orpaz-zeev

סמל אורפז זאב

נפל ביום 21/10/1973 "מיסורי", גדוד 410.

זאב (זאביק), בן ציפורה ומנחם-מנדל, נולד בקיבוץ שמיר ביום ל' באב תש"ט (25.8.1949). הוא למד בבית-הספר היסודי בשמיר ואחרי-כן בבית-הספר האזורי ובבית הספר התיכון בעמיר, וכן בקורסים במכללת תל-חי. לימים כתב ביומנו, כי ימי לימודיו היו המאושרים בחייו. הוא היה בעל מוח חריף ומחשבה מקורית. תמיד השתדל למצוא דרך יעילה ושונה מן המקובל, בפתרון בעיות מתמטיות ובביצוע העבודות שהוטלו עליו. אותה מקוריות ניכרה גם ברעיונותיו הכלליים, שהיה נוהג כפעם בפעם להעלות על הכתב. מורהו מספר, שאפיינו אותו תכונות המחפש, הסקרן ויוצא הדופן. הוא לא היה מוכן לקבל רעיונות ולאמץ נורמות של התנהגות, שכביכול הן מובנות מאליהן. הוא חיפש לעצמו גישה משלו, גישה עצמאית לכל בעיה שנתקל בה. זאביק היה רגיש ועדין-נפש, אוהב אדם, המוכן תמיד להושיט יד מסייעת, ובזכות זאת היה מקובל ואהוב על חבריו. בדברים שכתב ביומנו ניכרת התלבטות תמידית בהבנת הווית העולם, העמקה בבעיות פילוסופיות ובחקר נפש האדם. הוא אהב את משפחתו, את בית הוריו ואת ביתו בקיבוץ, אך בגלל התלבטויות פנימיות החליט לנסות, לזמן קצר, לטעום את טעם ההתבודדות בעיר, הרחק מן הנופים המוכרים לו. הוא ביקש לטפח את דרכי הביטוי הספרותי שלו ולהביע בדרכו המיוחדת את תפיסתו לגבי האושר האישי והאנושי. בעיר עסק לפרנסתו בהדרכת חניכי הגדנ"ע בבית-הספר "יד סינגלובסקי". יצירתו הרוחנית היתה רבת-פנים. הוא כתב סיפורים קצרים, שיחק שחמט בכשרון רב ואף המציא משחק חברתי בתחומי הדינמיקה הקבוצתית, שקרא לו "משחק הכנות". המשחק הופץ בצרפת ובגרמניה וזאב עשה מאמצים רבים להפיצו בארץ, אך לא זכה לראות את פרי עמלו.

זאב גויס לצה"ל בסוף אוקטובר 1967 והתנדב לחיל השריון. לאחר סיום הטירונות השלים קורס תותחני טנקים. אחרי-כן נתמנה מדריך בבסיס שריון במדור התותחנות. בתקופת מלחמת ההתשה בסיני, עשה ימים רבים בקו האש.

במלחמת יום-הכיפורים לחם זאב בחזית סיני. בימי המלחמה הראשונים נפגע הטנק שלו והוא פונה וצורף אחר-כך לצוותו של טנק אחר. לאחר הצליחה צורף ליחידה שלחמה להרחבת המסדרון לכוחות שנעו לעבר ראש-הגשר. ביום כ"ה בתשרי תשל"ד (21.10.1973), יום לפני הפסקת האש, נפגע זאב ונהרג בגזרה המרכזית של תעלת סואץ, במוצב "מיסורי". תחילה נחשב לנעדר, אחר-כך הוכרז חלל שמקום קבורתו לא נודע. לימים זוהתה גופתו והוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקיבוץ שמיר. השאיר אחריו אב, אם ושתי אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

מפקדו מעיד עליו, שגילה עוז ואומץ-לב בקרב והצטיין ביכולתו, במסירותו ובאחריותו.

הוריו הוציאו לאור חוברת לזכרו. בחוברת שנקראה: "לשמוע לקול הפנימי", הובאו קטעים מיומנו של זאב ומדברי חברים על דמותו; כן נטעו הוריו חורשה לזכרו.


זאב אורפז 1.pdf 2015-10-15 13-04-31

לקט כתבים מפי חברים


זאב אורפז Google Drive2

"אני אלך בקו שלי עד הסוף.
זוהי מהותי ואלה הם חיי.
חשוב לי ביותר להגיע ליצירה, להוציא את המאגרים
שבתוכי. מה שברור הוא, כי מה שלא יקרה לי בחוץ,
תמיד יש לי העולם הפנימי שלי.
אלה הם החיים שלי."
מתוך רשימותיו

 

