haleli-yigal

סמל הללי יגאל

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

יגאל, בן אסתר ומשה, נולד ביום כ"ה בשבט תש"י (12.2.1950) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "הגליל" בתל-אביב וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "אורט" ביפו, במגמה של מכונאות. יגאל גדל וחונך ברוח המסורת המפוארת של יהדות תימן. בביתו ספג את ערכי האמונה בדת היהודית ואת המנהגים המיוחדים ליהודי תימן. הוא גדל באווירה של חום ואחווה וזכה לאהבתם של כל בני המשפחה. יגאל היה בעל שיקול דעת רציני, דרך חשיבה מקורית וניחן בפקחות רבה. בזכות התפישה המהירה וכושר הקליטה שלו, רכש ניסיון חיים עשיר, שסייע לו להתקדם ולבסס את מעמדו. יגאל היה אדם נוח לבריות, בעל אישיות מיוחדת שכבשה את לב הכל. הוא שפע קסם אישי, שבזכותו רכש ידידים רבים והפך להיות הרוח החיה בכל חבורה שבה נמצא. יחד עם זאת, היה צנוע בהליכותיו וענוותנותו הגיעה עד כדי ביישנות והסתגרות. צעיר אמיץ-לב היה ונטל על עצמו סיכונים רבים בעבודתו, כשעסק בנהיגת מכוניות, ובספורט כשעסק בשחייה ובדיג. כמו-כן, הצטיין במשחק הכדורגל ובאתלטיקה קלה וזכה בתעודות הוקרה על הצטיינותו בתחרויות. כשהיה בן ארבע-עשרה, בעודו תלמיד בבית-הספר התיכון, החל לעבוד במוסך "ליאו גולדברג" בתל-אביב. הוא הצטיין במיומנות רבה בעבודה, בכישורים טכניים וביכולת מקצועית גבוהה. לכן היה מקובל על מנהלי העבודה ויצר קשרי רעות הדוקים עם חבריו לעבודה, בזכות קסמו האישי והאווירה הטובה שהשרה סביבו.

יגאל גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1967 והוצב לחיל-השריון. לאחר סיום הטירונות הוכשר לשמש כנהג טנק ונשלח לשרת בבית-הספר לשריון. הוא היה חייל מסור, מילא בדייקנות ובשלמות את כל המשימות שהוטלו עליו ואם כי לא אהב את כללי המשמעת, הרי היה נאמן לתפקידו וזכה לאהדת מפקדיו וחבריו ליחידה.

בתחילת נובמבר 1970 שוחרר יגאל מהשירות הסדיר והוצב ליחידת מילואים של חיל השריון. ביחידה זו נקרא לתקופות של שירות מילואים. לאחר השחרור נשא לאישה את בתיה, שהיתה חברתו במשך חמש שנים, מאז היה בן חמש-עשרה. הם הקימו את ביתם בבת-ים ושם נולדה, בשנת 1972, בתם רויטל. בתיה ויגאל הקימו קן משפחה חם, שדלתו הייתה פתוחה בפני בני המשפחה והידידים, שזכו להכנסת אורחים לבבית. יגאל היה ראש משפחה מסור ודואג, עבד שעות רבות והקדיש גם את הלילות לעבודה, כדי לקדם את משפחתו ולבססה. בעבודה קשה ומאומצת ובסיועה של רעייתו הצליח להפוך את ביתם למעון נוח, ששרתה בו אווירה נעימה ולבבית. יגאל מצא סיפוק רב בבילוי עם בני משפחתו ובעיקר בטיפול בבתו רויטל. גם כראש משפחה נהג מצוות כיבוד הורים והיה מקור האושר והשמחה של אחיו ואחיותיו.

במלחמת יום-הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה וההבקעה נגד המצרים בסיני. בקרבות אלה גילה יגאל אומץ לב ולחם בחירוף נפש ובגבורה. בקרב שנערך ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973) באזור "מיסורי" נפגע יגאל ונהרג. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ובת, הורים, שלושה אחים ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל, והוענק לו "עיטור העוז" על גילוי גבורה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש. וזה נוסח תעודת העיטור: "ביום 21 באוקטובר1973, בעת הקרב על מערך "מיסורי", נפגע הטנק שסמל יגאל הללי ז"ל לחם עליו. יחד עם אנשי צוות של טנקים נוספים שנפגעו, תפס עמדה במרכז מתחם מצרי, וניהל אש עם כוח מצרי עדיף שסגר עליהם. כאשר נגמרה התחמושת והמצרים כיתרו את החיילים, הסתער סמל יגאל הללי ז"ל על המצרי הראשון שהגיע לעמדתם, בידיים ריקות. במהלך המאבק נפל. סמל יגאל הללי ז"ל גילה אומץ לב, עוז רוח וגבורה בסרבו ליפול בשבי המצרי."

