goldhecht-eliyahu

סמ"ר גולדהכט אליהו

נפל ביום 09/10/1973 "טלוויזיה", גדוד 409.

אליהו (גולדי), בן סימה ואריה (לייבל), נולד בוילנה (כיום רוסיה), ביום א' באייר תש"י (18.4.1950) ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1959. החל בלימודיו בבית-הספר היסודי בעיר מולדתו והמשיך ללמוד בארץ. סיים את לימודיו בבית-הספר העל-יסודי לחניכות "אורט יד שפירא", במגמה של מיזוג-אוויר. אליהו היה תלמיד חרוץ ושקדן והיה אהוב על מוריו ועל חבריו. היתה בו אהבה עזה לארץ ולנופיה. אהב לטייל והירבה לשוטט בהרי הגליל העליון עם חבריו ובני משפחתו. חברותי היה, קל להתיידד ואוהב חברה. ותרן וסלחן, רחוק מריב ומדון, אהוב על הבריות ומכובד עליהן, משתוקק לעזור לזולת, גם אם היה הדבר כרוך באי-נוחות. נענה לכל בקשה ברצון ובמאור-פנים. בעל חוש הומור. רוחו היתה טובה עליו תמיד והחיוך לא מש משפתיו. איש שיחה נעים הליכות, גלוי-לב ובעל מצפון קפדני. איש אמת ועומד בדיבורו; מעולם לא היסס לומר את שבלבו, אפילו היו הדברים קשים ומעיקים. התייחס ברגישות מיוחדת למעשי עוול ולמצוקת האדם. הצטיין בביטחון עצמי, אך ללא שחצנות. אהב פשטות ושמח בחלקו. כל שהוטל עליו מילא בנאמנות ובאהבה. הממונים עליו שיבחוהו על חריצותו ועל התמדתו, על שקידתו ועל מירצו, על אחריותו ועל דייקנותו. היה בן נאמן ומסור להוריו ורחש להם כבוד רב. מילדותו שימש מקור לחדוות-חיים, על אף קשיי הקליטה של המשפחה.

אליהו גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1968 והוצב לחיל-השריון. בתום הטירונות השתלם בקורס מפקדי טנקים. חייל טוב היה ואחראי, שימש תמיד דוגמה לחבריו במזגו הטוב, בסבילותו ובצייתנותו. חברו מעיד עליו כי היה איש-צוות מעולה, פעלתן וחרוץ, מסור לחבריו ללא מצרים. הירבה לדאוג לפקודיו והיה להם לאב, בכל התנאים. על כל אלה הוענק לו "אות השירות המבצעי". השתדל שלא להדאיג את הוריו ולא התאונן על האימונים הקשים והמפרכים אשר עברו עליו. רחש אהבה לארץ כאילו נולד בה. פטריוט נלהב עד יומו האחרון. אליהו נפל ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973), בקרב בתעוז "טלוויזיה" שליד "החווה הסינית". מילא תפקיד של טען-קשר ועשה את מלאכתו במסירות ללא גבול. על-אף שנפצע ברגלו, סירב להתפנות לעורף והמשיך להילחם. תחילה נחשב לנעדר. לימים זוהתה גופתו אשר נותרה בשטח שנכבש על-ידי המצרים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו אב, אם ושני אחים. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "אליהו היה בעל אומץ-לב, תושייה וקור-רוח ולוחמים יתחנכו לפי מסירותו ודבקותו במטרה."

תהא גבורתו משגב עוז לדור-דור.

אליהו גולדי גולדהכט אחד הגברים. אחד הלוחמים.
9.10.1973, ליד תעוז טלוויזיה, בין הטנק הבוער לגדר התעוז. והוא כמעט הצליח, כמעט הצליח להיכנס לתעוז. ואולי היה ניצל. אבל הסאגר שפגע בטנק פצע פציעה קשה, קשה מדי כנראה, את הגבר האדיר הזה.
וליד גדר התעוז איבריו הפנימיים נשפכו החוצה. נפלו על חולות סיני. מנשרים קלו, מאריות גברו.
יהי זכרו של דוד גולדי ברוך!
אופיר צוויג 19/04/2017


גולדהכט ז"ל, שירת עם אחי אורי ממן ז"ל (שניהם נהרגו באותו יום).

גולדהכט ז"ל מחבק את אחי אורי ממן ז"ל

גולדהכט ז"ל מחבק את אחי אורי ממן ז"ל

יהודה מגן 07/04/2016


להלן דברים שכתבתי בתאריך 30.9.2015, על אליהו (גולדי) גולדהכט ז"ל ועל טקס ההנצחה השנתי של חטיבה 600, וכן – בסוף – מספר עידכונים שנוספו מאז:

ביום 9.10.1973 נהרג בסיני אליהו גולדהכט, יליד 1950, בנם של סימה ואריה גולדהכט מחולון, בקרב קשה שהתפתח בין כוחות גדוד 409 של חטיבה 600 של צה"ל (מאוגדה 143 של האלוף אריאל שרון) לבין כוחות מצריים מהארמיה השניה סמוך לתעוז "טלוויזיה", צפונית-מזרחית לחווה הסינית (בין מיתחם "מיסורי" לציר "פוטון" ככינויים במפת הקוד "סיריוס" של צה"ל).

אליהו כונה בפי-כל "גולדי", וכך אקרא לו גם אני.

