goren-avraham

סגן גורן אברהם (רמי)

נפל ביום 24/10/1973 פגיעה במסוק חילוץ, גדוד 410.

רמי, בן מרים ויעקב, נולד ביום י"ג בסיון תש"ח (20.6.1948) בתל-אביב, למד בבתי-הספר היסודיים "רמז" בתל-אביב ו"חנקין" בחולון והמשיך בבית-הספר תיכון-חדש בחולון. הוא סיים את לימודיו בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה. רמי היה תלמיד טוב וממושמע. אהבת-הטבע היתה מושרשת בו עמוק והוא הקדיש הרבה מזמנו לסיורים ברחבי-הארץ. את ליבו נשא לאמנות, לשירה ולמוסיקה; הוא עצמו חיבר שירים וניגן בקלרנית בתזמורת-הנוער של חולון. כל יודעיו אהבוהו בזכות טוב-ליבו וחביבותו ובזכות רוחו הטובה והאופטימיות הבריאה שלו. מטבעו היה שוחר-טוב ורגיש לעוולות ולאטימות-לבם של אנשים.

רמי גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1966, הוצב לחיל-האוויר ונתקבל לקורס-טיס. לאחר כשנה התנדב לשרת בסיירת של חטיבת-שריון. כעבור זמן נשלח לקורס קצינים וכן סיים קורס קציני-סיור וקורס מפקדי-פלוגות שריון. רמי מילא במסירות תפקידים שונים בסיירת של חטיבת-שריון והגיע בה לדרגת סגן. בסיירת שירת בתפקידי מפקד-מחלקת מרגמות בינוניות, מפקד מחלקת-סיור, מפקד מחלקת ג'יפים וסגן-מפקד פלוגה. מפקדו כתב עליו: "הוא היה מפקד יעיל, נאמן, יסודי, אחראי, ממושמע ואהוב על הכל."

לאחר חמש שנות שירות בצה"ל ביקש ללמוד רפואה בארץ, אולם משלא נתקבל, נסע לבולוניה ושם החל ללמוד רפואה. בתקופות-הפגרה נהג לבוא לארץ ובחופשותיו עבד כאן בבתי-חולים.

כשפרצה מלחמת יום-הכיפורים היה רמי בבולוניה. הוא עשה את כל המאמצים כדי להגיע בהקדם ארצה ולהשתתף בקרבות. ואכן הצליח להגיע ביום השלישי למלחמה והצטרף לכוחות שלחמו בקרבות הבלימה והפריצה נגד המצרים בסיני. ביום כ"ח בתשרי תשל"ד (24.10.1973), שעות אחדות לפני הפסקת-האש, התנדב רמי לסייע בחילוץ פצועים והצטרף לצוות רפואי שיצא במסוק מבית-חולים צבאי לאזור-הקרבות. המסוק נפגע מטיל והתרסק וכל נוסעיו ניספו. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בחולון. השאיר אחריו הורים ואחות תאומה.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו: "לפני נפילתו נוכחתי ברוח-ההתנדבות הבלתי-רגילה של רמי, ברצונו הבלתי-נלאה להיטיב את מצב-הפצועים. הוא לא התרחק גם מעבודות פיסיות גרידא, שלכאורה אינן יאות לקצין, נשא אלונקות אף שלא נתבקש לעשות זאת, רץ מפצוע לפצוע כדי לבדוק אם יש ביכולתו לעזור ולהועיל."; מפקד-היחידה של רמי במלחמת ההתשה כתב להוריו במכתב-תנחומים: "בכל המצבים הקשים שימש רמי דוגמא טובה לכל החיילים. הוא היה בעל אופי שקט, מוכן ורוצה לבצע כל משימה בצורה מושלמת. תמיד חשתי, כי עם רמי ניתן לבצע בנקל כל תפקיד קשה. כקצין ביחידה התייחס רמי אל כל החיילים בצורה חברית, תוך רצון לעזור לכל חייל ולעודדו. היה ברמי חוש-האחריות שקשה למצאו אצל אנשים אחרים. אני רחשתי לרמי אמון מלא והערכתיו מאוד."

הוריו של רמי הוציאו לאור חוברת לזכרו ובה מדבריהם של חברים ושל בני-משפחה על דמותו וכן מכתבים והגיגים שהעלה רמי בכתב. בשירו הראשון, שהקדישו לידידה, כתב רמי: "…הלילה עצוב, הגן בודד / נשמע קול שקשוק של פלג אובד / ימים רבים עברו, כולם קודרים / והפרחים –עייפים מחכים / מצפים לנגה בהיר, לאור הנפלא / זה שהאיר פעם את לבה צפצפה הזקנה / (כפי שהיא מספרת)". עוד כתב רמי: "לפעמים עומד אדם ומהרהר מי אני, מי הייתי, מי אני רוצה להיות ומי אהיה? ואז הוא עורך את עברו שעדיין מרחף סביבו כפרפרים ומחליט מה יתויק, מה יושם במסגרת וייתלה על הקיר ומה יהפוך למשהו חי ויעבור כך למסגרת העתיד. כך עומד אני עתה." ובהרהורים על חינוך הקצין בצה"ל כתב רמי: "אני מקווה שהקצין בצה"ל יהיה בעל יסודות רוחניים יסודיים יותר ובטוח שתהיה לכך השפעה חיובית ביותר על דמותו של הקצין ועל דמותו של צה"ל בכלל."; חברו-ללימודים בבולוניה כתב על רמי: "הוא היה בחור ישר. זו הגדרה מיניאטורית לתכונה שהגיעה אצלו למימדים ענקיים."