gol-dan

סמ"ר גול דן

נפל ביום 22/10/1973 צומת "לכסיקון" - "אושה", גדוד 409.

דן (דני), בן דינה ויחזקאל, נולד ביום כ"ו באלול תש"ח (30.9.1948) בירושלים, בעיצומן של ההפגזות של העיר. הוא למד בבית-הספר היסודי ובבית-הספר התיכון הדתי "במעלה" בירושלים. דני היה תלמיד חרוץ ושקדן, מתמיד וממושמע. משחר ילדותו הרבה לקרוא ולהתעניין בתחומים רבים – בשטח הכלכלה והמדיניות ובשטח חידושי המדע והטכניקה. הוא היה חבר בתנועת "בני עקיבא" ואחרי-כן בתנועת הצופים בשבט "משואות". כן נמנה עם חניכי הגדנ"ע והשתלם בקורס לקליעה. הוא אהב את הטבע ואת השלווה שבו והרבה לטייל ברחבי הארץ ולתור את נופיה ואתריה. דינמי ופעלתני היה וחובב ספורט, נלהב למשחק בכדורסל, לשחייה, לאתלטיקה קלה ולקפיצות על טרמפולינה. דני היה חובב מוסיקה על כל סוגיה, האזין הרבה לרדיו ולתקליטים, ובעיקר לפסנתרו של רובינשטיין, בנגנו את יצירות שופן. את זמנו הפנוי הקדיש לצילום אמנותי ולאוסף הבולים והמטבעות שלו. היה לו חוש אסתטי מפותח ועינו הייתה פקוחה לראות את היפה סביבותיו ואת המראה יוצא הדופן, ותמיד ביקש את החידוש. כשם שידע להתבטא בתצלומים שצילם ובציורים שצייר, כן היה לו כושר ביטוי לשוני ושפה עשירה. נעים שיחה היה ודבריו דברי טעם. הוא ידע להצניע עצמו ולא אהב להתבלט, סלד מהתנשאות, ונמנע מלבקר את זולתו בחריפות לבל ייפגע. חבריו אהבוהו בשל צחוקו העליז וההומור המפתיע שלו ובשל היותו טוב ומיטיב לסביבתו, ונכון תמיד להושיט יד למבקשים את עזרתו. הוא היה גלוי לב, ישר דרך ובעל מצפון. גישתו לחיים היתה רצינית וכבדת-ראש. היה בו כוח התמדה ורצון לסיים בהצלחה כל דבר שהתחיל בו. הוא היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב.

דן גויס לצה"ל בתחילת פברואר 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות השתלם בקורס למקצועות טנק "פאטון" ובקורס למדריכי מקצועות השריון. הוא היה חייל טוב, אחראי ומסור לתפקידו ומוכן להתנדב לכל משימה. דן הצטיין בהבנת חלקי היסוד בתותח שבטנק, ולכן הדריך בקורסים לבכירי המפקדים בצה"ל, וביניהם מוטה גור, לימים הרמטכ"ל של צה"ל. מפקדיו אהבוהו ופקודיו חיבבוהו. הוא לא הקפיד על גינוני משמעת, אך דרש ביצוע מדויק. ביום העצמאות, ערב מלחמת ששת הימים, השתתף במצעד בירושלים, ומיד לאחריו נשלח עם יחידתו לחזית הדרום. על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בימי מלחמת ההתשה לחם על גדות תעלת סואץ, בגזרה המרכזית. מאותם ימים סיפר על החוויות המזעזעות שפקדוהו, ובהן נפילת חבריו הקרובים בהפגזות הפתע.

לאחר שהשתחרר מן השירות הסדיר ערך דני טיול גדול וביקר באנגליה, בארצות-הברית ובקנדה וחזר משם גדוש חוויות ורשמים. דני למד בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית בירושלים והוענק לו תואר ראשון בכלכלה ובמדעי המדינה. הוא שימש כלכלן במשרד האוצר בירושלים, והתכונן ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים לתואר שני בכלכלה.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים גויס דן ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. בכ"ו בתשרי תשל"ד (22.10.1973) נפל דן בקרב בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, בציר "מיסורי" אל מול "החווה הסינית", לאחר שישה-עשר ימי לחימה אכזרית, עקובה מדם. הוא הצטיין בלחימתו ופגע בטנקי האויב ובכלי רכבו, והצליח להשמיד הרבה מחיילי המצרים. הטנקים שלחם מתוכם נפגעו בזה אחר זה חמש פעמים, ומכולם ניצל בנס, עד שפגעו בו שתי פצצות והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בהר-הרצל. השאיר אחריו אב, אם ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

חברו מספר עליו, כי "ידע ללחום במסירות ובידע רב ולהעניק משלוות רוחו לאנשי ציוותו."

מנהל הקבוצה  אוטובוס השורדים היה מקלטם של אלה שהיה להם המזל ויצאו בשדה הקרב ללא פגע נראה לעין. כל פעם שנדרשתי לאייש אנשי צוות לטנק, איתרתי את האוטובוס במעלה ציר עכביש וביקשתי מאנשי צוות על פי הצורך להצטרף אלי כדי לקבל את טנק או להצטרף לצוות קיים, שאחד מחבריו נפגע. לעיתים היה נדרש חייל בודד ולעיתים צוות שלם.
המשימה לא הייתה קלה וככל שהמלחמה התארכה, המשימה הייתה קשה יותר. היו אנשי צוות שהצליחו לשרוד יותר מפגיעה אחת בטנק וחששו שהמזל הרע בעקבותיהם ונרתעו מלחזור לשדה הקרב.
כל עלייה שלי לאוטובוס הייתה מבחינתי טראומטית. בחוץ היו טנקים שחייבו איוש מיידי, כי מי שהיה בקו האש, ידע את החשיבות של כל טנק נוסף. מצד שני, חברי שישבו באוטובוס עברו את החוויה של פגיעה בטנק וקל היה להבין את אי-הרצון והחשש לחזור לזירת הפעילות בה הם יכלו להיפגע שנית.
כל פעם שהצלחתי לאייש עוד טנק היה לי סיפוק מחד גיסא, אך מאידך גיסא הערכה אדירה לאותם גיבורים שידעו היטב לאן הם הולכים ולמרות הכל, גם אם היססו, עשו זאת באומץ לב.
דן גול היה אחד מאלה שישב באוטובוס ולא המתין שם לתום המלחמה, אלא חזר לטנק בו המשיך להילחם מול האויב המצרי.
למרבה הצער, דן נפגע בסיום המלחמה מפצצת מטוס של כוחותינו.
יהי זכרו ברוך!
יוני נוקד 29/09/2017


לאחר שהתקבלה הוראה לאייש שני טנקים שהוחזרו לכשרות, פניתי לאוטובוס החטיבתי שריכז את שורדי הטנקים שנפגעו. המורל באוטובוס לא היה גבוה.
היו שם אנשי צוות שנפגעו יותר מפעם אחת. כולם איבדו במהלך הקרבות חברים מתקופות שערות שונות וכמובן חברים למחלקה ולפלוגה במסגרת חטיבה 600.
לכל אחד מהיושבים באוטובוס היו סיבות טובות שלא לחזור אל התופת. כאשר ניצבתי מול חברי לנשק וביקשתי מתנדבים, דני היה אחד מאלה ש"שכח" לרגע את כל הטנקים שבהם היה עד אותו הרגע, לקח את מעט מיטלטליו ואייש את הטנק של עידו מור.
תמיד אזכור את הרגע בו ירד מהאוטובוס והצטרף לגדוד 409, בו מצא את מותו.
יוני נוקד 30/09/2016