במילואים היה טען קשר בטנק שלנו, ובגלל שנאלצנו לצאת במוצאי יום כיפור בבהילות, לא יכולנו לחכות שיגיע מקיבוץ שמיר לבאר שבע, וכך יצא שיצאנו לדרך בלעדיו, ובמקומו נכנס לטנק אהוד הלוי, במהלך המלחמה לצערי לא פגשתי אותו ואני מאד מצר על כך, מאד הערצתי אותו על כישוריו כממציא משחקים וכמי שידע להיתפלסף על נושאים שונים ברמה מאד גבוהה, יהי זכרו ברוך.
צבי הוד 31/08/2016


זאביק היה יחיד ומיוחד. שנא מסגרות וידע להסתגל אליהן. תיעב קבלת פקודות ונשמע להן. סלד ממלחמות ולחם בגבורה בהן. היה בו שילוב יוצא דופן של יצירתיות מתפרצת, ציניות בזוית הפה, והומור מיוחד במינו. הפכנו לחברים קרובים רק בתום השרות ,על אף ששירתנו זמן רב יחדיו. זאביק עזב את הקבוץ ועבר להתגורר ביד אליהו שבתל אביב. סמוך לבית בו התגוררנו, רעייתי הטריה ואנוכי. הפעלנו קשרינו וסידרנו לו עבודה, כמונו, כמדריך גדנ"ע ( היום של"ח). מדי ערב היה בא לבקרנו וישבנו עד השעות הקטנות של הלילה לשיחות נפש. על עתידנו, על ילדותנו, על הקבוץ , על המשחק שהמציא ועל המצאות עתידיות. יחד נקראנו למלחמה. יחד לחמנו ועברנו מסלול די דומה בגדודי החטיבה במהלך המלחמה. אובדנו הוא אובדן עצום ,לא רק למשפחה, לא רק לחברים, לא רק לקיבוץ אלא ( לא כהגזמה) לאנושות כולה. מתקן עולם יכל להיות זאביק אילו היה שורד את המלחמה המחורבנת ההיא.
יורם דורי  25/08/2016


בימי המילואים הוא היה טען קשר בטנק שלנו, ובגלל שגר בקיבוץ שמיר בצפון לא הספיק להגיע בזמן ולהיכלל בצוות הטנק, כך יצא שנאלצנו לצאת לקרבות בלעדיו, אני זוכר אותו כבחור בעל מוח חריף, חייל למופת צייתן, שידע גם להיתפלסף על נושאים שונים, ברמה של גאון, הוא נהג לספר לי על המצאת המשחקים שהמציא וקיווה להוציאם לשוק הצעצועים, המלחמה קטעה את חלומו לצערי איבדנו בחור למופת, הוא לא ישכח מלבי לנצח.
צבי הוד


זאביק היה יחיד ומיוחד. שרתנו יחד בג'וליס במדור תותחנות לשם הגיע מהקו במלחמת ההתשה. זאביק הדריך מקלעים ואט אט נוצר קשר חברי בינינו(זאביק לא היה, מרצונו, אחד שמ"מתערבב" בין החברה). לאחר השירור החליט לעזוב את הקבוץ ועבר לתל אביב. בתיה (זוגתי ששרתה עמנו בג'וליס) ואנוכי סייענו לו במציאת דירה בשכירות בשכנות אלינו בשכונת יד אליהו בתל אביב כמו גם תעסוקה כמדריך גדנ"ע- של"ח היום- בבית ספר תיכון. כמעט מדי ערב היה אורפז מגיע אלינו הביתה וקיימתי עימו אין ספור שיחות על חייו בקבוץ (לא היה מאוהב בצורך בקונפרמיות בחברה הקבוצית), על המצאותיו (עדכן בכל שלב של המשחק החברתי שיצר והציג בפנינו את האבטיפוס שלו) על שנאת המלחמה ועל כמיהתו לשלום. כך ברציפות עד ה-6 באוקטובר 1973. בתום המלחמה נודע לי שהוא נעדר ולאחר זמן נמצאה גופתו והתברר שזאביק שונא המלחמה נהרג באופן שמעיד אולי יותר מכל את זוועותיה- קפץ מטנק שנפגע ונורה על הקרקע. בהלוויה בקבוץ ששמיר נראה כי גם אדמת שמיר סרבה לקבל בחור צעיר כל כך ומוכשר כל כך לקרבה טרם זמנו בגיל כה צעיר. מסע ההלוויה התעכב משום שהדחפור הענק שהובא כדי לחצוב את קברו באדמה הסלעית של הגליל העליון התקשה להתמודד עם הקרקע הסרבנית. אחת התמונות שעולה בזכרוני מאותו גאון, נון קונפרמיסט בעל המבט המזלזל קמעה בסביבתו היא זו שכאשר נשאל על ידי מפקדנו מדוע עולה תמיד חיוך קל בזוית פיו כאשר הוא ננזף. זאביק ענה ללא הסוס- זה לא זלזול זה פשוט מהגזים שעולים אצלי למעלה וגורמים לי לחייך.
יורם דורי


אורפז. איזה איש. אתנו לעולמים.
עופר עידן