aharony-moshe

סמ"ר אהרוני משה

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

משה (ג'ינג'י), בן סוזי (זיסל) ואריה (לייבה) ז"ל, נולד ביום י"א באב תש"ז (28.7.1947) בבוטושן שברומניה, ועלה ארצה עם משפחתו בשנת 1965. הוא למד בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון, וכן תקופה קצרה בפקולטה להידרו-טכניקה בטכניון שבעיר מולדתו. משה היה תלמיד חרוץ והצטיין במקצועות הריאליים. כבר בהיותו בן ארבע ידע לקרוא ולחשב. עזה הייתה אהבתו לספר ושעות רבות עשה בספריות ובחנויות ספרים. הוא השתתף בתחרויות במתמטיקה ובפיסיקה, ובאחת התחרויות הארציות לנוער הוכשל בנקודה אחת, לבל יזכה הוא, היהודי, במקום הראשון.

משה גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966 והוצב לחיל-השריון, לאחר הטירונות השתלם בקורס מקצועות טנק "שרמן", ובקורס למפקדי טנק "פאטון".

הוא היה חייל טוב ומסור לתפקידו, ומפקד היודע לדאוג דאגה כנה לפקודיו. במלחמת ששת הימים השתתף בקרבות ונפצע כבר ביומה הראשון של המלחמה. על שהשתתף במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". שבועות אחדים לפני שאמור היה להשתחרר מן השירות הצבאי הסדיר, עלה רכבו על מוקש והוא נפצע. כשהחלים, הורד הפרופיל הרפואי שלו והוא שוחרר מן השירות הקרבי. לאחר זמן ובקשות חוזרות ונשנות, הוחזר ליחידתו. את מלחמת ההתשה עשה על גדת התעלה ותמיד ראוהו כשהוא גחון על ספריו ומחברותיו ולומד לאור נרות.

אחרי ששוחרר מהשירות הסדיר למד באוניברסיטה העברית בירושלים בפקולטה למתימטיקה ולפיסיקה, השלים את לימודיו לתואר הראשון, נתמנה לאסיסטנט, המשיך ללמוד לתואר שני, ואף הוענקה לו מלגה על שהצטיין בלימודיו. אחד ממוריו העיד עליו ש"היה עצמאי בלימודיו והיתה בו רעננות בתפיסת נושאי הלימוד." משה היה מסור מאוד לחבריו, אוהב חברה ועליז, וידע לשמוח במסיבות רעים בשירה ובנגינה על אקורדיון. הוא ידע לקרב אליו רחוקים וגם הסטודנטים הלא-יהודים בעיר מולדתו אהבוהו והוא אהב את כולם. מעורב היה בהפגנות ובמעשים נגד אי-צדק חברתי, התמרד תדיר על אי-אכפתיות, על חוסר- התחשבות ועל אנוכיות. הוא כאב את כאבן של שכבות המצוקה וביטא זאת בהשתתפות בהפגנות פוליטיות. אך את עיקר מרצו הקדיש למאמץ החינוכי, שעשה כמורה בבית-ספר לטעוני-טיפוח. משה נקשר עמוקות לתלמידיו וחיבר בשבילם ספר אלגברה, שהתאים לדרישותיהם המיוחדות. אישיותו הרבגונית התבטאה גם בריבוי התחומים האינטלקטואליים שהתעניין בהם: היסטוריה, ספרות ומדעים מדויקים. הוא אהב את הדברים הפנטסטיים בתחום המדעים המדויקים. הוא התבלט כסטודנט מקורי, בעל "ראש פתוח" וניכרה אצלו רגישות רבה למעשי עוול.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים, גויס ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני, שם השתתף בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), נפל משה בקרב על מתחם "מיסורי" מצפון-מזרח לאגם המר הגדול. פעם אחר פעם אולץ לנטוש את הטנקים שלו לאחר שנפגעו, ועלה על טנקים אחרים שנמצאו לו. לאחר שהצטרף לטנק של מפקדו, נתפסה רגלו בתותח הטנק ונשברה. המצרים, שקרבו אל עבר הטנק, ירו בו והרגוהו. תחילה נחשב לנעדר. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב (שנפטר כעבור שנתיים), אם ואח.לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

הוריו יסדו קרן לשתי מלגות: האחת לתלמיד מצטיין מתלמידי בית-הספר התיכון עירוני ד' בירושלים (שמשה לימד בו) והאחת לסטודנט מצטיין מהאוניברסיטה העברית.

דברים לזכרו כלולים בחוברת שהוציאה לאור האוניברסיטה העברית בירושלים, לזכר בוגריה שנפלו במלחמה, וכן בחוברת שהוציא לאור בנק הפועלים, לזכר בני משפחות העובדים שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.

header-logo-Galed

מתוך גלעד לזכרם – אתר ההנצחה של בנק הפועלים, לזכר בני משפחות העובדים שנפלו במלחמת יום-הכיפורים.

עם משה אהרוני או כפי שנקרא אז מישו אהרונוביץ שרתתי ב-184 בהתשה.זהב של אדם גאון אמיתי קרא ספרות צרפתית ממנו למדתי את תחילת דרכי בצרפתית .כיום זה כבר שפת אימי.שמעתי מאנשי הצוות שלו חזרו מהשבי המצרי (לא ישיר מהם) שנשבע פצוע ברגלו ונרצח ע'י המצרים בגלל שלא הטיב בהליכה. הוא היה נעדר תקופה די ארוכה.
גד פרידן 28/08/2017


את משה הכרתי לראשונה באוקטובר 1971 באימון הקמה של החטיבה ובאימון בצאלים בחודש מרץ 1972. היה קל לזכור אותו מבין חיילי הפלוגה, כיוון שהיה בחור ג'ינג'י גבוה וחסון.
מאחר ולא נותרו לו שארים (אין פרטי שארים באתר העמותה של חטיבה 600), הוריו נפטרו וכנראה גם אחיו.
יהי זכרו ברוך!!!
דוד פישמן 29/07/2016