gordon-ehud

סמ"ר גורדון אהוד

נפל ביום 09/10/1973 "חמדיה", גדוד 409.

אהוד (אודי), בן מרים ובנימין, נולד ביום כ"ז בניסן תש"י (14.4.1950) בעפולה והוא אח תאום לחגי. בשנת 1955 עברה המשפחה להתגורר בכפר-מרדכי. את לימודיו היסודיים עשה בבית-הספר "גדרות" יחד עם חגי, תאומו, והשלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "גדרה", במגמה ההומניסטית. איש ספר היה אודי, קרא בלהיטות, וידע הרבה, כמעט בכל שטח. עם זאת, היה איטי ומחושב בהליכותיו, חסר אמביציות לחלוטין ונעדר כל רצון להפגין את הידע הרב שלו. בגופו היה עדין ושברירי מעט, ובאופיו היה מסוגר ומכונס בתוך עצמו. שני התאומים היו שונים לחלוטין, הן בחיצוניותם והן באופיים. "אילו היו אנשים זרים," אמר אביהם, "לא היו נוצרים ביניהם יחסים בכלל, אך אהוד, שאהב את המשפחה וייחס חשיבות גדולה לשלום-הבית, שמר על קשרים נעימים עם חגי האימפולסיבי." בבית-הספר הצטייר אודי תמיד כרודף שלום וכילד שכל מעשיו נעשו בשיקול דעת. "אילו יצא מבית דתי," אומר אביו, "היה אודי רב ודיין בישראל. תמיד היה ברור לי שחגי, בחושו המסחרי המפותח, ידאג לכלכלת המשפחה, ואילו אודי ישמור על שלום הבית. התכונה היחידה שאפיינה את השניים כאחד, היתה עקשנותם בביצוע דברים שהיו מעוניינים בהם."

אהוד גויס לצה"ל במחצית נובמבר 1968, ובשל האינטליגנציה הגבוהה שלו נשלח לשרת בסיירת שריון. רק משראו את גוו הכפוף, הבינו שאינו מסוג ה"פייטרים", ואז הועבר לשרת בגדוד שריון, שחגי שירת בו. במסגרת שירותו עבר קורס נהגי-טנק, קורס מפקדי טנק וקורס מקצועות טנק. במלחמת ההתשה שירת בחזית הדרום ונקלע עם יחידתו למצבים קשים ביותר. "אודי מעולם לא התרגש מהפגזות", נזכרים חבריו. "'מלך האדישים' קראנו לו." רק לקראת סיום שירותו הבינו מפקדיו כיצד אפשר להפיק מהבחור המוכשר הזה את המיטב. הוא נשלח לבסיס עורפי ועסק בהכנת חוברות הדרכה לשריונאים. זה היה השטח שלו. הוא הצטיין בתחום התיאוריה, והכיר את הטנק על בוריו. משום כך הצליח מאוד בתפקיד זה.

במחצית נובמבר 1971 חזר אהוד לחיים האזרחיים ועסק בעבודות שונות. אביו ניסה להכניסו לעבודה ב"ארגון קניות". הייתה לאודי תפיסה מצוינת מהירה, ותוך ימים ספורים הבין את עקרונות הנהלת החשבונות. אך כתב-ידו הנורא היה בעוכריו וכן גם אופיו, שלא הסכין לשגרה משעממת. אז הגיע למפעל "אלתא" ושם היה מרוצה מאוד. הוא התמצא גם בתורת הכוורנות. אף לרגע לא חדל מלחשוב ולחפש חידושים בייעול העבודה בכוורת, בתיקון מכוניות ובהרכבת מכשירים מסובכים במפעל. מספרים עליו חבריו לעבודה ב"אלתא": "חיפשנו איש צוות לפרויקט. רצינו מוסמך בתחומים ראשיים. היה קשה למצוא. בסתיו הצטרף אלינו איש צעיר בעל ידיים ארוכות והליכה של מבוגר, ולא ידענו אז שחיפושינו הסתיימו. אולם הצעיר הזה ספג את הכל – שיעורי שרטוט, ארגון, טכנולוגיה. על כל נושא שאינו ברור, היה מביא עמו ספר, משוחח ומתווכח. ראינו מיד שאיש הצוות החדש מבוגר בחכמת-חיים ויחד פיתחנו את הפרויקט החדש." זמן קצר לפני פרוץ המלחמה הגה אהוד רעיון לחידוש מסוים בכוורת. באותה תקופה גם עמד לפני השלמת הפרויקט שעבד עליו ב"אלתא". הוא נרשם לקורס של ניהול ייצור וכשעבר את מבחן הכניסה בהצלחה לא היה גבול לשמחתו. "תמיד היה אופטימי," אומר אביו. "היה אומר לי: אבא, אל תדאג, הכל יהיה בסדר."

