'האניות של חגי'." בתעודת השחרור שלו נרשמו המלים הבאות: "חייל מצוין, יעיל מאוד במסגרת מילוי תפקידו בצבא." במחצית מאי 1971, שוחרר חגי משירות החובה וחזר למשק ולדבורים שלו. היה עובד יומם ולילה והגיע להישגים נכבדים מאוד.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נקרא עמוס, האח הבכור, ליחידת השריון שלו ברמת-הגולן. עדה, האחות, היתה אז חיילת בשירות חובה בחיל-האוויר. אהוד התייצב כמפקד טנק בגזרה הדרומית, וחגי שימש נהג טנק, אף הוא בחזית הדרומית. בעשרים ואחד באוקטובר עדיין לחם חגי בקרבות שריון באזור "החווה הסינית". בסופו של יום זה, לאחר שהצליח להעביר לנקודת איסוף הנפגעים את מפקדו הפצוע, רוני גלבוע, נודע לחגי כי תאומו אהוד נפגע. בקרב כמעט אבוד, הצליחו אהוד וחבריו לבלום את התקפת המצרים. אהוד נפל ואחרי-כן הוענק לו "עיטור המופת" על מעשה גבורתו. כאשר נודע בגדוד שאחד האחים נפל, הועבר חגי לפלוגת המפקדה שבעורף. ביום כ"ז בתשרי תשל"ד (22.10.1973), כחמש דקות לפני שהפסקת-האש הראשונה היתה צריכה להיכנס לתוקפה בשעה שבע בערב, החלו המצרים להפגיז קשות את הגשרים. טיל ששוגר לעבר הגשרים פגע באנשי הפלוגה. עשרה מהם נפלו, וביניהם גם חגי. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו אם, אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב שר הביטחון דאז, משה דיין: "חגי היה חייל מצוין וחבר למופת. הוא היה אהוב על הכל."רשימה לזכרו נכתבה בחוברת לזכר החללים שהוציאה לאור המועצה האזורית גדרות; שתי רשימות התפרסמו בעיתונות: האחת מספרת על מעשה ארבעת הסמלים הראשונים, והשנייה מספרת על שני התאומים. כמו-כן כתב חנן שדמי שיר לזכר התאומים, ובשניים מבתי השיר נאמר:

חגי ואהוד, תאומים. /שניים יצאו הם מבטן, אחים. /אח בעקב אחיהו. /לי הוא, חגי קראתהו אמו, /ואודי משנהו אף לי הוא. /שניים יצאו הם מבטן, חגי ואהוד, תאומים.//
שניים יצאו הם לדרך, אחים. /אח בכתף אחיהו. /לי הוא חגי זעקה מלחמה, /ואודי משנהו אף לי הוא. / שניים יצאו הם לדרך. חגי ואהוד, תאומים.//

מותם של אהוד וחגי הינו סיפור טרגי, וניתן לומר שאפשר היה למנוע אותו על ידי כך ששני אחים, קל חומר תיאומים, לא ישובצו באותה החטיבה.
רצף האירועים של מותם נחקר באופן יסודי כדי לענות על השאלה, האם ניתן היה למנוע לפחות את מותו של חגי?
במסגרת המלחמה הגיע אלי רץ רכוב על אופנוע מהמברקה (כנראה) מביר-גפגפה עם מעטפה. היתה שם הוראה לשחרר את אחד מהמט"קים בגדוד מאחר והיתה עדות על נפילת מטוסו של אחיו הטייס מעל שטח שהיה נתון בידי צבא סוריה. תגובת ח"א היתה מיידית והמפקד הזוטר שוחרר משירות מילואים לאלתר.
סיפורו של הטנק בו היה אהוד גורדון היה מסובך יותר. אהוד דווח כבר בליל היעדרו ב- 9.10.1973 או למחרת היום לחטיבה, אשר העבירה את הדיווח הלאה.
בקצרה אציין כי הטנק בו נהרג נטל חלק בהדיפת התקפת חטיבה מצרית על רכס חמדיה (שהייתה ממערב למזרח). הטנק ביחד עם שני טנקים נוספים ביצע אגוף (מצפון לחמדיה) והם ירו על הכוח המסתער מהאגף (קרי מצפון לדרום). שני טנקים חזרו והטנק בו שירת אהוד, בפיקודו של אורי ממן לא חזר. הגדוד יצא לאחר מכן להתקפה לעבר מתחם טלוויזיה. מטח של טילי סאגר פגע בטנקים רבים ועד סוף היום נעדרו/נפגעו כ-30 אנשי צוות.
במשך כל הלילה אספתי עדויות, ריכזתי את הפרטים על כל הצוותים. שלושה אנשי צוות שהוחזרו למחרת על ידי גדוד 184 השלימו את הפרטים הידועים. שני טנקים נעלמו.
בתחקיר שנעשה על ידי המג"ד ב- 13.10 בעת ההפוגה הקצרה שניתנה לחטיבה, התברר כי הטנק של אורי ממן נפגע והעשן שעלה משיפולי רכס חמדיה כנראה מקורו בטנק שנפגע.
מאחר ומיקום הטנק לא היה נגיש, הרי הסטטוס של ארבעת אנשי הצוות היה נעדרים וכך דווח לשלישות הראשית.
חגי, ששמע כי אחיו התיאום נעדר, ביקש שלא להיות משובץ על טנק והמח"ט ששמע את פרטי המקרה, אישר כי לא יצוות להמשך הקרבות. אולם, כל עוד לא ניתנה פקודה להעבירו לעורף, חגי נשאר במסגרת שיירת הדרגים ושם מצא את מותו.
לפי הפקודות היה פרק זמן מינימלי להוצאת הוראה להעברת בן משפחה של "נעדר" מהחזית. למרבה הצער הרב, אהוד נעדר החל מהתשיעי לחודש וחגי נהרג ב-22 באותו החודש, כלומר ביום ה-14, שהיה גם היום בו הייתה צריכה לצאת הפקודה להעברתו מקו החזית.
ישבתי מול אביהם של חגי ואהוד ולא הייתה לי תשובה לשאלתו: "אני מבין שהייתי צריך להקריב בן אחד, אבל למה שניים?!!!"
יוני נוקד 24/04/2017