בני משפחתו תרמו לזכרו ספר תורה לבית-כנסת בתל-אביב.

 

יגאל קפץ בידיים פשוטות על החייל המצרי, לחטוף נשקו ..

עתון "במחנה"  35-36 09/05/1975

היום אתה חוגג 67 שנים – גיל יציאה לפנסיה. אם היינו מחזירים את הגלגל לאחור היום יכולנו להנות ולמצות את כל השנים שעברו. אמנם יצאת מחיינו אך לעולם לא תצא מליבנו. זוכרים ואוהבים.

  haleliyigalpic2haleliyigalpic3haleliyigalpic4

אבא שלי,,אבא שלצערי לא הכרתי,הייתי רק בת שנה ותשעה חודשים שנפל. ואם זאת,,אבא שאני כל כך מכירה מכל הסיפורים ששמעתי ועדיין שומעת ומלקטת עד היום….אבא שאני גאה בו עד מאוד…הלוואי ויכולתי אפילו רק פעם אחת לקבל חיבוק,,,לשמוע את קולך,,,לא לתהות במהלך החיים כמעט מידי יום, מה היה קורה בחיי ואיך הם היו נראים אילו היית פה איתי…אבא שלי.. יום הולדת שמח!!! אני בטוחה ששמח לך למעלה עם הכריזמה והחיוך הניצחי שלך,,,בטח חוגגים לך בדיוק כמו שאתה אוהב….המלאך השומר שלי,,,עוד ניפגש בסוף,אתה יודע!

טלי כהן 12/02/2017


‏אביך, אחי, טלי הוא ילד נצחי של הזמן…סבא בן 23 , סב ל-4 נכדים, בזכותך…צרוב וקפוא בתודעה שלנו לנצח כבעל וכאב צעיר…כגיבור ישראל…כאדם….כאחי הגדול שאני מתגעגעת אליו 43.5 שנים ומבקשת את חיוכו, את חמימותו, את הווייתו…את האחד שאין שני לו….אחי שלי-יום הולדת שמח!💙💋💙💋

כמי למפל 12/02/2017


אני זוכר שפגשתי את יגאל הללי עם הטנק שלו באחת ההפוגות בשבוע הראשון של הלחימה על הדיונות צפונית לציר עכביש. יגאל סיפר לנו על הלחימה הקשה ועל חוליות ציידי הטנקים של המיצרים שהיו מסתתרים בשטח וצצים לפתע עם מזוודה ומשגרים טילים לעבר הטנקים. ליגאל היה טרנזיסטור (פריט יקר ערך באותה תקופה) שהביא איתו מהבית ואמר לנו שהוא שוקל למסור אותו לקצין החימוש המחליף של הגדוד שהיה שכנו באזרחות כדי שימסור אותו למשפחתו, כיוון שחשש שיפצע או יהרג בלחימה. (קצין החימוש המקורי של הגדוד – שמואל ויגדור ז"ל נהרג בתאונת דרכים קשה יחד עם סמג"ד הגדוד – שלום עין-גל ז"ל, ביום הגיוס 6/10/1973 בדרכם לימ"ח). במהלך אותה שיחה ראינו משמאלנו במרחק של כ-50 מטר את מאיר אלפרט יורד רגלית מהדיונה כשהוא מתנודד כשיכור. יגאל אמר לנו שהוא קיבל מכה חזקה בראשו ממדף המפקד שנסגר עליו בשעת הפגזה ארטילרית עליהם. עד היום אינני יודע אם הטרנזיסטור שלו נמסר בסופו של דבר למשפחה או שנשאר איתו ואבד בקרב האחרון שבו נפגעו כל טנקי הפלוגה במתחם מיסורי שבחווה הסינית ביום ה- 21/10/1973 ממארב טילים של החי"ר המצרי. על אותו קרב הוענק ליגאל הללי "עיטור העוז". מאותו קרב הצליחו לחזור אל כוחותינו רגלית בחסות החשיכה בין הכוחות המיצריים, המ"פ שמילו יחד עם טנקיסט נוסף זאב מסלו.
יהי זכרם של כל הנופלים ברוך…
דוד פישמן 13/10/2016