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים נקרא עמוס, האח הבכור, ליחידת השריון שלו ברמת-הגולן, האחות עדה היתה חיילת בשירות חובה בחיל-האוויר והתאומים, חגי ואהוד, לחמו שניהם בחזית הדרום. שניהם מצאו את מותם באזור "החווה הסינית". יחידתו של אהוד נכנסה לקרב כבר ביום הראשון למלחמה. ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) עמדה היחידה נגד כוח מצרי גדול במתחם "חמדיה". בטנק אחד ישבו ארבעה סמלים: אמיר, אהרן, זאב ואהוד, כולם מפקדי טנקים מנוסים, שחילקו ביניהם את התפקידים בטנק. מאחורי מעוז "טלויזיה" יצאו טנקים רבים של המצרים, שנעו לעבר כוחותינו, והתלקח קרב שריון-בשריון במלוא עוזו. למצרים היו טנקים רבים יותר וכל נסיונות היחידה לבלום את התקפות האויב עלו בתוהו. "חששנו פן יגיעו טנקים מצריים אל המדרון שבקדמת המתחם", סיפר אחד ממפקדי הכוח. "זה היה שטח מת וכל ניסיון לאתרם בשטח זה פירושו היה סכנה עצומה לכל טנק." חששו של המפקד התאמת. הטנקים התוקפים הצליחו להגיע אל המדרון ונעלמו מעיניהם של צוותי הטנקים שלנו. לא היה מנוס מן ההחלטה הקשה: המפקד הורה למחלקת הטנקים לעלות על הרכס ולצאת בגיחות אל המדרון, כדי לבלום את המצרים. הטנק של הארבעה היה בכוח שיצא לביצוע המשימה. כאשר הגיעו אל המדרון התברר שהאויב ממתין להם. הטנק של אהוד נשאר אחרון בשטח, והעלה באש טנקים של המצרים, שניסו להעפיל אל הרכס. תוצאותיו של הקרב היו כמעט ברורות מראש. לבסוף הצליח אחד הטנקים של המצרים לפגוע בטנק העקשן של הישראלים. ארבעת מפקדיו, וביניהם אהוד, נפגעו ונפלו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בגדרות. השאיר אחריו אם, אב, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. חגי, תאומו של אהוד, נפל בעשרים-ושנים לאוקטובר מול "החווה הסינית", לא הרחק ממקום נפילתו של אחיו. על אומץ לבו בקרב, הוענק לאהוד "עיטור המופת" וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 9 באוקטובר 1973, בעת התקפת האויב המצרי על מערך כוחותינו ב"חמדיה", הצליחו כמה מטנקי האויב להגיע למדרון הגבעה שכוחותינו התבצרו בה. מחוסר אפשרות לאתר את האויב, נשלחה מחלקת-טנקים חזיתית לכיוון האויב. הטנק שסמ"ר אהוד ז"ל לחם ממנו, ואשר צוותו כלל מפקדי טנקים בלבד, נשאר אחרון בשטח, לחם בטנקי האויב, והצליח לפגוע בטנקים אחדים, עד שנפגע וצוותו נהרג. במעשה זה גילו אנשי הצוות דבקות במטרה, אומץ לב והתנהגות למופת."

