avital-haim

סמ"ר אביטל חיים

נפל ביום 09/10/1973 "מכשיר", גדוד 410.

חיים, בן דינה ושלמה, נולד ביום כ"ז בניסן תש"י (14.4.1950) בירושלים. בהיותו רך בשנים, עברה משפחתו להתגורר בתל-אביב, בה בילה את שנות ילדותו ובה השלים לימודיו בבית-ספר יסודי ובבית-ספר תיכון. חיים היה ילד יפה תואר. שתי עיניו הגדולות הביעו צימאון לדעת וסקרנות להכיר את העולם. מנערותו הצליח יותר באהבות מאשר בשנאות. הוא היה שקט וטוב-לב. אין פלא שרכש לו חברים וחברות רבים, אשר זכרו אינו מש מלבם. חברו מילדות, אבי, מספר על שנות ילדותם המשותפת: "חיים ואני היינו 'מייסדי' השכונה שלנו. פעם 'שכונה' היה מושג. מלחמות רבות ערכנו על כבודה עם ילדי שכונות אחרות. כמה הרפתקאות ומעשי קונדס, משחקים ואושר ידענו יחד. את צעצועינו היינו מכינים תמיד בעצמנו. דברים רבים לימדנו זה את זה במשך שנות חברותנו." חיים אהב אנשים, סייע להם והשתתף בחייהם. היתה בו מידה של המאזין, הקולט והלומד. אנשים ביקשו את חברתו ופתחו בפניו את סגור-ליבם. חיים היה אהוב במיוחד על בנות המין היפה. בנות נמשכו אליו הודות ליפי מראהו, צניעותו, יושרו וטוב-ליבו, שיצרו מיזוג נאה של יופי פנימי וחיצוני כאחד. חיים היה קשור מאוד אל בני משפחתו. הוא הכיר בערכם של היסודות, שהבית החם והאוהב העניק לו. מצוות כבוד אב ואם היתה בעיניו זכות גדולה ודרך שבה יכול היה להביע את הערכתו ותודתו להוריו. הוריו שבעו הרבה נחת ממנו. הוא היה תלמיד חרוץ ומבריק, ושקד בעיקר על לימודי המקצועות הריאליים. מוריו העריכו אותו כתלמיד, ידידיו אהבו אותו כאדם והוריו היו מאושרים בו. התקרבות מועד גיוסו לצה"ל מילאה אותו התרגשות וגאווה על שעתה יזכה, סוף-סוף, להוציא מן הכוח אל הפועל את אהבתו לארצו ולהגשימה במעשים.

חיים גויס לצה"ל בסוף יולי 1968 והוצב לחיל-השריון. לאחר הטירונות עבר קורס יסוד במקצועות השריון והשתלם כתותחן-טנק. הוא היה חייל טוב ותותחן מצטיין. לאחר אימון, שבו הצטיין בפגיעותיו, זכה שהמג"ד יודיע ברשת-הקשר הגדודית על העלאתו בדרגה. חיים נשלח לקורס מפקדי טנקים וסיים גם אותו בהצטיינות. גם כאשר היה למפקד, המשיך ביחסיו הטובים עם האנשים,לא התנשא ולא התחמק מעבודות "שחורות". חיים הצליח להיות מה שהיה בזכות עצמו בלבד. משה שקד, חברו של חיים מתקופת מלחמת ההתשה, מספר: "הצבא יצא נשכר מכשרונותיו של חיים. הוא היה תותחן מצטיין. ישבנו בתעלה בעת מלחמת ההתשה. הפכנו אחים לנשק, אחים בלי הגזמה. גם באותם ימים קשים לא איבד חיים מהליכותיו הנאות, מעולם לא הרים את קולו ותמיד נהג ברוחב-לב. זוכר אני, כשהייתי צריך לחזור מחופשה אל התופת ההיא, חזרתי לשם כמעט בשמחה, כי חזרתי אל חברים טובים, והטוב שבחברים היה חיים. בזכותו הוקל מעלי מעט משא הימים ההם. חיים היה הרוח החיה בחבורה, שראשיתה בשירות הסדיר במלחמת ההתשה. ביוזמתו ובאירוחו קיימנו בביתו פגישה משותפת וקבענו להיפגש שוב אחרי שנה. בפגישה השנייה, שהתקיימה לאחר מלחמת יום-הכיפורים, נעדר מקומו של חיים. אך זכרו לא נעדר".

לאחר תום שירותו הצבאי נרשם לטכניון, עבר את בחינות הכניסה והחל לומד בהתלהבות ובמסירות כדרכו. הוא הספיק ללמוד במשך שנתיים בפקולטה להנדסת מכונות, לפני שפרצה המלחמה.

במלחמת יום-הכיפורים השתתף בקרבות הבלימה הקשים בסיני. חיים מיהר ליחידתו מיד עם הגיע צו-הגיוס אל ביתו. הצוותים הורכבו במהירות וחיים יצא בראש צוותו לעבר תעלת סואץ.

ביום י"ג בתשרי תשל"ד (9.10.1973) בצאתו לקרב סמוך ל"מכשיר", נפגע הטנק שמתוכו לחם, והוא נהרג. חיים הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקריית-שאול. השאיר אחריו הורים, אח ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

הוריו הקימו קרן-מלגות על שמו, להנצחת זכרו.

חיים אביטל א_Page_001

פרקי חיים
דברי הגות ומחקר בערבי עיון
לזכר חיים אביטל ז"ל
ערך: יוסף עברון

 

avital-b-000001

פרקי חיים
דברי הגות ומחקר בערבי עיון
לזכר חיים אביטל ז"ל
ערכה: יעל צחי