azkireli-amir

סמ"ר אזכיראלי אמיר

נפל ביום 09/10/1973 "טלוויזיה", גדוד 409.

אמיר, בן פרנקה ואלדד, נולד ביום ב' בכסלו תש"י (23.11.1949) בקיבוץ גבעת-ברנר. בהיותו בן שנתיים עברה המשפחה לחיפה והתגוררה בסמוך לבית-החולים רמב"ם בו עבד אביו כרופא. אמיר החל ללמוד בבית-הספר היסודי "בת-גלים" ואחרי שמשפחתו עברה לטבריה, סיים שם את לימודיו בבית-הספר היסודי. בשנת 1964 עבר עם משפחתו לחדרה, בה סיים את לימודיו בבית הספר התיכון. אמיר היה תלמיד מצטיין, בעיקר במקצועות הריאליים. הוא התגבר בנקל על בעיות מתמטיות מסובכות ונהג לעזור לחבריו לכיתה בתחום זה. הוא היה צנוע בהליכותיו, נחבא אל הכלים ואת אשר עשה בשקט, באיפוק רב וללא יומרות. אמיר היה בעל נפש רגישה ותכונות של אמן.הוא היה מצייר ומגלף בעץ, בלא שנזקק ללימוד ולהדרכה, בהביעו בקווים פשוטים ומהירים את רגשותיו העמוקים והחמים. בעדשת מצלמתו קלט תמונות נדירות ביופיין, שנושאיהן – אם וילד, פרידה מאב היוצא למרחקים, או זוגות נאהבים לאור הירח. היתה בו אהבה עזה לדברים בעלי אופי רומנטי. הוא הרבה לצאת לשפת הים, שם היה מוצא מרגוע ומפלט, בהביטו בדייגים ובדמדומי השקיעה המשתקפים במים. אמיר היה אתלט מעולה, הרבה לעסוק בספורט והקדיש את חופשותיו כדי להשתלם בקורסים במסגרת "מכון וינגייט" ובקורס לצלילה שהתנהל במועדון "אקווה-ספורט" באילת. היתה בו חיוניות מופלאה, ששבתה את לבותיהם של הסובבים אותו. בזכות קסמו האישי ונפשו הרגישה, קנה לעצמו ידידי-אמת, שעמם בילה בסיורים ובטיולים ברחבי הארץ, במשחקי-ספורט ובשפת הים.

אמיר גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות עבר קורס תותחנות ואחרי כן סיים בהצלחה קורס מפקדי-טנקים. הוא נשלח לשרת בגדוד טנקים, בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, שם עברו עליו שנות שירותו. בעיצומה של מלחמת ההתשה,בקרבות הקשים, שניהלו כוחות השריון של צה"ל, נגד המצרים, התגלה אמיר כתותחן מעולה. הוא היה איש-צוות למופת והיה הראשון שהתנדב לפעולות, שדרשו העזה ואומץ החורגים מגדר הרגיל. במלחמת ההתשה היה שותף להפגזת בתי-הזיקוק בעיר סואץ ולזכותו נזקף טיבוען של שתי אניות במימי פורט-סעיד. בעת ביקוריו בבית השתדל להצניע ככל האפשר את החוויות שעבר, כדי שלא להדאיג את הוריו, שידעו רק מעט על אודות הפעולות הנועזות שהשתתף בהן.

בסוף אוגוסט 1970 שוחרר אמיר מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. לאחר ששוחרר מהשירות הסדיר נסע לאיטליה ולמד הנדסת חשמל במשך שנה אחת. בשנת 1971 שב ארצה והמשיך את לימודיו בפקולטה להנדסה, באוניברסיטת "בן-גוריון" בבאר-שבע. הוא הספיק להשלים שלוש שנות לימודים עד לנפילתו.

במלחמת יום-הכיפורים לחמה יחידתו בגזרה המרכזית של תעלת סואץ. בי"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) היה גדוד הטנקים שלו ערוך במתחם "חמדיה" ונתון להתקפת כוח גדול של האויב. הטנק של אמיר, שהיו בו עוד שלושה מט"קים מלבדו, עלה על הרכס שהקיף את המתחם, כדי לבלום את טנקי האויב המתקדמים. מול הרכס המתין להם כוח גדול של המצרים שפתח מיד בירי קטלני.כל הטנקים שבו אל המתחם, כדי להתגונן מפני האש שנתכה עליהם, פרט לטנק של אמיר, שנותר לבדו על הרכס והצליח לבלום את המצרים, עד שנפגע וארבעת המט"קים בו נהרגו. על פעולתו בקרב זה הוענק לאמיר עיטור המופת. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחדרה. השאיר אחריו הורים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

GordonEhudItuP

אבל, ארבעת מפקדי הטנקים בטנק אחד, לא סבבו וחזרו, הם נשארו בשטח אחרונים..

עתון "במחנה"  35-36 09/05/1975

 

ככל הזכור לי אמיר שירת בגדוד 410.
שירתתי איתו בסדיר ובמילואים.
אמיר זכור לי כבחור נעים הליכות, יפה תואר וחביב על כולנו.
יהי זכרו ברוך !

 שמוליק קלוש


הייתה לי לי הזכות לעבור עם אמיר כברת דרך ארוכה.
מצרף כאן את תמונת המחזור מקורס המטק"ים שעשינו יחד.
אמיר מסומן במלבן כתום.

אלי הררי