לזכרם של אהוד וחגי, נכתבה רשימה בעלון שהוציאה לאור המועצה האזורית של גדרות לזכר נופליה. כמו-כן פורסמה בעיתון רשימה על התאומים. חנן שדמי כתב שיר לזכרם ובשניים מבתיו נאמר: חגי ואהוד, תאומים. /שניים יצאו הם מבטן, אחים. /אח בעקב אחיהו. /לי הוא חגי–, קראתהו אמו, /ואודי משנהו אף לי הוא. /שניים יצאו הם מבטן, /חגי ואהוד, תאומים.//
שניים יצאו הם לדרך, אחים. /אח בכתף אחיהו. /לי הוא חגי, – זעקה מלחמה, /ואודי משנהו –אף לי הוא. /שניים יצאו הם לדרך, /חגי ואהוד, תאומים.//

 

GordonEhudItuP

אבל, ארבעת מפקדי הטנקים בטנק אחד, לא סבבו וחזרו, הם נשארו בשטח אחרונים..

עתון "במחנה"  35-36 09/05/1975

מותם של אהוד וחגי הינו סיפור טרגי, וניתן לומר שאפשר היה למנוע אותו על ידי כך ששני אחים, קל חומר תיאומים, לא ישובצו באותה החטיבה.
רצף האירועים של מותם נחקר באופן יסודי כדי לענות על השאלה, האם ניתן היה למנוע לפחות את מותו של חגי?
במסגרת המלחמה הגיע אלי רץ רכוב על אופנוע מהמברקה (כנראה) מביר-גפגפה עם מעטפה. היתה שם הוראה לשחרר את אחד מהמט"קים בגדוד מאחר והיתה עדות על נפילת מטוסו של אחיו הטייס מעל שטח שהיה נתון בידי צבא סוריה. תגובת ח"א היתה מיידית והמפקד הזוטר שוחרר משירות מילואים לאלתר.
סיפורו של הטנק בו היה אהוד גורדון היה מסובך יותר. אהוד דווח כבר בליל היעדרו ב- 9.10.1973 או למחרת היום לחטיבה, אשר העבירה את הדיווח הלאה.
בקצרה אציין כי הטנק בו נהרג נטל חלק בהדיפת התקפת חטיבה מצרית על רכס חמדיה (שהייתה ממערב למזרח). הטנק ביחד עם שני טנקים נוספים ביצע אגוף (מצפון לחמדיה) והם ירו על הכוח המסתער מהאגף (קרי מצפון לדרום). שני טנקים חזרו והטנק בו שירת אהוד, בפיקודו של אורי ממן לא חזר. הגדוד יצא לאחר מכן להתקפה לעבר מתחם טלוויזיה. מטח של טילי סאגר פגע בטנקים רבים ועד סוף היום נעדרו/נפגעו כ-30 אנשי צוות.
במשך כל הלילה אספתי עדויות, ריכזתי את הפרטים על כל הצוותים. שלושה אנשי צוות שהוחזרו למחרת על ידי גדוד 184 השלימו את הפרטים הידועים. שני טנקים נעלמו.
בתחקיר שנעשה על ידי המג"ד ב- 13.10 בעת ההפוגה הקצרה שניתנה לחטיבה, התברר כי הטנק של אורי ממן נפגע והעשן שעלה משיפולי רכס חמדיה כנראה מקורו בטנק שנפגע.
מאחר ומיקום הטנק לא היה נגיש, הרי הסטטוס של ארבעת אנשי הצוות היה נעדרים וכך דווח לשלישות הראשית.
חגי, ששמע כי אחיו התיאום נעדר, ביקש שלא להיות משובץ על טנק והמח"ט ששמע את פרטי המקרה, אישר כי לא יצוות להמשך הקרבות. אולם, כל עוד לא ניתנה פקודה להעבירו לעורף, חגי נשאר במסגרת שיירת הדרגים ושם מצא את מותו.
לפי הפקודות היה פרק זמן מינימלי להוצאת הוראה להעברת בן משפחה של "נעדר" מהחזית. למרבה הצער הרב, אהוד נעדר החל מהתשיעי לחודש וחגי נהרג ב-22 באותו החודש, כלומר ביום ה-14, שהיה גם היום בו הייתה צריכה לצאת הפקודה להעברתו מקו החזית.
ישבתי מול אביהם של חגי ואהוד ולא הייתה לי תשובה לשאלתו: "אני מבין שהייתי צריך להקריב בן אחד, אבל למה שניים?!!!"
יוני נוקד 24/04/2017