חגי ז"ל לחם לכל אורך מלחמת ההתשה. תחילה בגדוד 79 בפלוגה א' ולאחר מכן בגדוד שריון 195 בגזרה הצפונית של התעלה בפלוגה ל. יהי זכרו ברוך!
יהודה בריל  22/04/2017


זה היה טיל סקאד (לא פרוג). שירו המצרים לכיוון ראש הגשר דקות בודדות לפני כניסת הפסקת האש לתוקפה, ממנו נהרגו 8 חיילים בינהם 3 שהיו בזחל"מ שלנו (חוליה טכנית של כלוד) – שמוליק ברקמן ז"ל, אברהם בלום ז"ל וגרשון טייכמן ז"ל. מאותה פגיעה של טיל הסקאד נהרג גם חיים וולף ז"ל שהיה בחוליה הטכנית של מוקדון.
לפני הירי עלינו (כ-5 דקות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף), ישבנו מספר חיילים מסביב לשוחה, חלקם עמדו (לידי עמד חגי גורדון ז"ל) ושמחנו לקראת כניסת הפסקת האש לתוקף. כ- 5 דקות לפני, החל ירי ארטילרי של המצרים, החיילים התפזרו וחיפשו שוחות פנויות כמחסה. אלה שרצו לכיוון דרום נפגעו מטיל הסקאד שפגע בנו כאקורד סיום כ- 2 דקות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף.
דוד פישמן 22/04/2017


הייתי בקבוצת "הפליטים" -טנקיסטים שטנקיהם נפגעו- שבה היה גם חגי שהיה בדרך הביתה. בדיוק בשעה 1852 נשמעה יציאות פגזים. אני זוכר שצעקתי לכולם " לא מעניין אותי אם היציאה שלנו או שלהם אני בורח". יחד איתי רץ נהג הטנק שלי, יצחק אפו וזינקנו לתוך הטנק של מוטי שכטמן (עפולאי) שעמד כמה מטרים מאתנו. היו שברחו לכיוון תעלת המים המתוקים וניצלו והיו לדאבוננו כאלו שלא הספיקו כמו חגי שנפלו מפגיעת אותו טיל פרוג של הדקה האחרונה. מבין השניים את אודי חייכן הכרתי מהשרות הסדיר.
יורם דורי 15/04/2017


חגי גורדון ז"ל התגייס בחודש מאי 1968. הוא הגיע לגדוד 79 לעבור צמ"פ בחודש אוקטובר 1968. הוא שרת בפלוגה א' כנהג טנק. חברים סיפרו לי על בחור שקט שהתחבב על חבריו ומפקדיו ומילא את המשימות שהוטלו עליו בצורה הטובה ביותר. חגי לחם במלחמת ההתשה.
אני מעלה תמונה שבה חגי ז"ל נראה מימין עם חברו לפלוגה יחזקאל עבד מצמ"פ בפלוגה א' בגדוד 79.
יהי זכרו ברוך!!

Gordon Hagai Pic1

יהודה בריל 24/04/2016