braun-yehoshua

סא"ל בראון יהושע (שוקה)

נפל ביום 24/8/1977 סיני, גדוד 409.

בן אורי וחיה. נולד ביום ג' בסיון תש"ט (31.5.1949) בנהלל. למד בבית-הספר היסודי האזורי 'מבואות' שבבאר-טוביה. כשסיים את לימודיו בבית-הספר היסודי, נסע עם משפחתו לארצות-הברית. עקב שליחותו של אביו, שהיה איש צבא-הקבע בחיל-השריון. המשפחה התגוררה במחנה צבאי, שהיה בית-הספר לשריון של צבא ארצות-הברית. השהייה בארצות-הברית תרמה להתפתחותו של שוקה. לאחר שנת-לימודים אחת חזר שוקה לארץ ואז החליט ללמוד בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה.

חבריו של שוקה מילדות זוכרים אותו כ"נער צנוע וביישן, ועם זאת עליז ובדרן. בחיים היום-יומיים, בלימודים, בעבודה וגם במעשי-השובבות שלו התבלטה אמונתו בערכים הנעלים; אחוות ורעות,אהבה לחי ולטבע, פשטות ביחסים, אומץ-לב ומסירות למעשים נועזים". שוקה היה חובב-צילום ועשה שימוש רב במצלמתו.

כשסיים את לימודיו בפנימייה הצבאית שליד בית-הספר הריאלי בחיפה, התגייס שוקה לצה"ל, באוגוסט 1967 והתנדב לחיל-השריון, כפי שעשה אביו בעבר. לאחר הטירונות השתלם בבית-הספר לשריון וכעבור שנה וחצי, והוא אז קצין, שימש כמדריך בקורס מפקדי-טנקים. אחר-כך עבר לשרת בסיני. הוא מילא את התפקידים שהוטלו עליו בהצטיינות וכעבור זמן נתמנה כקצין-מבצעים של חטיבת-שריון. הוא סיים את שירותו הצבאי בשנת 1972 כמפקד פלוגת טנקים.

עם שחרורו מצה"ל התחיל ללמוד בחוג לגיאולוגיה באוניברסיטה העברית שבירושלים. למד שנה אחת, וכשפרצה מלחמת יום-הכיפורים התייצב ביחידתו ונטל חלק במלחמה בקרבות הבלימה בסיני. "ביום 9 באוקטובר1973, בעת ההתקפה של מערך האויב המצרי במעוז 'טלוויזיה', פגע טיל בטנק שסרן יהושע בר-און פקד עליו. מעוצמת הפגיעה הועף יהושע מהטנק. אך חזר אליו למרות פציעתו וטיפל בפינוי אנשי צוותו. לאחר-מכן עלה על טנק אחר והמשיך לפקד על הלחימה. ביום 18 באוקטובר 1973, בעת ההתקפה על 'החוה הסינית' נפגעו ארבעה מטנקי הפלוגה מאש טילים. סרן יהושע ארגן את חילוץ הכוח ופיקח
על הטיפול בנפגעים. כשנודע לו שאחד החיילים נעדר, רץ בתוך שדה-המוקשים לעבר הטנקים, כשהוא חשוף לאש אויב, וניסה לחלץ אתה החייל, אך ללא הצלחה. בדרכו חזרה פינה את אחד מהטנקים שנפגעו, שהיה עדיין כשיר לנסיעה, ולאחר-מכן רץ פעמיים נוספות כדי לפנות פצועים שהיו בתוך שדה-המוקשים. במעשיו אלה גילה קור-רוח ואומץ-לב למופת". על אומץ-לבו בקרב העניק לו הרמטכ"ל את עיטור המופת.

שוקה שוחרר משירות-המילואים באפריל 1974 ונסע עם אחיו, ערן לארצות-הברית ולקנדה. טיולם נמשך כשישה חדשים ועם שובם לארץ המשיך שוקה את לימודיו באוניברסיטה.הוא נקרא מדי שנה לתקופות ממושכות של שירות מילואים כסמג"ד בחיל-השריון.

בשלהי שנת 1976 השתלם בקורס מג"דים וחזר לשרת בצבא הקבע כמפקד גדוד טנקים, בדרגת סגן-אלוף.

ביום י' באלול תשל"ז (24.8.1977) נפל שוקה בעת מילוי תפקידו בסיני. הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין שבבאר-טוביה. שוקה השאיר אחריו הורים, שני אחים ואחות.

במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקד החטיבה: "בתפקידו האחרון גילה שוקה ידע וכישרון רב. הוא נרתם למשימה קשה, הצליח לשנות את פני הגדוד בפרק-זמן קצר והביאו לרמת-ביצוע גבוהה. תמיד רצה ליישם את הנכון והטוב שלמד והכיר בתפקידיו הקודמים. תכונותיו הנפלאות ואצילות-נפשו עוררו את הערכת מפקדיו ופקודיו ואת אהדתם לו. הוא שילב את נטיותיו לעבודת האדמה שגדל עליה, את אהבתו לצה"ל שינק מאביו ואת אהבתו לספר וללימודים בהצלחה מרובה. הוא היה ונשאר דמות לחיקוי וסמל להקמת דור-לוחמים בצה"ל ודור אזרחים נאמנים למדינתם".

במלאות שנה לנפילתו, הוציאה מערכת 'אורעתון' – עלון הכפר של מושב אורות – עלון לזכרו, ובו זכרונות ידידיו מילדות, פקודיו ומפקדיו בצה"ל, וקטעים ממכתביו וממכתבי קרובי-המשפחה להורים השכולים.

shuka bar-on

ועתה נקפאו עקבותיו
ודרכו נקטפה באיבה.
ונגוזו שולי אהבתו
ויקירים נחלו אכזבה
ואלה דרכי השכול.

                                         עזי



שוקה בר און Google Drive

יומן המלחמה שכתב סרן שוקה בר-און, בעצם ימי מלחמת יום הכיפורים, הוא מסמך נדיר
ויוצא דופן בעצמתו בתיאור הרגעים הקשים של המלחמה, בתיאור יחסי הרעות בק ר ב
ובתיאור מאבק האדם המתגבר על הפחד וחושף את עצמו שוב ושוב לסכנת הקרב למען חבריו
ולמען מטרה הטבועה בשורשי תודעתו.


BaronShukaIturP

רץ ברגל בתוך שדה מוקשים לעבר הטנקים, כשהוא חשוף לאש האוייב…
עתון "במחנה" גליון 35-36 09/05/1975

לאחר מותו, נתגלה בין חפציו יומן אישי מפורט שכתב במהלך המלחמה. היומן הועלה לאתר חטיבה 600 וניתן לקריאה במלואו.
עופר עידן


 

את שוקי הכרתי לראשונה כשהגעתי לקורס מפקדי טנקים בשנת 1969. כבר בתקופה הראשונה של הקורס כשהכרתי את צוות המדריכים והקצינים שוקי בלט משכמו ומעלה משאר הקצינים. הוא היה בחור יפה תואר, גבוה, תמיד חבוש עם משקפי שמש כמו לטייסים בתקופה ההיא. הוא היה בחור מאוד צנוע, הרבה לחייך, וחברמן. דיבורו היה תמיד שקט ובטוח, והיה לו ידע רב בטנקים. בשיחות עמו הוא היה נותן לך להרגיש כשווה בין שווים והתנהג כחבר, ולא כמפקד ששומר מרחק מהחיילים. אזכור אותו תמיד כבחור יפה תואר, חייכן, צנוע, שאהב לעזור למי שפנה אליו, בעל ידע רב בטנקים, וחברמן.
יהי זכרו ברוך
יהודה בריל – חיפה


 

את שוקה הכרתי כילדה כשהגיע יחד עם ערן והוריו לביקורים אצל סבתא שרה והדודות שהיו שכנות שלנו בבני עטרות. היינו בני אותו גיל, ומרגע שהכרנו הפכו החופשים לבילוי משותף שלנו : שוקה ערן אנ י ובדר"כ גם אחותי, מיכל. גם היום ממרחק של שנים אני מתפעלת מאישיותו של שוקה שהיתה יוצאת דופן על רקע גילו הצעיר והתקופה. ידען וסקרן , בדור של הרבה לפני אינטרנט, מחשב וויקיפידיה. ג'נטלמן ורגיש כבר כילד ונער, מלא הומור ועם זאת גם רציני, ובעיקר נראה לי שהיה תמיד בוגר ושונה בכך משאר בני גילו. המון שנים עברו מאז, הרבה פעמים אני חושבת מה היה לו… במה היה עוסק? איך היה משתלב במציאות השונה כל-כך היום? האם היינו שומרים על קשר? מה היה חושב על? מה היה עושה?. אני זוכרת שפעם נעמה, האחות הצעירה ראיינה אותי לעבודה שהכינה על שוקה, היא התעקשה שאנחנו מגזימים, שתמיד אומרים רק דברים טובים ויפים על אלה שנפלו.. אז נכון אנחנו בטח מגזימים, מיפים את המציאות, אני זוכרת שהסברתי לה ששוקה היה בעיני תמיד סמכות, בעל דעה שהערכתי, מישהו שאפשר לסמוך עליו, ובעיקר מישהו שכל כך שייך לילדות להתבגרות ולבגרות שלנו. מישהו שאני מתגעגעת אליו וחושבת עליו, עדין המון.
עירית וייזר