אהוד ז"ל הגיע לגדוד 79 בחודש מאי 1969 למחנה בביר תמדה לעבור צמ"פ ושרת בפלוגה ג'. לאחר הצמ"פ ירד הגדוד לקו התעלה לגזרה המרכזית. לאחר העלייה של הגדוד מקו התעלה יצא אהוד עם חבריו לקמ"ט.
יהי זכרו ברוך!
יהודה בריל 22/04/2017


הסיפור הטראגי על נפילת האחים התאומים אהוד וחגי גורדון הי"ד.אהוד נפל ב9 לאוקטובר. למיטב ידיעתי,ביקשו מחגי לחזור לביתו עקב מות אחיו.הגורל האכזר רצה אחרת וחגי נפל מפגיעת טיל "פרוג" ב22 לאוקטובר זמן קצר לפני הפסקת האש,באיזור החווה הסינית.יהא זכרם ברוך.(לאחר שכתבתי שמתי לב שיורם דורי כבר תיאר את פגיעת טיל ה"פרוג").
בני הרטמן 16/04/2017


אני זוכרת שהסיפור היה שהיו עוד כמה שעות להפסקת האש והוחלט לצאת למשימה אחרונה והמפקד שאל מי מרגיש שהוא לא רוצה לצאת למשימה. חגי ביקש כי הוא שמע שמשהו קרה לאחיו התאום. ענה המפקד אין מצב שני אחים תאומים באותה חטיבה ובכל זאת איפשר לחגי להישאר מאחור.
כל הלוחמים חזרו בשלום ודווקא מאחור פגע הטיל!!!! אם היה יוצא היה עדיין איתנו.
מאחר והאזנתי במשך ימים לקלטות של סיפורי הלוחמים וכתבתי אותם חומרים שאילן כפיר ועמיקם רוטמן הקליטו והעברתי אותם לכתב וגם הידפסתי אותם לספר החטיבה והצל"שים זה מה שאני זוכרת
דליה הרועה 16/04/2017


הפסקת האש בצפון הייתה כמה ימים לפני הפסקת האש בדרום האח הגדול של התאומים גמר להילחם בצפון ויצא לחופשה ישר למשרדי החטיבה הוא שמע שמשהו קרה לאחיו
אני ילדה בת כמעט 19 פגשתי אותו בלשכה, אני כבר ידעתי לפי רשימות שלא לפירסום ….ושלחתי אותו לכוחות הלוחמים בסיני לבדוק בעצמו.. גם אחותם שירתה בזמן המלחמה
כבוד למשפחות שארבעה מילדיהם משרתים בו זמנית במלחמה אחת!!!!
יהי זכרם ברוך ותודה שאיפשרתם לנו את החיים.
דליה הרועה 15/04/2017


‏אהוד גורדון ז"ל שהיה גם בסדיר וגם במלחמה יחד עם אחי אורי ז"ל. שניהם נהרגו כשהיו יחד באותו הטנק.

בתמונה האמצעית , החיל משמאל אהוד גורדון ז"ל

בתמונה האמצעית , החיל משמאל אהוד גורדון ז"ל

יהודה מגן 07/04/2016