באמת שאינני יודעת ואיני זוכרת דבר לגבי הטרנזיסטור הנ"ל..אבדוק מול בתיה רעייתו/אלמנתו…אני מודה על שביב המידע הזה מיגאל…כנראה שאחר כך הפך להיות אופטימי יותר…ביומן האישי שכתב אבי וייס התייחס פה ושם ליגאל שדיבר על בתיה רעייתו ההרה והבטיח שכולם יוזמנו ויחגגו עמו בברית לילוד…הילוד לא זכה להגיח לאוויר העולם…בהישמע בשורת האיוב על נפילת אביו, חדל לחיות…זכורה לי גלוייה שקבלנו מיגאל ומתוכה נחרט בי המשפט: אין הרבה מה לראות אך יש על מי לירות…בוקה ומבולקה הייתה המלחמה והזמנים אחריה…בדרך לא דרך, שלפנו שמות, רשימות של חיילים ונסינו לאתר שביבי מידע על יגאל…כאשר הוחזרו השבויים לישראל וביניהם אבי וייס מיהרנו לתל השומר לפגוש בהם…זכור לי שצביה אחותי הבכירה ויאיר אחי הורשו להיכנס אל אבי…מן הדלת צפיתי בהם, נערה, כאשר שאלו על יגאל, אבי אמר שאינו יודע דבר והשפיל את עיניו…ואז ידעתי בוודאות שאחי יגאל איננו עוד בן החיים…חיבוקים עזים לכולכם..!
כמי למפל 13/10/2016


*יום הכיפורים הנוכחי. דודתי כמי למפל כותבת על אחיה..יגאל הללי.
אבא שלי 💚

עוד 35 דקות אחי שלי…35 דקות…ואני כל כך רוצה שהיום הזה יחלוף כבר …כלא היה….היום בו הלכת ולא ראיתיך עוד…לעולמים….
אני נושמת אותך, היום,כאילו אתה לצדי…כאילו לא נפרדתי ממך לפני 43 שנים. ..בפעם האחרונה…
החיוך שלך מרצד ומבליח באלף קימטוטי צחוק סביב העיניים…חיוך קסום של טוב ונתינה ואהבה…
יום הכיפורים, לפני 43 שנים…14.00 בצהרים…אתה במדים..בן 23 וקצת…נפרדת מבתיה, רעייתך ומבתך רויטל, בת השנה וחצי…באת להיפרד מאתנו…בעיקר, מאמא…
אתה פוגש בי, בת ה-17 וקצת, למטה בשכונה, צמוד לבית..אנו מתחבקים ומתנשקים ואני ממהרת לטפס עמך במעלה המדרגות לחזות בפרידתך מן השאר….
האמת: אני רוצה עוד קצת ממך….
אתה נפרד מכולם ואני ממהרת לרדת אתך בחזרתך למטה…עוד קצת אתך…
אחי שלי..43 שנה..בלעדיך….ואני כל כך רוצה עוד קצת אתך וממך…
עוד קצת כדי שתדע שאהבתי אותך, עד כלות..
עוד קצת כדי שתכיר את אישי, את ילדי ונכדי…
עוד קצת כדי שתכיר את שאר אחייניך ואת הנכדים של אחינו ואחותנו…
עוד קצת כדי שתכיר את נכדיך שלך, ארבעה במספר…
עוד קצת…
אני כל כך רוצה עוד קצת כדי לשמוע על רגעיך האחרונים…על הקרבות…על הגבורה שלך…על כך שכולם נדהמו איך תימרנת כנהג מירוצים בטנק ה"פטון" על מנת לא לדרוס גוויות אוייב בדרכך….
אני רוצה עוד קצת כדי לאחוז בידך ולאמר לך אחי הגיבור, אני גאה בך…כל כך גאה בך…גם אלמלא היית מקבל את עיטור העוז לאחר נפילתך, הייתי גאה בך…הלא משחר נעוריך היית אמיץ ומעז והרפתקן ואחד שאינו מוותר על ערך ודרך…
עוד קצת… כדי לשמוע מפיך שאכן, כפי שאני חולמת שנים ארוכות וטוב שכך…שבשוכבך ,חודשים מספר, כגוויה, כחייל נעדר בשטח המצרי, שם, בחולות גוננה עליך ציפור טרף יפהפיה מפני יתר ציפורי הטרף האכזריות, הדורסניות ובמשק כנפיה הניסה את כולן והרעיפה עליך משק רוח קלה וחמימות מה ….מין חום גוף כזה, של טוב וקסם ושלווה….
רציתי עוד קצת…. אחי שלי, יגאל.. .עוד קצת…..
כמי למפל 12/10/2016


עצוב..צובט בלב הזכרון לא דועך רק מתחדד..
שרה ליזרוביץ 12/10/2016


יגאל הללי נפל באותו יום כמו מאיר שלי – 21.10 בקרב ב"מיסורי". יהי זכרם ברוך.
ציפי סיימונס 12/10/2016


קבלת עיטור העוז בשמו של אבי יגאל הללי. בתמונה אימי שתיבדל לחיים ארוכים בתיה…אני בגיל 3 בערך…וסבתי אסתר הללי ז"ל אימו של יגאל.

קבלת עיטור העוז בשמו של יגאל הללי

קבלת עיטור העוז בשמו של יגאל הללי

טלי כהן  29/09/2016