הנסיבות המדוייקות של מותו של גולדי שנויות במחלוקת. ידוע כי טיל נ"ט מצרי – ככל הנראה מדגם "סאגר" הקטלני – פגע בצריח הטנק שלו, בו שימש בתפקיד הטען-קשר. מפגיעת הטיל נהרגו מספר לוחמים בטנק – אשר הכיל למעשה שני צוותים, כולל צוות שחולץ קודם לכן ע"י גולדי וציוותו מטנק פגוע.
לפי גירסה אחת, לאחר פגיעת הטיל הצליח גולדי לצאת מהטנק שלו כשהוא פצוע קשה מאד, אך עקב מצבו לא הצליח לזוז יותר ונפטר מפציעתו זו למרגלות הטנק. לפי גירסה אחרת, לאחר שיצא מן הטנק ניסה גולדי לזחול ולהתרחק אך נהרג מאש נק"ל של המצרים מבלי שהספיק ממש להתרחק מן הטנק, ולפי גירסה שלישית הצליח גולדי, לאחר שיצא מהטנק הפגוע, לרוץ לאחור ולהגיע עד לגדר של תעוז "טלוויזיה", וכשהחל לטפס על הגדר נורה ע"י המצרים ונהרג.

כך או אחרת, גדודו של גולדי נהדף ממתחם טלוויזיה ע"י הכוחות המצריים (שלמעשה ביום זה של המלחמה היו בשיא כוחם) וגופתו נותרה בשטח שבשליטת המצרים. גולדי הוכרז כנעדר, ורק לאחר המלחמה, במסגרת "חילופי גופות" הוחזרה גופתו ע"י המצרים וזוהתה, והוא הובא לקבר ישראל בבית העלמין הצבאי בקריית שאול, אשר כונה לאחר מלחמת יוה"כ "עיר הנוער".

אביו של גולדי, אריה ("לייבל" באידיש) נפטר משיברון לב תוך זמן לא רב לאחר המלחמה. גם אמו של גולדי, סימה, הלוא היא דודה סימק'ה, אחות של סבתא שלי אידה, לא הצליחה להתאושש מנפילת בנה. היא עוד הספיקה להשתתף בבר מיצוה שלי ב- 1984 אולם זמן קצר לאחר מכן, במהלך שנות השמונים – נפטרה, בעודה צעירה יחסית. לשם השוואה, אחותה (סבתא אידה תיבדל"א) שנולדה כשנה אחריה, עודנה בחיים.
לאמור – מלחמת יוה"כ הרגה בסופו של דבר לא רק את גולדי אלא גם את הוריו. סיפורים דומים לפטירת הורים עקב שיברון לב בגין נפילת בניהם במלחמת יוה"כ יש למכביר. משום מה, דווקא במלחמת יוה"כ באופן יחסי יותר ממלחמות אחרות, לפי התרשמותי.

שני אחים נותרו לגולדי, בנים לסימק'ה ולייבל. האחד ירד ברבות השנים לקנדה. האחר לא שמר על קשר עם חטיבה 600. במשך שנים, איש לא ייצג את משפחת גולדהכט בטקסי הזיכרון החטיבתיים. הנה כי כן, לא רק גורלו המדוייק של גולדי נותר עלום אלא גם זכרו, לפחות ברמה החטיבתית וברמת ההנצחה, נעשה – כך דומה – עמום.

עד שהבנתי את זה, לפני מספר שנים. ומאז – אני מקפיד להתייצב בטקס ההנצחה השנתי של עמותת חטיבה 600, הלוא היא עוצבת "נתיבי האש". מחר – 1.10.2015 – זה יקרה, באנדרטת חטיבה 600 שליד אתר השריון בלטרון, עם גיבורי המלחמה ההיא שנותרו בחיים מהחטיבה, עם מפקד החטיבה אל"מ טוביה רביב, עם סגן-מפקד האוגדה האלוף יעקב ("ג'קי") אבן – סגנו של אריק שרון – אשר ליווה את הגדוד בקרב הקשה הנ"ל ליד תעוז "טלוויזיה", ועם עוד רבים וטובים מן האנשים שנטלו חלק במהפך הצבאי בחזית הדרום בקשה שבמלחמות ישראל. אני אהיה שם. זכות גדולה היא.

——————————

עידכונים (7.4.2016):
1. ביום 20.3.2016 נפטרה גם אידה צוייג לבית גולדין, המוזכרת בדברים לעיל.

2. הטנק של גולדי נפגע כתוצאה ממה שקרוי "מארב טילים" של המצרים, בעת שהטנק היה בתנועה. "גשם" של סאגרים ובזוקות. כתוצאה מאותו מארב נפגעו מספר טנקים של גדוד 409.

3. הפגיעה בטנק של גולדי אירעה סמוך לפינה המערבית של תעוז טלוויזיה.

4. בנוסף לגולדי, הפגיעה באותו טנק גרמה למותם של דוד ישי, מוטי זילבר, אמנון אריאל ולוחם נוסף בשם הולנדר.
מנשרים קלו, מאריות גברו. יהי זיכרם של גיבורי ישראל ברוך.

אופיר צוויג  07/04/2016


 אפרט את פרטי עדותו של אחד משלושת הטנקיסטים ששרדו את הפגיעה של שני הטנקים:

הטנק של אמנון אריאל נפגע וכל הצוות פונה על ידי הטנק של מוטי זילבר. הטנק של זילבר נפגע בסמוך לתעוז טלוויזיה. רפי בוק ועוד שלושה חיילים יצאו מהטנק הפגוע ומלטו את עצמם לתעוז. גולהכט היה פצוע קשה ולא היתה דרך לטפל בו, מת מפצעיו ממש בסמוך לגדר המתחם. רפי בוק ועוד שני אנשי צוות חולצו למחרת היום על ידי נגמש מגדוד 184.

יוני נוקד 09/04/2016