ben-aharon-eliyhu

סמ"ר בן אהרון אליהו

נפל ביום 18/10/1973 "חווה הסינית", גדוד 409.

אליהו, בן רחל ויוסף, נולד ביום כ"ו באדר תש"י (15.3.1950) ברמלה. הוא החל את לימודיו בבית-הספר היסודי ממלכתי ד' ולאחר שמשפחתו עברה לאשקלון, סיים את לימודיו בבית-הספר היסודי "כצנלסון". אחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקיף באשדוד, במגמה להנדסה. אליהו היה נער עליז ושמח בחלקו, כולו טוב-לב ואהבה. למרות שהוריו הירבו להחליף מקומות מגורים, עקב עבודת האב, השתלב במהירות בכל חברה חדשה. הוא הישרה סביבו אווירה טובה, היה מוכן לסייע לכל דורש ובזכות זאת, הצליח לרכוש לעצמו ידידים רבים, ששמרו על קשר עימו גם לאחר שעבר למקום מגורים חדש. הוא היה איש שיחה מעניין ונבון והיה מרכז סביבו את חבריו בפגישות-חברה, לשיחות ולוויכוחים. הוא עסק בהדרכת בני נוער, היה מקובל ואהוד על חניכיו ונטע בהם מהתלהבותו וממרצו. בביתו ידע לפתח מערכת יחסים מיוחדת עם הוריו, שהיו יקרים לו מאוד. הוא בילה עימם שעות ארוכות בשיחה, סיפר להם על בעיותיו והיה מקבל ברצון כל עצה וסיוע שנתנו לו. אליהו היה ספורטאי מצטיין, ייצג את בית-ספרו בתחרויות אתלטיקה קלה וזכה בניצחונות רבים וכן השתתף במשחקי כדורסל וכדורעף. הוא הקדיש זמן רב למשחק השחמט והגיע בו להישגים נכבדים.

אליהו גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1968 והתנדב לקומנדו הימי. הוא עבר בהצלחה את האימונים הקשים וסיים בהצלחה קורס צניחה, הגם שיכול היה להשתחרר מיחידה זו מטעמי בריאות. אחרי שנת שירות עבר לשרת בחיל-השריון, והשתלם בקורסים לנהגי טנקים ולמפקדי טנקים. לבסוף מונה מדריך בבית-הספר לשריון. בתקופת שירותו זו השתלם גם בקורס למדריכי אימון גופני. הוא הצטיין כמדריך מעולה וכמפקד המקובל על חניכיו והועלה לדרגת סמל-ראשון.

בנובמבר 1971 שוחרר אליהו מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל-השריון. לאחר השחרור עבד תקופה מסוימת בשירותי הביטחון ואחרי-כן סיים בהצלחה את לימודיו במכינה הקדם-אקדמית שליד האוניברסיטה העברית בירושלים. הוא התקבל ללימודים בפקולטה למדעי החברה, אולם חלומו להיות סטודנט לא התגשם.

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה נגד המצרים בסיני. בשעות הקשות של הלחימה הצליח אליהו לשמור על קור-רוחו ושלוותו, ובטחונו הרב עודד את חבריו ליחידה ורומם את מצב רוחם. כשיצאה יחידתו לכיבוש מעוז "מכשיר", ניתכה עליו אש עזה וטנק מפקד המחלקה נפגע והחל לעלות באש. אליהו ואחד מחבריו ליחידה מיהרו וטיפסו על הטנק הבוער ותחת הפגזה כבדה חילצו את אנשי הצוות שהיו לכודים בו. בקרב שהתחולל ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), באזור "החווה הסינית", נפגע אליהו ונהרג מירי מטוסי אויב, כשניצב על צריח הטנק שלו והוא משיב אש לעבר המטוסים התוקפים. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין באשדוד. השאיר אחריו הורים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

בעבור גילוי אומץ-לב הראוי לשמש מופת הוענק לאליהו "עיטור המופת". וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 10 באוקטובר 1973, בעת ההתקפה על התעוז "מכשיר", נפגע טנק המ"מ. סמ"ר אלי בן-אהרון ז"ל וסמ"ר רמי לוין ז"ל רצו לטנק המ"מ וחילצו אותו ושניים מאנשי צוותו, תחת אש עזה של האויב. ב-18 באוקטובר 1973 הועברו סמ"ר אלי בן-אהרון ז"ל וסמ"ר רמי לוין ז"ל מטנק המג"ד. כשהחלה לפתע תקיפה של מטוסים מצריים, קפצו השניים לצריח, כדי לירות במטוסים. תוך-כדי פעולה נפגעו השניים ונהרגו. במעשיו אלו גילה סמ"ר אליהו בן-אהרון ז"ל אומץ-לב, אחוות-לוחמים והתנהגות-למופת."

הוריו הקימו ספרייה לזכרו בבית-הספר באשדוד, בו סיים את לימודיו.

BenAharonIturP

גם בשעות הקשות ביותר של הלחימה, שימש מקור מידע בלתי נידלה לכל חבריו…
עתון "במחנה" גליון 35-36 09/05/1975

פליקס.בן-דודי ז"ל. בתור ילדים ברמלה,שיחקנו לפעמים יחד. פליקס היה שובב, ולא ידע פחד. היה לו חיוך,שיניים צחורות,עיניים חומות שחורות טובות. ומשפחה שנודדת בכל הארץ.מליון כתובות. באשדוד כשביקרתי שאל אם נרד לשחות. הסכמתי וברחנו לבנות.(לכל אחת היתה אחות). הוא התחיל לרוץ מהר,מאלופי הארץ היה. ועד שהגעתי לחוף, מקפריסין חזר בשחיה. בירושלים שם גרו כשהייתי בסדיר. התארחתי אצלם לילה,(קיבלתי אפטר נדיר). פליקס לקחני לשיטוט, +בית -קפה מיוחד ,"לשח" וניצח כל הזמן.(כל משחק כדקה נמשך).' פליקס רצה ללכת לאוניברסיטה ונירשם. הוא היה גבר.ממגנט.לא גילה לי המירשם. שאלתי אותו מה הוא רוצה ללמוד , ולמה? הוא השיב"שם הבנות הכי יפות,תהיה לי מוטיבציה פי כמה". אביו ג'וזף היה מקור גאוותו ואהבתו. היתה בניהם הערצה הדדית,שלא הבנתי בשעתו. שניהם קורצו מזן מיוחד,היתה שם אהבת נפש ורעות. כשנפל הבן,איבד הסלע האיתן את חדוות החיים והמהות. הייתי במלחמת יום כיפורים,אותו איזור אותה אוגדה. גדול ממני בשנתיים, אך קו חייו נגדע. שלושים ותשע שנים,כל כך מזמן ,רחוק. פליקס לא ניתן זיכרך למחוק. "עיטור- המופת",לסמ"ר אליהו בן אהרון. ניתן על שהציל חיילים תחת אש ביומו האחרון. על שבצריח טנק הוא וחברו, מנסים. להשיב אש להתקפת מטוסים. להכנס לטנק להוציא פצועים ,מסוגל רק קומץ. התנהגות המעידה על אחוות לוחמים ואומץ. צריך להיות נדיב,חזק ומלא אהבה לתת חייך למולדת,לתת,זאת הקרבה. מפקד האוגדה האלוף אריק שרון אמר: "אם למרות מחדלים וטעויות,כישלונות והכשלות. למרות אובדן העשתונות,ואובדן שליטה. ניצחנו. הרי שזה בזכותכם."

ניסים סמדגה