 

שוקה,זיכרו לברכה, היה מפקד הפלוגה שלי במלחמת יום הכיפורים אדם שקט צנוע מוכשר ואהוב, שגם בסערת הקרבות נישאר תמיד שקול מקצועי ומשרה ביטחון, בפלוגה התהלכו אגדות על אומץ ליבו,הוא היה חב רי וחסר דיסטאנס, אהב את כולנו ודאג לנו כאב, למרות היותו בוגר מאתנו בשלוש שנים בלבד, הוא תרם רבות לחוסן הרוחני והחברתי ולבטחון המבצעי של כולנו בפלוגה , והיה אהוב ונערץ על ידי כל. יש לי באלבום המלחמתי כמה תמונות משותפות איתו, תמיד אזכור אותו באהבה ובעצב על כך שאדם נדיר כזה נלקח מאתנו בטרם עת, שוקה תמיד חי ויחיה בליבנו ובזיכרונינו כצעיר יפה ומפקד מעולה ומוכשר .
יהי זיכרו ברוך.
יאיר נרדי


 

יהושוע בר און שוקה -היה המפ' שלי במלחמת יום הכיפורים, אין מספיק מילים שיתארו אותו, גם אחרי ארבעים שנה הוא נחרת עמוק בזיכרון בלב ובנשמה, אדם משיכמו ומעלה חבר ומפקד, שעבר איתנו יחד את כל הרגעים הקשים וידע לנסוך בנו עוז וביטחון, אני זוכר את החברות החמה שלו את הצניעות את המקצועיות ואת האנושיות, אני זוכר שאהב את "הגשש החיוור" ואיך סיפר לנו על הפציעה הראשונה כשהטנק שלו ניפגע, באחת ההסתערויות המט"ק שלי ששמו גם היה יאיר ניפגע וניפצע בזרועו, הייתי אז תותחן ושוקה צעק לי בקשר "צייד תפוס פיקוד!" מרוב בילבול ובהלה הקת"ק בן חורין שהיה איתנו בטנק ואני גררנו את המט"ק הפצוע שהשתולל מכאבים הוצה וחבשנו אותו תחת אש תופת באמצע הקרב. לאחר שהוא פונה חזרתי רועד לטנק עד סיום הלחימה וביקשתי משוקה שאם ישנו מפקד קצת יותר מנוסה ממני כדאי שיחליף אותי. שוקה הבין, ואז הביאו לנו את יורי. שהיה המט"ק שלנו עד סוף המלחמה, בפעם השנייה תוך כדי הסתערות בחווה הסינית כשארבעה טנקים מהפלוגה ניפגעושוקה באומץ רב רץ וחילץ ופיקד ואירגן, מבחן עילאי לכל מפקד בשעת הקרב,ו על כך קיבל צל'ש. הטנק שחילץ היה הטנק שלי. שניפגע ראשון בהתקפה והמהלכים שלו היו עדיין על "היי" היות ומוט המהלכים נישבר כתוצאה מהפגיעה שוקה אילתר באמצעות חוטר והצליח להזיז אותם למצב "רוורס" והחזיר את הטנק שהיה כמעט שלם חוץ מהאפיסקוף והכנף שניתלשו בפגיעת הטיל, יש לי כמה תמונות משותפות איתו, והזיכרונות אינם מתעממים, מותו היה אבדה גדולה, אני רק רוצה שבני משפחתו ידידיו ומוקיריו ידעו – שהוא חי ותמיד יחיה בליבנו, כלהבת אש . אדם ניפלא ונהדר זה שלעולם אותו ניזכור בכבוד באהבה ובאחוות לוחמים שלא תכלה לעד.
יאיר נרדי